בכ"א המשנ"ב כותב שם 'טוב להזהר', כלומר לכתח' כדאי לדאוג שיהיה, אבל זה לא מדינא דגמרא ואם למשל אדם מעדיף סלטים, ברור שאין סיבה שיתאמץ לבשל, או במקרה הזה שזה נשמע בדיעבד(ואנלא פוסק, אז רק אומר מסברת כרס). כמובן לשבת הבאה כדאי להשתדל שזה לא יהיה המצב...

ממ"ש במ"ב לגבי אכילת דגים, שהם כן מדברי הש"ס (אם כי א"י אם אפשר לקרוא לזה "דינא דגמרא") ואעפ"כ כתב שאם אינו רוצה בהם לא יאכל, דסוכ"ס המטרה היא העינוג.

וא"כ אפשר דאף בנ"ד - מי שיעדיף סלטים אי"צ שיכין תבשילים.

איברא דאולי יש לחלק בין מי שאינו נהנה מן הדג, שלאכלו הוא סתירה לעונ"ש, ובין מי שרק "מעדיף סלטים", (כלומר - מה יהיה הדין במי שאוהב דג, אבל "מעדיף סלטים".)

אני אכן הסתמכתי על כך (זה בהמשך המשפט שם).

בפשטות, הלב יודע אם לעקל וכו' ומי שבאמת מוצא עונ"ש הרי שאין בכך שום בעיה, ואי לאו..

כמו שמצינו ברפח לגבי צום בשבת.

מה כתוב בהמשך המשפט?

השאלה היא לא מה הלב יודע, אלא כמה ניתן להרחיב את היריעה, אם זה דווקא כשממש אין עונ"ש, או גם כשמעדיף משהו אחר (אחד שאוהב בשר, אבל גלידה הוא אוהב עוד יותר, יחול עליו הדין של אין שמחה וכו'? זה הנידון.)

"וטוב ליזהר שלא יפחות משני תבשילין גם טוב שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים אם לא שאין נאותים לו לפי טבעו או ששונאן ושבת לעונג ניתן ולא לצער וכדלקמן בסי' רפ"ח עכ"ל.

אז אני לא חושב שאתה צודק, בגלל סימן רפח, משם אנו לומדים שמבחינה עקרונית אדם המורגל בצומות, והאכילה הוא עינוי לו, יכול בתנאים מסוימים לצום בשבת. בסופו של דבר, השאלה היא האם אותו אדם שצריך לקיים סעודה - עושה זאת בד"כ עם גלידה, עבור רוב האנשים סעודה משמעה בשר ודגים (סליחה צמחונים\טבעוני), וכך הוא גם ינהג בסעודות כמו ברמצווה או חתונה.

למה זה אומר שאני לא צודק? לא הבנתי את הפירכא. אם תוכל להסביר טוב יותר את הפיסקא השניה שלך כולה, אשמח.

שאפשר להרחיב את היריעה אפילו למצב של צום.

במחשבה שניה, אני לא בטוח שאנחנו חולקים...רק קוראים לזה בשמות אחרים. בכל אופן, כל זמן שזה שיקול "אמיתי" - כלומר באמת אצל אותו אדם מתנהלות כך סעודות מכובדות (צמחוני למשל), אז לענ"ד פשוט כביעתא בכותחא שניתן. 

אפשר להרחיב למצב של צום - למי שהאכילה עינוי לא. בדיוקכמו שהדג עינוי.

הוא אשר חקרתי, אם גם במצב של "מעדיף משהו אחר" או רק במצב של "שונא את זה"

נראלי שירדתי מעט יותר לסוף דעתך ואיני מסכים

החקירה הזו לא כ"כ נכונה, בדיוק מהסיבות שאמרתי. האם תאמר גבי מי שיחליט שסעודת השבת שלו תהא לחם וחומוס, אע"פ שהוא גם בסדר עם דברים אחרים אלא שאין לו כוח לארגן אותם, האם בכה"ג נאמר שזה בסדר?

לי פשוט שלא.

לכאורה לאכול את מה שהוא אוהב יותר, זה עצם קיום מצוות עונג שבת.

מה שביקשתי לומר, שאע"פ שאין ראיה לדבר מהמ"ב הנ"ל, אבל זכר לדבר, שיש להעדיף את מה שהוא יותר אוהב.

וכזכור, זה גם מה שאתה אמרת...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל