כדאי לרדת מהרעיון הזה ומהר בהתחשב בזה שאין שום כוונה לקום בשתיים עשרה
ניסיתי ללמד את עצמי הקלדה עיוורת ביד אחת
מסתבר שהמקלדת כנראה גדולה מידי בהתחשב בכך שזה לא בדיוק הלך טוב
קפיאה מקור זה דבר דיי מעניין בעיקר אם האדם עצמו לא נמצה במצב הזה
כתבתי משהו איפשהו
זה היה מעין סוג של תרגיל בעקבות איזה רעיון מאיזה ספר
אנשים לא עלו על המחשבה שהייתה מאחורי זה
להלה
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
