זה טוב מאוד להכניס כיתה ג' לסניף.
לדעתי זה ה>>>>גיל. [הדרכה של ג'-ה' ככה, וכמובן כמובן שזה אישי- כל אחד ומה שמתאים לו. אני מדברת על עצמי.]
פשוט, כמו שתינוק עד גיל 3, כ-ל מה שהוא קולט, זה מה שיושב וממלא את התת מודע, ולכן אם הוא רואה מכות- הוא יהיה אלים, ואם הוא יראה חיבוקים- הוא יאהב, ככה חניכות בגיל קטן. את תשרופי אותן על הסניף, תמלאי בהם אהבת א"י, אהבת עמ"י, ערכים בסיסים, שלכי תדעי אם הם מקבלות את זה בבית [באמת באריאל זה פחות רלוונטי, אבל כמובן שיש משפחת פחות דוסות גם בתנועתינו המתוקה
] -וזה מה שהם יזכרו! הם כביכול יגדלו על זה חרוט על הלב.
וחוץ מהעניין הזה- זה הכי מספק בעולם! את בעצמך יוצרת במו ידיך שבט חדש, את אחראית על רמת הגיבוש, רמת ההשקעה בסניף! ככל שתשקיעי יותר, כך השבט יצא יותר תותחי.. איזה נחת זה יהיה בעתיד לראות את השפיציות הקטנות- כמדריכות תותחיות ולהגיד- "אחח.. אני גילדתי אותן"
לפני שנכנסתי להדרכה [בפאתח] התלבטתי קשות בעניין. כי בהחלט זה קשה מבחינת הרגשת הביביסיטר. בסוף החלטתי ללכת על זה.
ומאז שאת מחליטה כן ללכת עלזה- כנסי לעניין הכי חזק! תסתכלי אליהן בתור ב-ו-ג-ר-ו-ת, ולא צוצקיות ביכתה ג' שלא מבינות כלום, ואז תראי איזה בוגרות הן באמת. וזה מוכח, כשמשדרים לך- "אתה כמוני" "אתה גדול", זה עושה מוטיבציה להוכיח את שאתה באמת כזה. זה בתת מודע, הם אפילו לא ידעו שהם מתנהגות ככה, אבל זה מוכח.
חו"מ שזה לא כזה ביביסיטר. הכל עניין של הסתכלות.. הכי כיף לצרוח מוראל, ולנסות להגיע לטונים של ילדה צווחנים בת 8-9
[בלתי אפשרי, אני ניסיתי=]]
וזה גם תורם לסניף שיש מגוון רחב של גילאים.
טוב, להוסיף עוד משו אחרי הנאום הזה? [ומעניין מי באמת הגיע לסוף..
]
שבו"ט ובהצלחה!
