צריכה שתעזרו לי לעשות סדר בראש (לנשים בלבד בבקשה)הריון ולידה
לא יודעת בעצמי מה אני רוצה ואיך לתמלל את זה לבעלי.
אני פעילה פה בפורום אבל בגלל ההיחשפות האישית כותבת מאנונימי. תודה מראש לכל מי שקוראת ומגיבה.

אז ככה:
תקופה מאוד ארוכה אני מרגישה שחסר לי משהו בזוגיות שלנו, בביחד.
ברוך השם יש לנו זוגיות טובה ואוהבת, עובדים עליה כל הזמן כל הזמן, אז זה לא שם. זה בביחד ביחד. בביני לבינו האישי שלנו, יחסים והרבה נפשית.

1.היחסים טובים, אני נהנת והכל, מרגישה יותר מדי אקטיבית, שאני צריכה ליזום, אני צריכה לעבוד כל הזמן, הוא כאילו מקבל הכל על מגש של כסף. זהו סיימתי את החשיפה בעניין הזה, אמהלה לא מאמינה שכתבתי את זה.

2. הקירבה הנפשית, ההרגשה שאני אהובה. אני בשכל יודעת שהוא אוהב אותי, בפועל חסר לי משהו שלא נותן לי מנוחה, לא יודעת לשים את הדגש על הנקודה.
תגידו שאני קטנונית, שטוב לי אז מה אני מחפשת בעיות. אבל זה לא זה. טוב לי, כן, בהחלט. לא רע לי, ממש לא. אבל יש לי אי שקט כזה כל הזמן, מרגישה לא מרוצה.

אני אתן דוגמאות אולי זה יעזור.
1. מתנה לחג, הוא לא קנה לי, הוא אף פעם לא קונה. לא לחג ולא סתם ביומיום או באירועים משמועתיים. אני נורא נורא רוצה את זה, נורא. דיברנו על זה מלא, הוא יודע את זה. זה לא יגרום לו לעשות מעשה ולקנות מתנה, לכתוב מכתב (כמה התענגתי על מכתבים שהוא כתב לי בתקופת האירוסין שלנו. ואמרתי לו את זה בזמן אמת וגם אח"כ כשהפסיק בתואנה שלא יודע לכתוב...). לפני החג עכשיו רמזתי כל הזמן שאני ממש אשמח למתנה, קניתי לו בעצמי משהו נורא חמוד ועדכנתי אותו מראש שקניתי כדי שאולי זה יגרום לו לאי נעימות ויקנה.
לא קרה... וואו רק אחרי מעשה הבנתי כמה ציפיתי, ממש! האכזבה כשהבנתי בחג שאפילו מכתבון לא אקבל, לא יכולה לתאר... (טבלתי בליל החג השני, חשבתי אולי יפתיע. והוא לא, וזה גרם לי כל כך לריחוק).
2. בא לי אווירה, נרות, סרט טוב, ארוחה טובה, לפני שאנחנו נכנסים למיטה. ברחל ביתך הקטנה אמרתי, אפילו יש קולקציה של נרות רייחנים בבית, אבל הוא לא עושה כלום! ואל תגידו לי שאני אעשה... כי זה לא העשייה כמו שבא לי לדעת שהוא חשב איך יהיה לי כיף ויתכנן ויעשה... המחשבה.
הוא פשוט לא משתף פעולה...
3. אני רוצה לדעת שהוא מעריך אותי, שהוא אוהב את האוכל שאני מבשלת, את הבגד שלבשתי וכ'ו. הוא יחמיא, אבל רק אחרי שאשאל... ושווה, בא לי את ההרגשה שהוא מעצמו אמר, שזה עלה בו לבד, לא כי שאלתי ואז הוא צריך לענות..

יצא קצת ארוך, תודה לכל מי שהגיעה לכאן. ממש אשמח שתעזרו לי לעשות סדר בראש. אני מבולבלת.


מישהי הבינה מה אני רוצה?
אני חושבת שאני מבינה אותך כי נראה לי גם אני ככהוואוו
בואי ננסה להתמקד בעצם בשכל את יודעת שאוהב אותך, ב"ה, אבל חסר לך שהוא ייזום ביטויים לעניין, ע"י אמירה או מתנה. נכון? את נורמלית וצריכה חיזורים. ולא שגרה שוחקת.
כמאמר הבדיחה, כשהאישה התלוננה על בעלה אצל היועץ נישואין שהבעל לא אוהב אותה כי עובדה שלא אומר לה, הבעל מיד התגונן ואמר, אמרתי לך בחתונה ומאז זה לא השתנה...

אני מציעה או להשלים עם זה שזה אופי ולא אומר כלום על רגשותיו כלפייך, או/ו להמשיך לומר לו במפורש מה ציפיותייך ממנו.
תודה יקרה!הריון ולידה
כמה זמן אתם כבר נשואים? יכול להיות שהואבתי 123
התרגל להיות פסיבי? בד"כ כשמישהו תופס תפקיד מסויים אוטומטי השני תופס את התפקיד השני לפעמים צריך לקחת צעד אחורה לזרוק מעצמך את האחריות.
לגבי מתנות ומחמאות זה ממש כמו שריר שהוא צריך להתאמן ניסית לשבת איתו לשיחה רצינית בנושא? הכוונה שיחה רצינית ולא לדבר בזמן שהדברים קורים.
לפעמים גברים צריכים מישהו מבחוץ שיתן להם על הראש אז אותי כדאי לחשוב גם בכיוון הזה
5 שניםהריון ולידה
בהחלט יכול להיות, בעצם זה מה שקרה... ואני מנסה להכניס אותו גם לזה.
מבינה שאני יותר בעניין ממנו, אבל רוצה גם מהכיוון שלו קצת.
תודה על העיצות!
לדעתי קשה עד בלתי אפשרי לשנות אופי בסיסי של בן אדם.קרן-הפוך
אולי אפשר לאלץ לעשות דברים שהוא לא מתחבר אליהם, אך להכניס אותו להתלהבות, ליוזמה ולהתמדה לשנים - זו כבר משימה גדולה מאוד מאוד.

