לפני כמעט כמעט שנה,כשאני אוכלת קוגל מתוק מתוק מתוקרק הפעם.
ועוף מלוח מלוח מלוח
ביחד
ונהנת מיזה ממש עד שאני קולטת את השילוב ומעיפה את הצלחת החדפ אחר כבוד לפח לא לפני שאני מבטיחה לעצמי להקיא את זה.


חשתי צורך לתייג
@בזרימה@שוליינית
מאיפה היה לך קיגל זה השאלהשוליינית
זהו אני גם תוהה לעצמיבזרימה


אמרתי לך מאיפהרק הפעם.
אוקיי. רגע.בזרימה

לפני שנה ממש ממש על השעון הייתי מתוסכלת שאני לא מצליחה להירדם.

 

וקמנו כמה בנות וניסינו לשבת וללמוד ליד הדלת ואכלנו סרטים מה יקרה אם היא תיפתח

ולא הסכימו לנו לשבת שם

והתחרפנו

והשתגענו

ועוד

וזהו. זה בסוף עבר. ואז אחרי מלא שעות עלינו על ההסעה וחשבתי שאנחנו הולכות למות בגלל הנהג, אבל בסוף זה לא קרה.

נוו לכן כתבתי לפני שנה ועוד כמה ימיםרק הפעם.

לא אוכלים קוגל מתוק ועוף מלוח אצל דודות?🤭)
עדיין לא הבנתי אותך. אוף.בזרימה


אה בעצם לא כתבתי שנה וכמה ימים|מסתבך|רק הפעם.
קיצר,זה לפני כמעט שנה,משמע עוד איזה שבועיים זה יהיה שנה🤷‍♀️
שולייניתאחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך