ולא תמיד הם שמים לב. 

אולי כדאי לא להפגש אחרי יום עבודה ונסיעה ארוכה.. אולי לא היה לו איפה להתארגן? 

זה לא בהכרח אומר 

אם כי אני מבינה למה זה מפריע לך לגמרי

או לחלופין לשתוק ופשוט לסיים את הקשר למשל 

אבל @לגיטימי? תסביר יותר טוב למה היא התכוונה 

אז למה שלא תעשה את זה?

זה לא משנה למי שייך "התפקיד". אין תפקיד כזה.

הפתרון שאמרת להגיד למציע נראה לי טוב.

נראה לי מאוד קשה להגיד את זה בצורה מספיק נעימה ועם טקט בין מדוייטים 

שוב תלוי גם מה רמת החומרה 

---

בתור מציעה הצעות יצא לי לשמוע הערות כאלה ואני חושבת שדרך המציע זה מקבל אפקט פחות ריגשי והרבה יותר יעיל. 

מה שהתכוונתי לומר שאין 'תפקיד' כזה.

אם אתה יכול לעשות חסד עם בנאדם עדיף שתעשה את זה, איך שאתה חושב שיעשה לו ולך טוב.

ולא רק בנושא הזה 

בכלל-

בסוף שאנחנו נפגשים עם אדם אחר הנוכחות שלנו וההכרות שלנו איתו/ה הרבה יותר משמעותיים מכל שדכן 

ולפעמים אנשים נתקעים שנים בדברים שאם המדוייט/ת היו מאירים את עיני המציע היו נחסכים 

היא שכשאני נפגשת עם מישהו, בדגש על פגישות ראשונות, אני לא חושבת שזה המקום שלי להעיר לו הערות. 

העניין הוא שזה מצב לא נעים, וזה מצב לא נעים, אך פתיר.

לדוגמה, נניח שאת יוצאת עם מישהו שלא מגדל זקן, וזה לא מוצא חן בעינייך. אפשר לבקש שיגדל, ונגמר העניין (בהנחה שהוא מסכים). זה משהו שלדעתי מתאים לקשר מתקדם, ולא לקשר בחיתוליו.

אבל אני רואה חילוק בין הגיינה לבין משהו חיצוני כמו זקן, ואני מתביישת לעשות משהו כמו ש@tempuser הציע.

במקרה שלי המציע הוא קרוב משפחה של הבחור, מישהו שאין לי כל כך קשר איתו, ולא נעים לי להגיד משהו גם לו.

זו גם הערה מעליבה, לא משנה איך עוטפים אותה. מצד שני, כנראה שכן חשוב להעביר דרך צד שלישי, בגלל שזה ממש לטובת הבחור.

ואני מתחמקת מתשובה. בעיניי זה מעליב. ברוב המקרים שזה קרה לי, המציע היה בן משפחה, וגם שם לא נעים לי כל כך להגיד דבר כזה על האח\גיס\אחיין. אבל גם אם לא בן משפחה, נגיד מישהו שיצאתי איתו בעבר והציע לי לצאת עם חבר שלו. לא נעים.

קרה לי פעם שיצאתי עם מישהו, וישבנו לאכול, ונתקע לי אוכל בשיניים וגיליתי את זה רק בדיעבד והתביישתי. הבחור לא אמר כלום, ותהיתי אז מה היה קורה אם הוא היה אומר משהו. 

האם היית מעריך את האדם שמעיר לך, או דווקא כועס עליו? 

אני לא רוצה למתג את עצמי כנותנת משוב שלילי לאנשים שיצאתי איתם, למרות שיש לא מעט שבעיניי עשו דברים שלא ייעשו. מתעצבנת בלי ליידע אותם או את שולחם.

אבל,

יש גם עניין של הרגישות שלך לעסק.

מבחינתי למשל, ואולי זה כי אני ביקורתית נורא או איסטניסטית בהחלט, לא יהיה יעיל לשוחח על כך עם הבחור. זה סוג הדברים שמעוררים בי דחיה.

קיצער תשאלי את עצמך אם זה ישתנה האם גם ההרגשה שלך תשתנה...

