ולא תמיד הם שמים לב. 

אולי כדאי לא להפגש אחרי יום עבודה ונסיעה ארוכה.. אולי לא היה לו איפה להתארגן? 

זה לא בהכרח אומר 

אם כי אני מבינה למה זה מפריע לך לגמרי

או לחלופין לשתוק ופשוט לסיים את הקשר למשל 

אבל @לגיטימי? תסביר יותר טוב למה היא התכוונה 

אז למה שלא תעשה את זה?

זה לא משנה למי שייך "התפקיד". אין תפקיד כזה.

הפתרון שאמרת להגיד למציע נראה לי טוב.

נראה לי מאוד קשה להגיד את זה בצורה מספיק נעימה ועם טקט בין מדוייטים 

שוב תלוי גם מה רמת החומרה 

---

בתור מציעה הצעות יצא לי לשמוע הערות כאלה ואני חושבת שדרך המציע זה מקבל אפקט פחות ריגשי והרבה יותר יעיל. 

מה שהתכוונתי לומר שאין 'תפקיד' כזה.

אם אתה יכול לעשות חסד עם בנאדם עדיף שתעשה את זה, איך שאתה חושב שיעשה לו ולך טוב.

ולא רק בנושא הזה 

בכלל-

בסוף שאנחנו נפגשים עם אדם אחר הנוכחות שלנו וההכרות שלנו איתו/ה הרבה יותר משמעותיים מכל שדכן 

ולפעמים אנשים נתקעים שנים בדברים שאם המדוייט/ת היו מאירים את עיני המציע היו נחסכים 

היא שכשאני נפגשת עם מישהו, בדגש על פגישות ראשונות, אני לא חושבת שזה המקום שלי להעיר לו הערות. 

העניין הוא שזה מצב לא נעים, וזה מצב לא נעים, אך פתיר.

לדוגמה, נניח שאת יוצאת עם מישהו שלא מגדל זקן, וזה לא מוצא חן בעינייך. אפשר לבקש שיגדל, ונגמר העניין (בהנחה שהוא מסכים). זה משהו שלדעתי מתאים לקשר מתקדם, ולא לקשר בחיתוליו.

אבל אני רואה חילוק בין הגיינה לבין משהו חיצוני כמו זקן, ואני מתביישת לעשות משהו כמו ש@tempuser הציע.

במקרה שלי המציע הוא קרוב משפחה של הבחור, מישהו שאין לי כל כך קשר איתו, ולא נעים לי להגיד משהו גם לו.

זו גם הערה מעליבה, לא משנה איך עוטפים אותה. מצד שני, כנראה שכן חשוב להעביר דרך צד שלישי, בגלל שזה ממש לטובת הבחור.

ואני מתחמקת מתשובה. בעיניי זה מעליב. ברוב המקרים שזה קרה לי, המציע היה בן משפחה, וגם שם לא נעים לי כל כך להגיד דבר כזה על האח\גיס\אחיין. אבל גם אם לא בן משפחה, נגיד מישהו שיצאתי איתו בעבר והציע לי לצאת עם חבר שלו. לא נעים.

קרה לי פעם שיצאתי עם מישהו, וישבנו לאכול, ונתקע לי אוכל בשיניים וגיליתי את זה רק בדיעבד והתביישתי. הבחור לא אמר כלום, ותהיתי אז מה היה קורה אם הוא היה אומר משהו. 

האם היית מעריך את האדם שמעיר לך, או דווקא כועס עליו? 

אני לא רוצה למתג את עצמי כנותנת משוב שלילי לאנשים שיצאתי איתם, למרות שיש לא מעט שבעיניי עשו דברים שלא ייעשו. מתעצבנת בלי ליידע אותם או את שולחם.

אבל,

יש גם עניין של הרגישות שלך לעסק.

מבחינתי למשל, ואולי זה כי אני ביקורתית נורא או איסטניסטית בהחלט, לא יהיה יעיל לשוחח על כך עם הבחור. זה סוג הדברים שמעוררים בי דחיה.

קיצער תשאלי את עצמך אם זה ישתנה האם גם ההרגשה שלך תשתנה...

