(יומן?נגיד שיומן.
וואו שקט..
מלא מלא שקט.
של ביטול ושל הכנעה ושל רצון להיות עבד השם.
כמה קישקושים..כמה קישקושים..
אני רוצה ילד כזה.
"צעד צעד?"
"צעד-צעד"
זוג רגליים על עקבים וזוג רגליים קטנטנות בתוך נעליים,צועדות צעד צעד.
בריכוז.
והוא מחייך
וגם אני
והוא פותח עלי כאלו עייני דבש
וגם אני פותחת עיניים מאוהבות והפה שלי לא מפסיק מלחייך.
"תגיד,שנה טובה ומתוקה!"
"סנה,בה ומטקה!!"
והוא צוחק
וגם אני.
"תגיד,גמר חתימה טובה!"
"מר תימה בה!!"
אני מתמכרת,הוא צוחק.
"תגיד,הגאולה באה היום!"
"הגולה באה יום!!"
והוא צוחק ומחייך
וגם אני.
ואני יושבת וחושבת על זה שהוא אמר הרגע שהגאולה באה היום אז זה בטוח יקרה ועל כמה תמימות יש בדבש שמולי והוא מגיע מאחוריי ואני מסיטה את הראש כזה בצחוק וכאילו בפליאה והוא מתפוצץ מצחוק
וגם אני.
ושוב
ושוב
ועוד אחד
והוא מתוק.
"אתה ילד צדיק וגדול??"
"כן כן!!!"
אבאא.להינמס.
ולימוד עם עצמי,"ממעמקים".זה אורות עצומים.
מעומקא דליבא של האדם אל עומקא דליבא של השם יתברך.
מעמקים מתחברים למעמקים ויוצרים תשובה.
אךךך זה זיסער כלכך.עושה לי לרקוד.
כמה,כמה כמה אורות וכמה איזונים וכמה מתיקות.
ותפילה בבוקר,אורות אלוקיים
קמתי ממש בזמן,אע אבא.
וסדר העבודה מגיע,סדר העבודה של בית המקדש.אבא.
אבאאבאאבאאבאאבאאבאאבאאבאאבאא!!אבלאבלכלכךברורלישאתסדרהעבודהרואיםבביתהמקדש!!אבאאבאאבא!!
ובכי עצור בפנים,תודה שיש מסיכה וכפות ידיים,להסתיר את הפנים.
"והכוהנים...
אהה אהההאהההההההה..
תללהיייי....איייייי.אייייייי....
כשהיו שומעים...."...
אבאאבאאבאא לאלאלא !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(((תעשה שאני אזכור תמיד תמיד איך הוא כרע והשתחווה.
נדבק לריצפה.
נדבק לריצפה בביטול.
ביטול עמוק.
והזקן הלבן שלו והכיפה הקדושה והטלית המתוקה שעוטפת אותו..
אני..
רק אל תשכיח את זה מימני לעולם.
לעולם.
ואל תשכיח את הבכי העצום שהיה לי.
את הרעד.
את השמלה הארוכה הזאת,שמלה שמזכירה לי את השדות הקדושים.
אל תשכיח מימני את עצמי.את הכלום הזה,הכלום הזה שרק דמיין את הגוש הזה שמולו כורע ומשתחווה בבית המקדש)))
..
אךך.
"תגידי,התחתנת??"
"מצחיקולית שליייי!!!איך שהתגעגעתי אלייך!!חחחח למה שאני אתחתן?!"
"אהה רגע בעצם לא התחתנת כי אין לך פאה או מטפחת!!"
"אבל למה חשבת שהתחתנתי?"
"כי,הייתי בבידוד הרבה מאוד זמן!וחשבתי שכבר התחתנת!!"
"אחרי הקורונה נתחבק חזק חזק??"
"כןןןן!!!"
אני אוהבת.
רוצה ילדה כזאת.

היום הכי פנימי וקדוש בעולם.
ור' לויצחק..דבש דבש.
לא להפסיק לחייך.
בכלל לא..
מזל שיש מסיכות..
אני משוגעת אבא,אני יודעת.)

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת