בשבועות האחרונים קשה לי נורא, אני כבויה, אין לי מצב רוח, אין חשק לכלום. עצובה ומדוכדכת. שאני יושבת עם עצמי להבין מה קורה איתי אני מתחילה להבין.. אני עובדת בחברה גדולה וממשלתית ביחידה שלי יש את המנהל שלי , עובדת נוספת ואני. אני כבר 8 שנים מצפה ללדת תינוק חי ובריא - לאחר 7 הפלות. והעובדת השנייה חדשה יחסית נמצאת כרגע בהריון באותו שבוע שבו הייתי אמורה להיות ממש. כל הזמן מדברים על ההריון שלה והכל סבבה אבל מבפנים אני גמורה!! נגמרו לי הדמעות אבל מרגישה דיכאונית ממש. חוסר רצון לקום לעבודה, אין חשק וכבר לא מוצאת עניין בתפקיד הנוכחי שלי. לא יודעת אם להגדיר קינאה אבל יש משהו שמפריע לי מאוד . אני רוצה לבקש דרך רופא תעסוקתי לעבור לתפקיד אחר, השאלה שלי איך זה יראה בעניי המנהל שלי (שהוא גבר ולא ממש מבין את הרגשות שלנו) , מצד אחר חוששת לאיזה תפקיד יזרקו אותי, איך המנהל/ת שלי שתהיה? כל הזמן המחשבות רצות. רוצה להרגיש משוחררת ולא כבויה וכבולה. והבעיה השנייה איך לגרום לרופא תעסוקתי לקבל את האישור הזה (מורידה שעות כבר עם אישור מתעסוקתי בגלל מה שאני עוברת)
אשמח אם משהי תוכל להאיר את עיני קצת, קשה לי
אשמח אם משהי תוכל להאיר את עיני קצת, קשה לי
