אז מה,שבת שובה.
אבא.
זהו אי אפשר יותר להכחיש את התשרי הזה,חייבים להבין כבר שאנחנו פה וכאן השליחות שלנו השנה.
וזה קשה לי ככ,תדע.
אופ.
פתאום היום היא בכתה שהיא מתגעגעת לשם וחיבקתי אותה ובכינו יחד והבטחנו שלומדים עוד.עוד מלא.
אופ אולי אתנתק מהפייסבוק לחודש הזה אבל זה קשה כי זה בפלאפון במרחק נגיעה.
או לעשות משהו אחר.
אולי לא לעשות לעצמי שטויות בחודש הזה,גם אם ממש קשה.
אני ממ
איך מעכלים.
ונמטס לי מהקור הזה,פשוט נמאס כבר.
תלדיק בי משהו.אני מתחננתתתתת.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת