גם אם הסטנדרטים יהיו נמוכים יותר מחיסון רגיל, אין סיכוי שיהיה 0.5% תמותה מהחיסון, כך שהוא בוודאי יהיה יותר בטוח מהמחלה.
האם הוא יותר בטוח, בשלב שבו יאושר, ברמה האישית של המתחסן, מאשר להמשיך לנסות לא להידבק?
לא יודע, וכנראה גם תלוי בנסיבות האישיות.
בכל מקרה, אני מניח שעד שמישהו יציע לי לקבל את החיסון, יהיו כבר מאות מיליוני מחוסנים ברחבי העולם, ואז כבר יהיה הרבה יותר ניסיון, כך שזו לא ההתלבטות שלי.
להערכתי, אפילו לסין ורוסיה שהסטנדרטים שלהם נמוכים יותר, לא סביר שתקרה פאשלה כזו.
כן יש חשש, מדברים קלים יותר או נדירים יותר, שיכול לקרות שלא יעלו עליהם בניסוי, ויתגלו רק אח"כ.
ויש אפשרות של תופעות לוואי קלות מאוד/נדירות מאוד, שבמקרה כזה, הם עשויים לאשר את החיסון באופן מודע, אבל גם לפרסם את תופעות הלוואי, כמו שמופיע על כל תרופה.
החופש למות!
אני מניח שבעייתי להשוות אחוזי תמותה מול שפעת הונג קונג, אם הקריטריון הוא האחוז מקרב הנדבקים.
כי מן הסתם, שם אין נתונים על אסימפטומטים.
מהדברים חסרי האחריות שאמר. ומי ששילם את המחיר הם הנדבקים, החולים קשה והמונשמים והנפטרים
נעמה גרין | י"ב תשרי התשפ"א |
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
אא
"כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא צעיר מדי, אך גם לא מבוגר מדי. אני בן 53, בריא מאוד גם בנפשי וגם בגופי", במילים אלו פותח מוטי פלמן מ"כל הקפואים', את מכתבו.
"אני מנהל כל חיי קרבות בעסקים וברוך ה’ מצליח לעמוד בהכל, יעידו כל השותפים שלי בעבר וכיום – וכל אחד מאלו המכירים אותי. אני אדם שעובד 6 ימים בשבוע, 20 שעות ביממה. האדם האחרון שהוא עם מחלות רקע או עם מערכת חיסונית לא טובה. והנה אני פה, במחלקת הקורונה, שוכב שבר כלי".
"כידוע לכם, אני פעם שניה מאובחן בקורונה. אממה בפעם הראשונה לא קלטתי מה זה קורונה. נכון הקפדתי על הכללים ודאגתי שכל מי שמסביבי יקפיד. אבל אינה דומה הפעם הראשונה לפעם השניה.
"אני מאושפז מיום ראשון בבוקר, ערב יום כיפור, במחלקת הקורונה ב’השרון’. מקבל טיפול חבל”ז, שרות 5 כוכבים. עושים פה עבודת קודש. נותנים את הלב והנשמה. מרגישים את זה על צעד", משבח פלמן את הרופאים והאחיות, אך מוסיף: "את יום כיפור הזה אזכור עד יומי האחרון".
"בכדי שתבינו למה הקורונה מביאה, אתן לכם מעצמי מספר דוגמאות: אתם פעם חישבתם איזו פעולה לעשות בכדי לחסוך באוויר שהגוף זקוק לו? האם עשיתם חשבון עם כמה מילים להשתמש בכדי שלא תגיעו לאיבוד אויר ושיעול שלא מפסיק? האם חישבתם אם כדאי לכם לעשות סיבוב במיטה? כן אני מתכוון מצד לצד! בכדי לא לאבד אויר!
"כי תבינו, הקורונה דופקת את המכונה שמייצרת לנו את האוויר. וברגע שהגוף דורש עוד קצת אויר, הסיפור נגמר… אין אויר. מתחיל שיעול שלא נגמר, וסבל וסבל וסבל שלא נגמר! קשה לתאר ועוד יותר קשה לסבול את זה!
"שלא לדבר על כך שאתמול אחר הצהרים, כשהגעתי לחדרי בבית החולים, קיבל אותי חולה קצת מבוגר במאור פנים ובירך אותי ב’ברוכים הבאים’ כזה מאיר פנים. היה ערני מאוד ותוך כמה שעות, אני רואה איך שהוא מתדרדר, ואחרי כמה שעות של צפצופים מכל המכשירים שאליהם הוא חובר, הוא עבר למחלקה של הקשים מאוד ושהשם יעזור לו שתהיה לו רפואה שלמה.
"אני כותב ודמעות יורדות מעיניי. חברים, אחים ואחיות, תבינו: יש מגפה קשה מאוד קוראים לה קורונה. אני יודע שבלעז זה נקרא כתר! לא רוצה להיות רע. אבל זה הכתר של מלאך המוות!
נשמה יהודית? איפה ‘ונשמרתם’! איפה ההלכה שמחללים שבת על ספק פיקוח נפש!
"תתעוררו, המצב קשה קשה מאוד. תפיצו לכמה שיותר אנשים. ואם אצליח להציל יתום אחד נפש אחת היה זה שכרי והיה שווה כל הסבל שאני סובל", מסיים פלמן את דבריו המטלטלים.
כשאתם מדברים עם בנות רנדומליות אתם מסתכלים להן בעיניים?
ובנות איך אתן מרגישות מול זה? הייתן רוצות? זה מוזר לכן אם לא? מפריע לכם אם כן?
לי מרגיש לרוב אנטימי מדי להסתכל למשהי בעיניים סתם ככה
ואולי גם מהצד שלה חודרני
מצד שני זה גם מוזר, ולא מרגיש לי בריא אם לא...
אז מתעניין
יש לו חלומות שלא הגשים כי השם לא מסכים, אבל עמוק בפנים פועם הגעגוע אליהם בלי להרפות?
יש פה עוד מישהו שמסתכל על האנשים שהכל מותר להם ואומר: גם אני רוצה אבל לא יכול. אבל בפנים לעולם לא השלמתי עם זה שאיני יכול?
שהכל מותר להם?
אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.
אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".
זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך... זה לא קורה אף פעם.
כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.
אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח
תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.
אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.
אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??
מי שלא גבר
זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.
נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,
וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)
שה' לא רוצה שתרגיש ככה.
אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.
התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.
התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.
מכירים.ות?
לפגוש אותה כמה פעמים
ולקרוא את הספרים שלה
וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד
מה הכוונה דלוקה?
זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.
ואני אוהבת את הספרים שלה.
אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.
מוזמנים לנסות.
איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..
הייתם נשמעים לי אדישים מידי.
ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?
במילים מתלהבות בדרך כלל
אישה חכמה מאוד
אני חולקת עליה בחלק מהדברים
אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת
לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.
ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."
נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים. את הסוף אנחנו יודעים...
חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.
אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.
אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...
אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅
זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?
שאפשר להגיע אליהם בקלות בתחב"צ באזור ירושלים..
ולא ליפתא🙈
זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים.
סטף
עין לימון
מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים
אם צריך עוד פרטים בשמחה
נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.
לק"י
אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.
(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).
קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.
אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.
עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.
שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.
טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.
אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.
אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.
האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).
אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.
הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.
יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.
אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים
כתבתי פה על זה כבר, אבל מסתבר שאתרוג לא גומר להפתיע לרעה!!!
מה אתם אומרים על זה שבאופן קבוע אחרי שאני לא משתמש כמה שעות במחשב, אני יכול לפתוח אותו ולהיכנס לאיזה ערוץ שאני רוצה ביוטיוב כולל פורנו???
ואני עוד במסלול הכי חסום!!!
כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.
לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.
פתית שלגמוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.
לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)
"הכל סיפור של פיקסלים" תמר.
ספר חובה לדעתי. במיוחד עבור נשים שתקועות במצב כזה,
ומבולבלות ממלכודת הדבש הזו. וכן עבור נערות בשידוכים.
ספר קשה מאוד, למרות שבראיון עם הסופרת, היא אומרת
שהרבה הרבה ריככה...
כל כך מצליחה להעביר את הנושא. ממש לתוך הלב.
מאוד ממליצה.
יש ראיון איתה באחת החוברות של "המקום".
זאת בקשה אלמנטרית מטרמפיסטים.
עדיין מתאושש מהנסיעה שהיתה לי עכשיו 🤢
שיש לו הפריבילגיה להתמודד עם הבעיה ופשוט לא להעלות טרמפיסטים.
ומה יעזור לך להתלונן כאן?
אנ בתור טרמפיסט חשוב לי מאוד לשמור על הגיינה ועל התנהגות נורמלית בתור אורח,
ואני גם מתעצבן על אחרים שגורמים לאנשים טובים לא לרצות להעלות טרמפים
(ואני מכיר כמה סיפורים..),
מבקש סליחה בשם כלל הטרמפיסטים למיניהם
תדלג הלאה, אתה יכול לסגור את האינטרנט גם.
מה התגובה המוזרה הזו? אתה כותב כאן בפורום מה אתה מצפה שאנשים יעשו?
ויקבל תשובה מכאלה שאכפת להם מזה,
מאשר שימשיך עם זה ולא ירצה להעלות טרמפים.
הוא יכול להתלונן קצת פה, זה חלק מהמטרות של הפורום
אבל הוא כן רוצה להעלות טרמפים ואני מבין אותו ומעריך אותו על זה.
ואני משתדל לתת לו פידבק על החסד ולא לנסות להניא אותו מזה.
בכל מקרה מותר להגיד מה שאתה רוצה, פשוט נראלי כדאי קצת יותר בנחת...
