באתי לבית הספר כדי ללמוד.
לא כדי לבזבז את הזמן.
![]()
באתי לבית הספר כדי ללמוד.
לא כדי לבזבז את הזמן.
![]()
קרובהלי אישית נמאס מזה, התחלתי לעבוד, וללכת לבי"ס רק בימים שיש בגרויות.
אבל במקום לגשת בקיץ, אני אגש לבגרויות חורף. (טוב, זה עוד ארבעה חודשים, ואני כבר יודעת את כל החומר...)
עכ"פ כרגע אני פשוט בבית.
עכשיו אני אעבוד, ובעז"ה אחרי בגרויות אני אצא עם כסף ללימודים / לחתונה.
ואני בת 14 בכיתה י'...
ואני תקוע בישיבה שלא לומדים בה כלום
.
אני פשוט עובדת ועושה כסף.
פשוט נכנסתי לבי"ס קטנה בכמעט שנתיים מהגיל הנורמלי.
בקושי עשיתי 14.
אבל אני בכיתה ט'.
|נפגע עד עמקי נשמתו|

דמעה שקופהאחרונהמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)