מי שלא מגיע נקי ומסודר, מאותת משהו על כך שלא כל כך אכפת לו הנורמות החברתיות.

בעיניי זה עניין של כבוד עצמי, ואם אין לו את זה, מה יהיה היחס שלו אליי? מה יהיו הציפיות שלו ממני?

כלומר מלבד זה שלא נעים לי לשהות לידו, ואני מתביישת להסתובב איתו כך בציבור - נגיד שאני אומרת לו על זה משהו, ונפתר העניין הנקודתי יותר - האם הגיוני לחשוב שזה מעיד על משהו עמוק יותר באישיות?

[ובלי טיפת ציניות - הלוואי על כולם חברות כמוך... טוב לשמוע ביקורת ולא רק טפיחה על השכם]

מקווה שזה לא רק משהו אצלי בראש. אני חושבת שרוב המוחלט של האנשים דווקא די סבבה בנקודה הזו...

לא רלוונטי בשבילי בד"כ לא לקבוע אחרי יום עבודה (ובמקרה הזה גם לצד השני). יוצא שכמעט תמיד אני מגיעה מהעבודה.

אבל אני יודעת את זה, ואני מתארגנת בהתאם - אני יכולה להביא איתי בגדים להחלפה, אני אעצור איפשהו להתארגן (לפעמים אפילו ביציאה מהעבודה).

אבל אולי זאת באמת הנקודה - אכפת לי. זה מפריע לי. אולי סוג של איסטנסטיות. אולי אלו דברים שנראים לי ברורים מאליהם - להגיע בביגוד נקי, להקפיד על ריח גוף - ולאחרים לא. זה עדיין לא משהו שאני אשאל עליו בבירורים את הרב שלו....

האם התנהגות שלי תוביל להתנהגות שלו? ייתכן. אין ספק שבדייט הראשון הוא לא התאמץ יותר מידי (לא לבשתי את הבגדים הכי יפים שיש לי, אבל בהחלט בגדים מכבדים).

אני תוהה אם מי שהציע לי היה מודע לעניין וכן החבר שביררתי איתו...

החלטתי שזה לא בשבילי, והחלטתי להיפרד...

@והוא ישמיענו

אני מאוד מאמינה בהידברות, אבל לא מתארת את עצמי מנהלת שיחה כזו בדייטים ראשונים. אני מדיימנת את זה ככה:

אני: יש מצב שאתה לא מאמין כל כך בבני אדם?

הוא: למה את חושבת ככה?

אני: שמתי לב שאתה קצת לא מתנהג כמו המיינסטרים...

הוא: באמת? במה זה מתבטא?

אני: נראה שיש נורמות חברתיות שאתה לא כל כך מקפיד עליהם..

הוא: את יכולה לתת דוגמה ספיציפית?

אני: [וכאן אני נתקעת, כי להגיד משהו כזה בפרצוף בדייט התחלתי נשמע לי איום. אם היינו יוצאים כמה חודשים, אז אולי כן].

איך אתה היית מציע לנהל שיחה כזו בשלב הזה?

אם מצליחים לבלוע את זה ואח"כ קצת זמן יוצרים סוג של אמון בסיסי אז נראה לי שאולי כדאי לומר את זה בצורה מהירה וקצרה. זה יהיה מפדח ממש אבל זה יכול להיות עדיף מאשר לחתוך. אולי אפשרי לעשות את זה בשלב שיותר מדברים על הקשר?

ואם לא מצליחים לבלוע - בסדר אלו החיים, לא כל דבר את יכולה להסתדר איתו.

וכמו כן, לא על כל דבר אפשר להאיר לאחר. וזה בסדר גמור.

לפעמים אנחנו רואים אנשים שטועים ולא תמיד יש לנו אפשרות לעזור להם.

רמיזה עדינה שכזו

את: יוננם מה נשמע?

הוא: טוב

את: עד כה אתה בעניין המפגשים שלנו?

הוא: אממ, טוב

את: קח, תכיר, זה אברקרומברי החדש והוא מאד יגדיל לך את הסיכוי שנמשיך להפגש

הוא: טוב

אם את רואה בו איכות. שווה לנסות.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.