אני בטוחה שהוא מעריך ומעריץ אותך בכל מאודו.

אבל הוא טיפוס פסיבי לעומתך, מופנם, לא צריך את מה שאת מתלהבת ממנו, את היוזמת והדומיננטית, הדוחפת, זו שחשוב לה הנראות והאסטטיקה בחדר השינה, חשובים לך ביטויים חיצוניים לאהבה, משיכה, הערכה - ולו זה בדרגת חשיבות נמוכה אם בכלל.

ככה זה בין בני אדם... שונות באופי, בהעדפות, בסולם חשיבות, במוקדי עניין, בדחף, במוחצנות לעומת מופנמות, בצרכים פיזיים ורגשיים.


תזמי נסיעה ביחד איתו, תתאמי איתו מראש, לקנות לעצמך מתנה לחגים - בגדים, תכשיטים, אביזרים...
בלי הפתעות ובלי ציפיות (וכך נהוג אצלנו ....)

תנחי אותו במפורש לעשות כך וכך בבית - כן, ברחל בתך הקטנה, כפי שכתבת.

אתם הפכים, והשלמה עם ההבדלים בינכם תאפשר לקבל בטבעיות שיש דברים שאת עושה יותר ממנו - למענך ולמען הזוגיות.

תודה על התגובה המחכימה!הריון ולידה
ברור שמבינות אותךמיואשת******
אבל לפני הכל מענין אוצי לדעת מה הוא אומר לך? את
אומרת שאמרת הכל ברחל בתך הקטנה. ו..? כשאת
שואלת למה לא קנית לי אני עצובה, למה אתה לא שם נרות אף
פעם- מה הוא אומר על זה?
הוו יש לו שלל הסברים הריון ולידה
מתנה הוא לא קנה כי לא מצא כלום שהיה נראה לו.
שאלתי אם חיפש, אמר שלא, אבל בראש חשב ולא עלה לו רעיון... אמרתי לו פעם הבאה, כנס לחנות ותקנה מה שיש על המדף, אני אשמח בהכל, באמת!

נרות הוא לא שם כי אין לו כוח לקום לכבות אח"כ, אמרתי לו : עלי. לא קרה.
ועל זה הדרך... וכמובן שהשיח הרבה יותר מכבד ממה שנשמע מאיך שכתבתי... אנחנו מדברים על זה מאוד בטוב.

ממש קשה לי להתגבר על הקטע של המתנה החג, ציפתי הרבה הרבה יותר מכל פעם, גם הטבילה בחג שני, גם הבקשות המפורשות שלי קודם, לא מצליחה לצאת מזה
אוקי.מיואשת******
כלומר אם אני מבינה הוא מאד פסיבי ולא יוזמתי. ואת הפוכה. יש גם אמת במה שקרן הפוך כתבה לך. אבל יש מקום להתעקש גם על דברים שחשובים לך. לא על הכל, ולא על איך שאת מדמיינת, אבל את יכולה לקחת נקודה אחת שהכי מפריעה לך ולהתעקש רק עליה.
על הנרות הייתי מוותרת. למשל מתנה ליום הולדת תגידי שבוע קודם- בלי רמזים, תגידי- אני מחכה לקבל מתנה ליום הולדת שלי. ובלי תירוצים לא מצאתי לא חשבתי לא הספקתי. אני אומרת לך עכשיו זה כרטיס כניסה הביתה. חובה מתנה בחיוך, ברוח טובה, אבל בעקשנות. יש לפעמים אנשים שלא יעשו ולא יזוזו בלי זה. סוג של עצלות הרוח כזה. אבל אם הוא משדר לך שהוא כן רוצה לבוא לקראתך רק כל פעם מליון תירוצים למה בדיוק הפעם זה לא הסתדר... אז זה כן מקום שלדעתי הייתי עומדת עליו.
שוב. רק דבר אחד. אבל בשיא המפורשות והעקשנות. והכי חשוב- לא משנה מה הוא מביא אחר כך, תשמחי ותפר גני. גם אם זה עלה עשרים שח ובמכתב כתוב מזל טוב ותו לא. אל תצפי שזה מיד יהיה משהו שאת באמת אוהבת ומכתב משתפך. בהתחלה זה יהיה בקטנה, מאולץ, כי התעקשת, ולאט לאט זה ישתפר. עם הזמן הוא ילמד לעשות את זה יותר טוב. מתוך שלא לשמה בא לשמה.
תמיד כיף לקרוא אותך, תודה!הריון ולידה
והאזהרות בסוף מיותרות
אני לא נושמת מהתרגשות כשיש רמז של בדל של משהו...
(פעם הוא הכין לי סנדביץ לעבודה וצייר לי לב על השקית, אשכרה שמרתי אותה! לא גמרתי לדבר על זה שבוע אח"כ! ובאמת בהתרגשות, לא הייתי צריכה לשחק אותה..)
את חמודה מיואשת******
תגידי, יש דברים שאת כן מרגישה שהוא משקיע ואוהב אותך? מילים? מעשים שפחות נספרים ממתנות כמו למשל לתת לך לישון בבוקר בשבת, או לפרגן לך יציאה עם חברה, או דברים כאלו? אולי תעשי לך רשימה ותנסי להפנים אותה ולהבין שזה הדרך שלו להביע אהבה והיא לא פחות טובה רק שונה. זה עוזר.
יש לכולנו חלומות של גבר רומנטי שמדליק נרות כותב מכתבי אהבה, רגיש אבל תקיף, מתקן כל נזילה לבד, וקוביות בבטן לא יזיקו גם כן
אבל רובינו נשואות לגברים רגילים 😆 כמו שהגברים שלנו לא נשואים לדוגמניות 😎
חחח הצחקת הריון ולידה
אהבתי את הכיוון שלך. אני הרגע יושבת לכתוב רשימה כזאת, כי חלק מהדברים שכתבת אכן הוא עושה.