מי שלא מגיע נקי ומסודר, מאותת משהו על כך שלא כל כך אכפת לו הנורמות החברתיות.

בעיניי זה עניין של כבוד עצמי, ואם אין לו את זה, מה יהיה היחס שלו אליי? מה יהיו הציפיות שלו ממני?

כלומר מלבד זה שלא נעים לי לשהות לידו, ואני מתביישת להסתובב איתו כך בציבור - נגיד שאני אומרת לו על זה משהו, ונפתר העניין הנקודתי יותר - האם הגיוני לחשוב שזה מעיד על משהו עמוק יותר באישיות?

[ובלי טיפת ציניות - הלוואי על כולם חברות כמוך... טוב לשמוע ביקורת ולא רק טפיחה על השכם]

מקווה שזה לא רק משהו אצלי בראש. אני חושבת שרוב המוחלט של האנשים דווקא די סבבה בנקודה הזו...

לא רלוונטי בשבילי בד"כ לא לקבוע אחרי יום עבודה (ובמקרה הזה גם לצד השני). יוצא שכמעט תמיד אני מגיעה מהעבודה.

אבל אני יודעת את זה, ואני מתארגנת בהתאם - אני יכולה להביא איתי בגדים להחלפה, אני אעצור איפשהו להתארגן (לפעמים אפילו ביציאה מהעבודה).

אבל אולי זאת באמת הנקודה - אכפת לי. זה מפריע לי. אולי סוג של איסטנסטיות. אולי אלו דברים שנראים לי ברורים מאליהם - להגיע בביגוד נקי, להקפיד על ריח גוף - ולאחרים לא. זה עדיין לא משהו שאני אשאל עליו בבירורים את הרב שלו....

האם התנהגות שלי תוביל להתנהגות שלו? ייתכן. אין ספק שבדייט הראשון הוא לא התאמץ יותר מידי (לא לבשתי את הבגדים הכי יפים שיש לי, אבל בהחלט בגדים מכבדים).

אני תוהה אם מי שהציע לי היה מודע לעניין וכן החבר שביררתי איתו...

החלטתי שזה לא בשבילי, והחלטתי להיפרד...

@והוא ישמיענו

אני מאוד מאמינה בהידברות, אבל לא מתארת את עצמי מנהלת שיחה כזו בדייטים ראשונים. אני מדיימנת את זה ככה:

אני: יש מצב שאתה לא מאמין כל כך בבני אדם?

הוא: למה את חושבת ככה?

אני: שמתי לב שאתה קצת לא מתנהג כמו המיינסטרים...

הוא: באמת? במה זה מתבטא?

אני: נראה שיש נורמות חברתיות שאתה לא כל כך מקפיד עליהם..

הוא: את יכולה לתת דוגמה ספיציפית?

אני: [וכאן אני נתקעת, כי להגיד משהו כזה בפרצוף בדייט התחלתי נשמע לי איום. אם היינו יוצאים כמה חודשים, אז אולי כן].

איך אתה היית מציע לנהל שיחה כזו בשלב הזה?

אם מצליחים לבלוע את זה ואח"כ קצת זמן יוצרים סוג של אמון בסיסי אז נראה לי שאולי כדאי לומר את זה בצורה מהירה וקצרה. זה יהיה מפדח ממש אבל זה יכול להיות עדיף מאשר לחתוך. אולי אפשרי לעשות את זה בשלב שיותר מדברים על הקשר?

ואם לא מצליחים לבלוע - בסדר אלו החיים, לא כל דבר את יכולה להסתדר איתו.

וכמו כן, לא על כל דבר אפשר להאיר לאחר. וזה בסדר גמור.

לפעמים אנחנו רואים אנשים שטועים ולא תמיד יש לנו אפשרות לעזור להם.

רמיזה עדינה שכזו

את: יוננם מה נשמע?

הוא: טוב

את: עד כה אתה בעניין המפגשים שלנו?

הוא: אממ, טוב

את: קח, תכיר, זה אברקרומברי החדש והוא מאד יגדיל לך את הסיכוי שנמשיך להפגש

הוא: טוב

אם את רואה בו איכות. שווה לנסות.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.