אני מידי פה לאחרונה,זה לא טוב.
כאילו,זה מידי קשה שזה בפלאפון,מרחק נגיעה.
קשה לי עם הדיבורים שלך,אתה יודע?
כאילו,הלב משתולל בפנים אבל על פני השטח נראה שהכל טוב.
אני צריכה לאמץ לעצמי לכתוב רק בהמ,ה,ג ופה או בכל מקום אחר אנונימי.
מגעיל אותי שאני מידי נחשפת.
ושואלים אותי שאלות שאין לי מושג מה התשובה עלייהן,תפסיקי לשאול אותי ולתחקר כי לי אין מושג בעצמי

אני צריכה לרדת לאחל לילה טוב ו ממ.

(("אנחנו עכשיו יושבים פה אבל אנחנו באמת שם.
בואו נגלה את הקורונה האמיתית.את הכתר.
כל אחד מאיתנו היום,בדיוק איפה שהוא,יתרומם מעל עצמו,יחשוב על___,ישיר על___יהיה איתו פשוט

כשהוא ראה את זה,הוא התחיל לבכות והורא לתת לו לשמוע את אותו ניגון

אם הוא צריך לבנות כזה בית ומרגיש שמה שיעזור לו זה הניגון הזה,אז למה שלא?
כשאפשר לעצום את העיניים ולהרגיש,אתה עכשיו נמצא שם..נמצא פשוט שם.

ר' לויק עמד בתנאים הרבה יותר קשים ועמוקים!אלפיי תשובות ושאלות ופתאום בשמחתורה,הוא תקוע בבית באילוץ נוראי ומה הוא עושה?יושב רגל על רגל?!לא!הוא רוקד עם הסייפר תויירה!"))

ומפחיד לי לקום בשעה כזאת ועם כאלו חלומות