וכתבתי, הוא אוהב אותי, אין לי ספק בזה, בכלל בכלל לא. אבל בא לי לפעמים גם דברים אחרים, ולא מבקשת את זה כל יום, בכלל לא. אבל אם העזתי לבקש ישירות ככה, קצת מבאס שהוא מתעלם מזה...
יותר מזה, זה אפילו לא להביע אהבה, זה רק מין הרגשה כיפית כזאת שהוא חשב עלי, עשה בשבילי וכ'ו

אני הולכת לאמץ את הקו מחשבה הזה נראה לי, כי באמת יש הרבה דרכים אחרות שהוא חושב עלי בהם.

(נותן לי לישון שישי ושבת מאוחר, ואפילו בשישי אני תמיד קמה לבית שטוף! היי הוא תפוס, אין מה לריב עליו)
נו, אז תדמייני סרט ענק קשור על הבית השטוף שלך מיואשת******
וואלה! עכשיו זה מתנה שווה!
תדמייני שאת קמה לבית שטוף ולב גדול מצויר באמצע הסלון 😆😆
לא שאני לא מבינה מה את רוצה כן? ברור שמבינה! אבל כן מאירה לך שבעצם הוא נותן לך מתנות שוות, רק לא אלו שאת מצפה להן.
זה טוב לנהל שיח ובסדר גם להתעקש לפעמים שיש משהו שממש חשוב לך והוא ילמד איך לתת לך אותו, אבל יחד עם זה לזכור ולשים לב לכל הדברים השווים שהוא נותן בדרך שלו ומפנק ומשקיע בדרך שלו. 💕🌹
את לא מבינה כמה עזרת, תודה❤הריון ולידה
את מהממתמשמעת עצמית
שבא לי לבכות.
כמה חכמת חיים בבת אדם אחת???

יואווו 😘
🙊לא להגזים!! תודה יקרה ❤️❤️מיואשת******
ממש מסכימה ^^^^^ברכת ה
@מיואשת****** את מדהימה!!!
תודה על התובנות המיוחדות שלך ⁦❤️⁩
ממליצה לקרוא את "חמש שפות לאהבה"אפונה
אחפש על זה, תודההריון ולידה
כתבת..רויטל.

ברוך השם יש לנו זוגיות טובה ואוהבת, זה כבר מעולה וכל הכבוד לכם.

הייתי ממליצה לקנות ספר על זוגיות שיש שם איך להתייחס לאישה וכמובן הפוך,

למשל הספר בית ומנוחה מדבר איך להתייחס אחד לשני, הכי חשוב שאת תקראי 

רק את העניין שלך והוא רק את העניין שלו,גם הספר שלום בית של הרב זכאי

אמור לעזור, תנסי אולי יעזור ,בהצלחה רבה רבה לך.

תודה על ההמלצות! אני אבדוק מה מתאים לנוהריון ולידה
תפרטי על הספר? על מה? מי מחבר?וואוו
בית ומנוחה זה ספר שמסביר בעיקרון...רויטל.

איך להנהיג את הבית בשמחה ברוגע בנתינה לשני,

ספר של מחביר ירא שמיים,מאוד עוזר לשלום בית,

הספר השני שהתכוונתי זה ספר של הרב זכאי,שנקרא

שלום בית, שם הוא מביא המון מעשיות ואיך מומלץ להנהיג

את הבית.

 

תודה!וואוו
כל כך הזדהתי עם הדוגמאות שנתתחיכיתי חיכיתי
גם בעלי כזה...באופן שיטתי שוכח תאריכים שחשובים לי וגם כשמזכירה לו מראש לא מתכנן שום דבר מיוחד.
פרחים לשבת קנה לי רק בשנה האחרונה כי הכרחתי אותו...
על מתנות אין מה לדבר...למרות שכשהוא קנה בהתחלה הוא הצליח לקלוע לטעם שלי וממש שמחתי בהם.
אני פשוט הנמכתי ציפיות...עדיין מוצאת את עצמי נעלבת מידי פעם אבל מצליחה לאהוב אותו ולקבל אותו כמו שהוא.
בעיקר בגלל שיודעת שבדברים אחרים הוא הרבה יותר משקיע ממני, דואג לתת מעצמו ולפנק אותי.
אבל בגדול ממש מבינה אותך.כי כמה שאפרט ואגיד בגלוי מה אני רוצה או צריכה זה לא קורה...
חיבוק הזדהות תודה ששיתפת, גם לדעת שאני לא עוף מוזרהריון ולידה
עוזר
התייחסות נוספת לסוגריים שבכותרת.קרן-הפוך
ביקשת שהפוסט יהיה מיועד לנשים, ומכאן גם לקבל התייחסויות רק מנשים.

לדעתי, זו דוגמה מובהקת לפערים טבעיים ומצויים בזוגיות של רבים מאיתנו, ודווקא יש מקום להשתתפות הקול הגברי ושמיעת התייחסויות מהצד הגברי.

חשוב שגברים יהיו מודעים לפערים, להבין שזה נושא שמציק, ומכאיב ושורט את הנפש - ומודעות מתאימה יכולה רק להועיל ולעזור להרבה גברים שעכשיו יכולים להיחשף לפוסט הזה, ואולי תידלק אצלם נורה?
אופס, גם אישתי מתלוננת בפני על דברים דומים...
אז כנראה הבעיה היא לא באישה, אלא אנחנו, הגברים, לא מבינים את הראש הנשי ואת החשיבות שנשים רואות בצעדים ובמעשים זוגיים, רומנטיים.
ואם כך - יש כאן מנוף לקדם את שיפור הזוגיות בקרב רבים.
יש צדק בדברייך ואמנם גם אי אפשר לאכוף את זה שגברים יקראוהריון ולידה
ונראה לי אפילו זה מושך אותם יותר להכנס כשרשום לגברים בלבד

באופן אישי, הבקשה היתה על תגובות רק מנשים, כי קשה לי שגבר יענה על דברים כל כך אישים שכתבתי פה

תודה יקרה! תמיד כיף לקרוא אותך
טיפ ששמעתי ממישהותוהה לי
להכין רשימה שכוללת הרבה דברים שישמחו אותך ולתת לו והוא יבחר משם כל פעם מתנה אחרת עבורך.
יכול להיות שבאמת "משתק" אותו לבחור לך משהו.
וזה בלי קשר לעובדה שבאמתנשמע שיש ביניכם פערים משמעותיים ביזימה ובצורך של הפתעות.
את יכולה להגיד לו שמחקרית כל מתנה הכי קטנה וג'סטה אוהבת, מעלים לאשה את רמות האסטרוגן והחשק... אז מי שיצא בסוף נשכר זה הוא..
חיבוק
רעיון מעולה! תודההריון ולידה
כמוני כמוך....נביעה
אבל ממש.......


אני הבנתי שאצלו הלהגיד שהוא אוהב, המתנה שהוא נותן- זה זה שיש לי רוגע נפשי כלכלית... שהוא דואג לכל התשלומים, הנחות, כל הניירת והחישובים.
זה שקניתי לעצמי סנדלים שבועיים לפני החג- כי הייתי צריכה- בחג הבנתי שהוא הרגיש שזה המתנה שלו..🤷‍♀️
וקצת התבאס כשרמזתי לו שציפיתי למתנה. (קנית ב300שח, זה לא מתנה??)
כמה שאני מנסה להסביר.....

כמה שאני מנסה להגיד שאצלי האהבה זה מילה טובה..זה "מתוקה שלי", "מדהימה", "מהממת"- אין לו את זה בלקסיקון... ה'גבר' הסופר גבר הזה.
שכמה שאני רוצה שהוא יזום שנהיה יחד .
ולא אני!!
בקיצור....בול...
מה שעוזר לי, זה ההבנה שהוא אוהב ומראה את זה באופן אחר.. של דאגה לי שאוכל לשלם בנחת לנעליים כשאני צריכה... לשלם בנחת בסופר בלי לחשב אם אנחנו עוקפים את המסגרת אשראי או לא- כי אני בכלל לא מתעסקת בזה- רק הוא...
אז איתך בתסכול🤗 חיבוק ובהצלחה לנו ולכל מי שזקוקה!
שנרגיש אהובות ושה' יעזור לבעלינו לשמח אותנו!!!
ושאנחנו נשמח אותם...
תודה על התשובה המזדהההריון ולידה
את חסרה פה בפורום, הרבה זמן לא קפצת לבקר
מה שלומך?
נשמה אהובהmango
מוסיפה משהו קטנציק..
כתבו לך הרבה דברים יפים (שגם לוקחת לעצמי..) רק שאלה לגבי הפסיביות של הקשר האישותי-
את מרגישה שאת יוזמת - מה עם להרפות?
ומה שיהיה יהיה?
את לא חייבת לענות פה
והאמת שגם לא הכי נעים לי ההחשפות אבל הרגשתי שככ רוצה לענות לך לנקודה הזו כי היא ככ נגעה בי וממש עברתי עם זה תהליך..
אשתף אותך שגם היה לי את התסכול הזה, של זה שאני יותר יוזמת, וגם בפועל בינינו אני זאת שמביאה חדשנות ודברים חדשים בקשר הגופני (הוא כזה דוס וצדיק. ובעיקרון גם אני אבל נחשפת יותר לספרים ומאמרים בנושא וממילא מכירה יותר)
וממש עשיתי עבודה של ש-נ-י-ם
להרפות, להרפות, להרפות
פחות ליזום
פחות לחדש
ומאד לדייק אותו. כל הזמן
עם מחמאות ופרגונים על מה שכן איך שטוב לי.
אני.. וואו זה מרגש אותי לכתוב לך כי זה מזכיר לי איזו דרך עברנו... יש לי דמעות בעיניים עכשו
כי באמת
התחלנו את הדרך בפערים כאלוווו.. וואו
האיש שלי, האהוב והמקסים גם פסיבי בדברים מסוימים
והרגשתי את זה חזק באישות
הייתי ככ מתוסכלת מזה, שאין לתאר

והשם זיכה אותי לעבור עם זה דרך ארוכה..
של הבנה.של קבלה
שהצרכים שלנו שונים
ובעיקר בעיקר
שאם אני לוקחת אחריות
הוא מרפה ממנה.
ככה זה.
נקודה

אז אני משתדלת לא ליזום (וזאת עבודה בשבילי. לא תמיד היא נכונה. לפעמים כן נכון ליזום!! אבל לי אישית הרגשתי שצריכה להפסיק. זה לא טוב לי בתקופות מסוימות)
וגם אני משננת לעצמי, תוך כדי הביחד.
להרפות
להרפות
להרפות.
לנשום
לנשום
לנשום.
לא להוביל..
לא להיות יצירתית
לתת לו- לתת לי!!
וזה כל כך משמעותי, וואו
לא תמיד אני מצליחה אבל כן אני מזכירה לעצמי כמה זה שווה לי.. (:
ואם זה מעודד- תדעי לך
יש דברים שכ'כ הפריעו לי
וסחבתי בלב
ורבנו עליהם
ו.. זה יצא בסוף (עם המון איכסה מסביב אבל עדיין לא למדתי לדבר על דברים בלי שאני ממש חייבת... בע'ה שה' יזכה אותי להשתפר בעניין)
ושמעי, התקדמנו!!
יש דברים בינינו שקורים ממש אחרת
ואני לומדת להגיד ''ואי זה היה לי ממש כיף ש...'' וזה עובד!!
אז חיבוק גדול לך חברה יקרה
יצא לי פה נאום רציני!!
מקווה שמשהו נגע והיה טוב לך.
חיבוק לך אלופה
שכתבת את כל זה- יש משהו חשוב בכתיבה, שמאוורר, שמדייק
וממילא מאפשר איזשהי רפואה.
את מהממת וממש ריגשת אותי בתגובות שלך (:
💖
אם הבנתי נכון, אילצת את עצמך להסתגל למכנה משותף נמוך מהצרכיםקרן-הפוך
שלך.

לפחות ממה שהשתקף מהדברים, זה לא שהוא לא שיתף פעולה עם הצרכים והדברים שיזמת וביקשת, ולא התנגד לזרום איתך - אלא שהוא פסיבי, לא יזם, לא חידש, לא העשיר וגרם לשמח אותך...

אם כך, למה ״להעניש״ את עצמך, למה לוותר ולהרים ידיים, ולא להמשיך לקיים זוגיות כפי השאיפות שלך?
אז מה אם רק את זו שיוזמת ומחדשת?

או שלא הבנתי את הסיטואציה?

זה נכון לנושאים אחרים בזוגיות. לא רק באישות.

את רוצה לצאת לנופש פעם בשנה, ולו אין אמביציה לחופשה, הוא לא מרגיש צורך, אבל זורם איתך - תמנעו מחופשה זוגית כי הוא לא צריך חופשה?

הוא אוהב סלט עם מגוון ירקות, ואת מסתפקת במלפפון ועגבנייה. אז הוא מכין את הסלט העשיר, לא תאכלי?
הוא אוהב לעשות בשרים על האש, אותך זה לא מושך, אבל אם כבר עשה, וזה טעים, לא תאכלי?

הי קרן הפוך יקרהmango
בוקר טוב!!
בחרת לכתוב את זה בקונוטציה שלילית: ''אילצת את עצמך להסתפק''
תראי
לא מספיק התעכבתי על זה- שהפער יצר אצלי קושי מאד גדול. למה אני יוזמת והוא לא תמיד זורם? וכל מיני ''למה'' שהיו לי לא פשוטים ברמה הרגשית.
לא תמיד הוא זרם- לפעמים היה עייף או שנראה לו ''לא שייך'' יום אחרי יום (לא זה הדיון אז לא להגיב על זה )
וגם כשהוא זרם איתי היה לי נעים ברמה מסוימת אבל בעומק היה לי לא טוב עם זה
אז
אחרי הרבה מחשבה והתבוננות ודמעות..
החלטתי, וזו חד משמעית הייתה החלטה,
לרצות פחות.

הוא יוזם בתדירות שהחלטנו עליה יחד
וזהוווו
לא יוזמת ולא מצפה. לא מצפה. לא מצפה
(שזה קשה לפעמים אבל ב'ה הרבה פחות)

ושמעי אני רואה ישועות בעניין(-:

(ובסוגריים... כן.. מסתפקת ב''מועט'', (לא באמת מועט. לי לפעמים זה מועט) זה חיי נישואים, לא? כשיש בין בני זוג אחד ש''רוצה יותר'' מגיעים להחלטה משותפת בעניין, וכנראה שמישהו ירגיש שהוא היה רוצה קצת אחרת אבל בשביל בן או בת הזוג עושה כך. ואם זה בשמחה ובהשלמה אז למה לא...
אני לא אוהבת לומר ''אם גבר היה כותב את זה'' אז לא אומר אבל מרשה גם לקחת את הדברים לכיוון הזה.. )
תודה לך קרן הפוך יקרה על החידוד
ובכלל הזדמנות לומר שאני נהנית לקרוא את התשובות שלך- המקצועיות וגם אלו שפותחות פתח להבין עולם שהוא פחות קרוב אליי, תודה!!
וואו את מדהימה! ללמוד ממךמיואשת******


וואו מהממת! תודה על התשובה הארוכה והמפורטתהריון ולידה
נתת לי חומר למחשבה.

(אין בינינו פערים ברצון, יש בינינו פערים במה עושים, הוא בעניין של לשכב על הגב ולהנות ובזה תמו הרחבותי לעניין)
ומה קורה אם גם את בענין הזה?מיואשת******

תזכרו לשים מדבקות יפות על התקרה אם כבר שניכם שוכבים על הגב ובוהים באוויר

כפרה עלייךתוהה לי
אני גם אהנה מהתיאור שרשמת, אני בסקאלה הפאסיבית.. אבל ברור לי שיש לי מחוייבות לשמח גם את בעלי, וזה גם מעבר למחויבות, משמח אותי ששמח לו. ועל זה את ממש לא אמורה לוותר..
מותק, רציתי לכתוב עוד משוmango
טוב זה לא ככ יפה מצידי כי את לא רוצה להרחיב אבל
א. צחקתי מהתיאור (סליחה😅)
ב. יש מצב שצריך קצת העשרת הידע? כאילו יש ככ הרבה גיוונים ודברים כיפיים בקשר האישותי. אולי הוא לא מספיק יודע?
באמת באמת שהמון מההנאה של גבר בזמן האישות היא בזה שהאישה שלו נהנית. זה נותן לו חיזוק לגבריות הרבה יותר מכל מאמץ של האישה שלו עבורו.. (יש מקום לפינוקים, ברור!! אבל כדרך חיים קבועה זה נשמע לי לא נכון- לא מתאים לי לחפש קישורים בעניין אבל בטח מישהי פה מהאלופות תדע להפנות)
אז אולי הוא לא מכיר עוד אופציות (אני כותבת ממש בעדינות ... אם תרצי מוזמנת לפרטי) אולי לחשוב על ספר שקוראים יחד או במקביל.
שמעי
התחום הז ככ אינסופי ומדהים וכיפי ומלא עונג
שממש, אבל ממש
חבל להסתפק בסיטואציה שכתבת
טוב נשמה יקרה
איזה כיף שהוצאת את זה ושטוב יותר
והרבה בהצלחה לך מקסימה אחת!!
^^ לזה כיוונתי.קרן-הפוך
ויפה וחשוב שאת מעלה זאת.

ויש פתרון של ספר לציבור החרדי, עם פירוט ובצורה המותאמת לציבור זה.

מדריך להעצמת הקשר האינטימי של הזוג הדתי.
״עת לאהוב״.
אני מקווה שלא פספסתי אף אחת, תודה לכל מי שקראה והגיבה!הריון ולידה
עזרתו המון!

כתבתי את זה בסיטואציה שהוא יצא לסופר לעשות קניה, ואני על הספה, לא מצליחה לצאת מהתחושה הזאת של לא קיבלתי מתנה לחג...
הוא הרגיש כל היום שמשהו לא זורם חלק איתי, שאל, התעניין ולא הצלחתי לענות נורמלי, בעצמי לא ידעתי מה אני רוצה (זה לא חג ראשון שאני לא מקבלת מתנה, אז מה הדרמה הגדולה עכשיו?).

אז ישבתי לכתוב לבנות הפורום המהממם הזה, וקיבלתי כל כך הרבה תשובות חכמות ועוזרות!

@מיואשת****** אני רוצה להודות לך באופן אישי, כי הרשימה שהכנתי בהמלצתך היתה כל כך במקום, פתאום ראיתי כמה הרבה יש לי, איזה בעל מהמם ומפנק בדרך שלו.

הוא חזר לאישה אחרת, אין ספק. זה גם עזר לי לסדר את הראש ולעשות שיחה על מה עבר עלי היום שככה הייתי, בצורה יותר נכונה וטובה.

שוב תודה לך ולכולכן!
איזה יופי! שימחת מאד!מיואשת******

וכל הכבוד לך על היכולת לצאת מהפגיעה ולנסות לשנות הסתכלות, לחשוב ולהשתדל ולדבר

הכי לא מובן מאליו! 

מהממת!

מגיבה ממש בקצרה, וקצת באיחור..באר מרים
מכירה את הספר "לדעת להיכנע"?
נראה לי שחלק ממה שאת כותבת זה בכיוון..

וכן. מסכימה לחלוטין.
חלק ממה שבונה את הזוגיות זאת היכולה להרפוץ ולתת לשני מקום להיכנס למשבצת,
ובמקביל לדעת שהוא יכנס אליה בדרך שלו וזה עשוי להיות ממש שונה מהדרך שאני דמיינתי,
אבל להיפתח לרעיון שזה עשוי חהיות כיף לא פחות..

ואידך זיל גמור.. עמוס לי כשכולם כל היום בבית..

שוב ממליצה על "לדעת להיכנע".
יש אמנם הרבה ספרים תורניים שכותבים בנושא מנקודת מבט דתית ואמונית, אבל ךפעמים דוקא הניסוח ה"חילוני" יש בו משהו הרבה יותר ברור.. חכמה בגויים תאמין..
(ואני שיא הדוסית ויש מי שלא יאמינו עלי שממליצה על ספר כזה, ובכל זאת..)

בהצלחה!
אני לא חכמה גדולה, אבל כמה העצות מעשיות-סימן שאלה?
1. קחי את הפלאפון שלו, תכנניסי לו תזכורות לפני חגים ואירועים חשובים, כמה תזכורות ביום. "לקנות לאישיתי האהובה מתנה לחג"

2. תקני מתנה בשבילך ותביאי לו עם דף, ונייר עטיפה- תגידי לו אני קניתי אתה צריך לארוז ולהביא לי מתנה...

3. תפתחי קבוצת וואצפ משותפת- תרשמי שם כל פעם מה שבא לך שהוא יקנה לך מתנה, בפירוט- למשל-
-מטפחת מעוצבת דגם דרדס של המעצבת חושי מחושי
- ספל קפה ענק מהום סנטר (עם תמונה, שיראה בדיוק מה)

יש אנשים שזקוקים להנחיה מדוייקת, לא מדברים את השפה הזאת של המחוות והמתנות.
הם צריכים הכוונה לפחות בהתחלה, לאט לאט זה מגיע ויגיע ממנו לבד, הוא רק צריך ללמוד להכיר את השריר הזה...
רק לומר, שכשניסיתי לעשות דברים מהרעיונות האלולפניו ברננה!
זה נגמר במפח נפש מאוד גדול.
לא מתאים בכלל לכל הזוגות שבמצב הזה.
אוף צריכה את העידוד וההכלה שלכן שוב, אני כל כך קשה עם עצמיהריון ולידה
אז מסתבר שאני לא מצליחה לצאת מזה, אפילו שחשבתי שכן.
משום מה נפלתי עח המתנה הזאת לחג וזה הורס לי את היום יום!

חשבתי שהצלחתי להתגבר על זה, אבל מקודם בעלי חזר לקניות, שכחתי שביקשתי ממנו לאסוף לי שקית עם מוצרי איפור שהזמנתי וארזו לי בחנות. הוא הגיע הביתה ושם את זה על השולחן בסלון. זה עמד בצורה כאילו מוחבאת... אחרי כמה זמן מצאתי את זה (זה היה בשקית יפה כזאת, בלי שם של חנות או משהו), ואני לא יכולה לתאר לכן איך קפץ לי הלב! יוואו הוא הבין! הנה הוא קנה לי משהו!
בהתלהבות שיא אני פותחת את השקית ו....

התיישבתי על הכיסא ולא הצלחתי לקום, ממש ככה. תחשבו עלי שאני מגזימה ומה שאתן רוצות אבל זה היה הסיטואציה...
בעלי הגיעה מדבר איתי ואני לא כל כך מגיבה... מה קורה?
החלטתי לשתף, בציפיה, בתקווה ובאכזבה.

אז הוא: מה את רוצה? אני לא מוצא רעיון מה לקנות לך.
אני: עשיתי לך חיים קלים, יש שרשרת זהב שאני מאוד רוצה, בררתי אתמול מה המחיר שלה ויש אותה במלאי (ראיתי בפרסומת ובררתי), אבל בא לי שתקנה אתה ותביא לי, אני לא רוצה לקנות מתנה לעצמי. בבקשה תבין אותי אני גם ככה מרגישה לא נעים שאני ככה עם מתנה בשבילי...
הוא: מה שרשרת זהב בכזה מחיר? (מחיר שאנחנו בהחלט יכולים לעמוד בו, וזה הבעיה... שזה לא מספיק יוקרתי), בואי נחסוך קצת נקנה לך עכשיו זהב שווה באמת!(אמא שלו שתהיה בריאה גדולה אותו שרק יקר ובומבסטי שווה. אולי שם טמון הכלב).
אני: אבל זה לא יקרה, כל דבר זה ככה, ובא לי עכשיו, בבקשה.
הוא: לא יודע... קם והולך

ואני עכשיו על הספה עם מקל תקוע בגרון. איכסה

(והוא בעל טוב וגבר מצויין, בבקשה לא להוציא אותו בתגובות אחרת... )
אויש...דפני11
אני רק על ה "לא יודע.. קם והולך..."
ככ ככ מזדההההה

שזה למות הייבוש הזהההה
(לא באמת כן, ברור שהוא לא רוצה פשוט לא יודע מה לומר ואיך להכיל..... אבל אני תמיד מתה מזה)
טוב אזמיואשת******אחרונה
לא תמיד יש לי כח להיות מכילה
ונשמע שבעלך לא מצליח להפנים מה שאת אומרת כשאת נחמדה.
אז תהיי קצת לא נחמדה. תעלבי. תבכי. כלומר את כבר נעלבת הרי. במקום לשבת ולנסות להסתיר את זה ואז להתעצבן למה הוא לא עושה ולא מבין. אל תסתירי. תוציאי. את העלבון והכעס. תתקשרי. תבכי ותגידי ותעשי סצנה כאוות נפשך. וואלה, מגיע לך. לפעמים הם מבינים רק ככה מה אני אגיד...
אם זה מתאים לך כמובן.
וכן כן אני יודעת ששיחה בזמן רגוע על כוס קפה ואולי מכתב יפה שמסביר ו... לא תמיד זה עובד. מ ה ל ע ש ו ת ?
יש לפעמים גברים ומצבים שנפתרים רק באיז עציץ נשבר (על דרך המשל)
נראה לי שספגת וניסית להיות מספיק נחמדה כבר. לפחות מבחינתי קיבלת רשות להתפוצץ. ❤️❤️❤️
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

👍👍השקט הזהאחרונה
קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומהאחרונה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

במגירות רחבות יחסית ושטוחותבאתי מפעםאחרונה
מקפלת את המטפחת ואז מגלגלת צפוף, זה גם שומר שהיא לא תתקמט, גם יש יותר מקום אחסון וגם רואים את כל המטפחות מלמעלה מסודר. 
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

אני לא יודעת מה "נחשב נורמלי"רוני 1234אחרונה

אבל יודעת שאצלי התחושות שונות לגמרי…

לדעתי אין מה להשוות עובר שאף פעם לא "הכרתי" לילד שממש גידלתי אותו.

הייתי מתחילה מלחשוב האם הקושי לשחרר מגיע אצלך ממקום יותר רגשי או יותר שכלי (כמו מין מחויבות מוסרית כלפי הילדה).

את כמובן לא צריכה לענות על גבי הפורום…

את כותבתאמאשוני

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

מישהי פה עשתה לתינוק פצפון ניתוח בקע מפשעתי?שיישאר חסוי

יש המלצות איפה כדאי לעשות

באיזה ביח..

עשיתי לבן שלי בגיל 4 חודשיםהשם שלי

עשינו בשערי צדק, אצל מנהל מחלקת כירורגית ילדים.

בעיקרון היה באשפוז יום, אבל בגלל שהניתוח היה רק אחרי הצהריים, הוא נשאר ללילה להשתחרר על הבוקר.

ההתאוששות היתה ממש קלה.


מוזמנת לשאול עוד דברים.

תודה! מה העלות של הדבר הזה עם ובלי ביטוחים משלימיםשיישאר חסוי

אני כל כך בורה בכל המערכת....

וגם- מנהל המחלקה- דר ארמון? הוא עשה לכם דרך שרפשיישאר חסוי

או סתם יצא?  

דרך הביטוח של מאוחדת שיאהשם שליאחרונה

היתה לנו אפשרות לבחור רופא ללא עלות.

כאבי בטן, בטן קשה בגיל שבוע וחצי. ממה להימנע?תודה לה''

להוריד קטניות חלב ומצליבים?

מה עוזר מנסיונכן?


אחרי לילה לבן אני נואשת...

מניסיוני מה שעוזר זה פשוט לחכותמוריה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.


עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

תודה! לא עזר לך להוריד דברים?תודה לה''
לא. לא עזר.מוריהאחרונה
אבל אולי אצלי פחות סבלו 🤷‍♀️
ליבי איתךצלולה

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

תודה! אני אשתדל להוריד..תודה לה''
נכון מנשא זה ממש טוב
אוי כמה זה קשה, לאמא ובטח לתינוק.ממתקית

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

תודה רבה! טיפים טובים!!!תודה לה''
מחפשת המלצה למכשיר מסאז' מניסיוןוואלה באלה

מפנק, טוב, עדיף לאיזור הגב

מתנה

כרגע פחות משנה התקציב, כשאבין מה הטווח מחירים ניסגר על מחיר.


תודה מראש!

עוקבתשמ"פ
יש לי אקדח עיסוישושנושי

ואנחנו לא משתמשים בו בכלל

קניתי גם מסאז' לעיניים מאין משקפת עם מוזיקה רטט חום ועוד - גם לא משתמשים.

השתמשתי בזה פעמיים שלוש וזהו. 

אוי, נשמע כמו משהו פחות מוצלחוואלה באלה
אמשיך לחשוב על משהו אחר... תודה!
יש ליהמקורית

אבל זה לא בשימוש יומיומי

ואני עוד לט מוצאת לך קישור, אבל הוא מעולה

קטע אני כבר לא מוצאת אותוהמקורית
ראיתי שמכרו בסופרפארם ועוד מקומות. אני לקחתי כמתנה מהעבודה לאחד החגים.


משו דומה - ידית עיסוי. ראיתי שמוכרים בדר גב

הסתכלתי בדר גב באמתוואלה באלהאחרונה

אחרי מה ששושנושי כתבה חשבתי אולי על משהו כזה

חגורת עיסוי רטט לגב BACK VIBRATION | ד"ר גב


אבל בהתחלה ראיתי את זה

מכשיר עיסוי ומסאז אישי PRO | ד"ר גב


זה דומה למה שיש לך?


אני לא מחפשת שיהיה לה לשימוש יומיומי, אבל כן רוצה שיהיה לה שימושי.

חבל לי להשקיע במתנה שתשב במגירה.

זאת מישהי בת 50+ עם כאבי גב שהולכת למסאז'ים מידי פעם (ככה שאני יודעת שהיא בסדר עם מגע)

לכן חשבתי שזה משהו שיכול להתאים לה ולשמח אותה.

אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שולחת חיבוקעדינה אבל בשטחאחרונה
ןמאחלת לך את כל הטוב, בשורות טובות ❤️
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה

אולי יעניין אותך