הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.
(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-
אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה
תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).
זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-
זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.
לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.
אמר לי 'אבל אני לא יכול'
ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד
ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר
והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה
ככה בכי שעה וחצי.
בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)
עדיין לא התנצל כמובן...
מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,
גם אם היה נסער
מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..
מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...
מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'
אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה
עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר
(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)
אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו
'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..
אשמח לשמוע את דעתכן
מעניין אם התו הסגול קשור לזה 
) 
)