נקלעת למצב מורכב, שבו את מרגישה מבולבלת מול האקס שלך שנכנס למשפחה.
את מרגישה, וכמובן שבצדק, שזה לא נכון ולא ראוי,
ורוצה להימנע עד כמה שאפשר משהייה במחיצתו.
במצב שכזה,
באמת צריך להתרחק ממנו כמה שאפשר,
ורק שזה בלתי נמנע - לומר שלום נימוסי וזה הכל.
ללכת משם, להעסיק את עצמך, להקיף את עצמך בחברות ובני משפחה אחרים ופשוט לשכוח ממנו.
בנוסף, אולי כל המצב הזה גורם לך קצת להאיר באור חיובי תכונות של אותו בחור ובאור יותר שלילי תכונות פחות חיוביות בבעלך?
כי כאילו "הנה יש לי מחזרים. אני שווה. אז למה בעלי מרשה לעצמו להיות ככה וככה לכל הרוחות?!
שלא יעשה את זה!
שיהיה יותר נחמד!
יותר מתחשב!
יותר בראש שלי!
ובכן, זה מצב מסוכן מאוד.
כי לו יצויר שמישהו אחר היה בעלך, ולו יצויר שהיו בו מעלות אינספור,
גם הוא היה מושחר בסיטואציה כזו של השוואה לטוב של אחרים בסיטואציה דומה.
מה היה עושה אותו בחור איתך אחרי 30 שנים?
אחרי מריבות, ויכוחים, חילוקי דעות?
אחרי לילות בלי שינה וצרחות של תינוקות?
אחרי עייפות, עצבים, הורמונים, עומס כלכלי ופיזי?
הוא תמיד היה נחמד ונופת צופים כמו עכשיו?
לא.
ממש ממש לא.
למה?
כי הוא בן אדם.
כמוך.
כמו בעלך.
כל בן אדם מוציא את הצדדים הפחות נעימים שלו עם הזמן.
ולכל בן אדם יותר קל להוציא את שיא הנחמדות שלו בסיטואציות לא מחייבות וקלילות.
אז גם כאן.
אפס השוואות בין בעלך לביןם אותו בחור
או בין בעלך לבעל "חלומות" אחר
או בין בעלך לכל יצור אחר בעולם.
בעלך הוא בעלך.
עם יתרונותיו וחסרונותיו.
כמו שאת זו את.
עם יתרונותייך וחסרונותייך.
מה ש*כן* יש לך עם בעלך
זו אחדות ואחווה ענקית,
זמנים מאושרים ביחד,
ילדים משותפים,
השתתפות בעצב ובשמחה שלך,
דאגה לך ונתינה לך בכל התחומים
ואת לו כמובן
ואת כל החוויות המשותפות שלכם
וכל האהבה שבניתם בעמל וגם בחיוך.
ואת זה אף אחד לא יקח לכם.
חשוב להבין,
שזה לא ש*בעלה* של אישה X גורם לה לשיעמום,
ואפילו אם טוב לה איתו והיא אוהבת אותו -
היא תפזול/עלולה לפזול החוצה במקרה שיבוא גבר נאה וכריזמטי למשרד -
זה שה*מציאות של הנישואין* שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו - המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, ולעתים גם אם הכל טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.
ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,
כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה -
אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד - גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' - ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו -
מה הם עשו בעצם?
החליפו גבר אחד באחר.
ומה יקרה עכשיו?
גם עם הגבר הזה - השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר -
שוב שגרה
שוב הרגשה של מובן מאליו
שוב הרגל
ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר - ואז שוב אותו סיפור
ואז גם איתו
אחרי שלוש שנים
ועוד ילדים
ועוד 3 שנים -
שוב אותו דבר
ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!
לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב -
הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב,
ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה -
אז איתו התחתנתי.
ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:
או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה -
או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,
לשחרור,
להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,
של שייכות וייחודיות,
של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים - רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).
אז את כל זה מפסידים.
עוד דבר -
במצב כזה, חשוב שתהיה יותר מודעות.
מודעות לעצמך -
מה נותנות לך המחשבות על אותו בחור?
מה חסר לך בחיי הנישואין שלך?
מה אולי חסר בך ובעצמך?
איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?
מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?
אילו צרכים שלך את מרגישה שלא ממומשים?
מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?
אחרי שתביני עם עצמך את כל אלה,
תוכלי יותר להבין את המקום בנפש שאת פועלת ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.
אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואת מוצאית אוזן קשבת והכלה אצל אותה איש -
את צריכה להגיע למצב שבו את מכניסה את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אישך שלך.
וזה לגמרי לגמרי אפשרי!
או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה איש- תוכלי לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אישך היקר *בטוב*
ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!
חשוב גם שתהיה מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.
זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאישך דפוק חלילה,
זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.
אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,
להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,
נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.
אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.
וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.
נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,
תשקיעי את הזמן שלך
את המחשבות שלך
את התיכנונים לכיף שלך
את הכסף והכוח שלך
בבעלך!
תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים
ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה
תשתף את בעלך בעולם הפנימי שלך,
בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,
בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך
ותשמעי את העולם הפנימי של בעלך- מה מרגיע אותו, מה מעציב אותו, מה כואב לו, מה משמח אותו
תכירי אותו עד הסוף,
בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!
תכירי אותו כך בגוף, בנפש, ברגש – והוא אותך כנ"ל.
ואז את תראי עד כמה תאהבי את בעלך אפילו עוד יותר!
עוד מודעות חשובה שתהיה לנו איפשהו שם בראש ובלב – היא מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -
בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.
זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -
ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.
לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,
שהם אהובים,
שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".
כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.
אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!
עוד יותר שווה!
עוד יותר מוערך!
עוד יותר מיוחד!
לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!
ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,
אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,
או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,
או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,
או תקופה שהשיגרה שוחקת -
בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!
להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.
וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,
למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.
ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.
כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,
כי כבר נוצרה קירבה,
כי כבר נוצרה תלות לפעמים
לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.
חשוב גם לזכור שאותו חבר ומה שאת מייחסת לו - זה לא אמיתי.
זו פנטזיה.
והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.
אתבעצם משווה אולי בתת מודע בין בעלך לבין אותו חבר - אבל זה לא פייר,
כי את משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון
אותו אקס הוא לא מושלם.
כמה שהמוח אומר לך שכן – הוא לא!
למה?
שוב - כי הוא בן אדם! בשר ודם!
לכ-ל איש יש חסרונות ויש יתרונות
כמו שלכל אישה יש יתרונות ויש חסרונות.
דבר שני,
לא חוכמה שאת רואה אותו רק כשהוא רענן ושמח וכיפי,
בלי ילדים שצורחים לו באוזן ובראש,
בלי לילה לבן וחסר שינה,
בלי עייפות תהומית,
עצבים וצרחות שיוצאים על האישה/הילדים/אחר
בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלו
בלי השגרה השוחקת
בלי המובן מאליו שיש בכל נישואין אם לא עובדים על זה,
בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתו - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,
ובלי כל שאר החסרונות שיש לו.
אז מה זה שווה?
גם אם היית לצורך הדוגמא נשואה לאותה איש,
ומתרגלת אליו,
וכל מה שכתבתי למעלה -
ואז היית מכירה "במקריות" את בעלך הנוכחי - שלא היה אז בעלך אלא איש מהעבודה/לךימודים/אחר -
אז גם *בו* היית מתאהבת!
ואם הוא היה מחזיר לך אהבה - אז עוד יותר!
כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנו* פידבקים כ"כ חיוביים!
אז תביני שזה לא *האקס עצמו*
אלא זה עצם הריגוש,
החידוש,
האסור,
המגוון.
וזה שקר.
אין שקר יותר גדול מזה.
אם אני רק מבודדת את התאווה בתור תאווה באשר היא,
אז אפשר להתייחס אליה כמו פנטזיה אסורה כזו - שיש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.
ז"א, את לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא את חפצה בתשוקה עצמה.
כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.
ואת לגמרי יכולה להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אישך ובטוב, עד שלא תרגישי צורך באסור הזה.
ואם האסור הזה "עושה לך את זה", את יכולה גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם בעלך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.
טיפ טוב שאומרים שכדאי לתת לכל אדם שמפנטז על משהו אסור, כמו אישה אחרת/אוכל אסור וכו' - זה להשחיר בדמיון ובראש לפרטי פרטים את מושא התשוקה.
למשל, לדמיין איך אותו בחור/אישה זר נראה כאשר הוא בשירותים (במחילה כן...), איך הוא נראה כשהוא צורח ועצבני, איזה משהו גועלי כלשהו שצומח לו בגוף, איך הוא יראה אחרי שהות יומיומית וסיזיפית של החיים האלה במשך 20 שנים -
כי זה לא פייר להשוות מושא פנטזיה למציאות.
המושא הזה רק שעה בחודש כשהוא במטבו נפגש איתך. והמציאות היומיומית של בעלך וכו כשמה כן היא - יומיומית. 24/7.
אי אפשר להתחרות בזה - אז תצטרפי לזה בדמיון - תהפכי את המושא הזה בדמיון למציאותי 24/7, איך הוא גם בחולשותיו ובדברים הכי מכוערים ודוחים שלו,
ואיך אחרי איזה 30 ימים הוא כבר גם מאוס עליך,
ואחרי שנה עוד יותר
ואחרי 20 שנה עוד יותר מאוס
ואז את תמיד תחפשי את החדש, המרגש...
ואז בעלך, שלא היה בעלך , ואולי אפילו יהיה בעלה של אישה אחרת ברת מזל שתזכה בו - איך *הוא* פתאום תהיה הפנטזיה שלך - כי הוא לא מושג ולא "בכיס הקטן שלך" ולא מובן מאליו.
ואיך את רואה אותו רק שעה בחודש, ומדמיינת וחולמת עליו וכו' וכו'.
חייבים לעשות את הסוויץ הזה בראש.
שאהבה וגם תשוקה זה לגמרי אקטיבי.
זה ממש לא פאסיבי, זה ממש לא נופל משמים.
אנחנו יכולים לעשות שזה יקרה!
ואם נעשה ונשכיל - אז הכל יהיה בסדר!!!
עוד משהו שעוזר – זה להפריד בין אושר לבין הנאה רגעית.
בהנאה רגעית, אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!
בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.
בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.
הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.
כאשר את עם בעלך *בטוב* - או אז את באמת מאושרת!
כי את מאושרת ושמחה גם מאותו הרגע
ושמחה ומאושרת גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאת נזכרת בזה.
עכשיו כלים וומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" – בפועל:
אז חוץ מהמגילה שכתבתי למעלה, שיש בתוכה המון כלים,
חשוב שתביני שאם קשה לך להתנתק מאותו חבר או מהמחשבות עליו זה כי אולי פיתחת יחסי תלות. היזדקקות.
בלי זה את מרגיש חסר - כי זה חלק מאוד נוכח בחייך.
זה מאוד טבעי שתרגישי כך -
וכמו כל גמילה ממשהו רע שמזיק לנו - צריך תהליך *הדרגתי* שדרכו לאט לאט תצליחי להתנתק מהצורך הזה והתלות הזו בה ובכל דבר שקשור בה.
למשל, אם בהתחלה תמלאי את הצורך בקירבה ויחס עם חברים ובני משפחה מורחבת,
אח"כ עם הילדים ובעלך,
ואח"כ בשלב הסופי - בעצמך!
כן כן, לא התבלבלתי, את עצמך היא המתנה הכי גדולה שתוכלי להעניק לעצמך!
אם תכירי את עצמך עד הסוף,
אם תלמדי *לאהוב* את עצמך עד הסוף – את תוכלי להיות החברה הכי טוב של עצמך! ולא תזדקקי בכלל לאף אחד אחר בקטע של תלות!
וזה אפשרי לגמרי לגמרי!
צריך גם "סור מרע"
וגם "עשה טוב" -
כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,
אין ואקום בעולם.
אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר
לכן אחרי שתתנתקי מאותו חבר - את חייבת להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעלת ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.
זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמבעלך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליו
וכמובן גם מעצמך!
זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את בעלך?
מה אהבת בו כשיצאתם והכרתם?
מה עשיתם יחד?\
איך הייתה ההחלטה להתחתן?
איך הרגשת מתחת לחופה?
ממש תהיי שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך ושלו היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'
אילו תכונות בו את מעריכה ואוהבת?
מה את מקבלת מבעלך?
על מה את יכולה להוקיר לבעלך תודה?
אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים,
במחמאות, פתקים, הפתעות,
זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,
חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.
את יכולה בביטחון שלך,
בנאמנות שלך,
באמירה הברורה שלך
לשים לזה סוף אחת ולתמיד.
בכבוד,
בקצרה
באסרטיביות
בבירור ובחדות!
לשדר בכל מהותך שאיתך לא מתעסקים!
רק בעלך כמובן 
ורק בקטע טוב כמובן
תאמיני בעצמך!
שאת יכולה, שאת מסוגלת!
אם לא תצליחי לבד - לא בושה להיעזר באנשי מקצוע.
בהצלחה רבה רבה!
אני בטוחה שתתעלי מעל זה,
וזה רק יוסיף אהבה בינך לבין בעלך
וילמד אותך עוד דברים על עצמך ועל הכוחות שבך, האסרטיביות שבך, העוצמה והחוזק שבך,
והערכה על האוצר (בעלך וילדייך) שכן יש לך ביד.
