בימים הראשונים היו ימי ההסתגלות ציפיתי שיהיה קשה ויעבור. בימים הסמוכים לראש השנה הילד לא הסכים ללכת למסגרת, ממש היינו מגיעים לגרם מדרגות לפני הדלת הוא נעמד נטוע ולא מסכים להתקדם לדלת הכניסה. בכי היסטרי כשאני שמה אותו שם ויוצאת.
בסוף יום כמעט לא היה יום שהגעתי והוא תמיד נרעה עצוב/בוכה.
הבנו שכנראה קרה משהו שם! ולמרות שאני מתעניינת מאוד הגננת אומרת שאחרי שהלכתי בבוקר הוא היה בסדר והשתתף בפעילויות והכל טוב, בסוף היום כל פעם משהו אחר כמו 'עכשיו הוא קם משינה והתחיל לבכות', 'לא יודעת מה קרה עכשיו הוא התחיל לבכות כל היום היה בסדר'.. אוקי מבינה קורה לפעמים..
בסוף היום כשהולכים הוא לא אומר לה ביי, בבוקר הוא לא שמח לראות אותה..
בראש השנה שיחקנו והוא אמר שהגננת נתנה לו פליק בלחי..
הוא מאוד ורבלי ומסביר יפה וגם לא מדמיין בדרכ מה שקורה לו.
כשסיפר לי את זה הוא היה פתאום מאוד אגרסיבי ועצבני, ראיתי שהוא פגוע.
אנחנו כרגע מחפשים מסגרת אחרת.. אבל בעצם מה שאני רוצה להתייעץ זה איך אני עוזרת לו לפרוק את זה באופן בריא, ולתמוך בו??? איך לעזור לו להתרפא ממה שקרה שם?


