לשלוח את השעיר לעזאזל, להסתכל לו בעיניים, להעמיס עליו את כל העומסים שלי, את כל השקים שיושבים לי על הנשמה ולשלוח אותו. לראות אותו מתפרק לאיברים איברים. לנשום.
אני אוהבת

כל כך יפה להיטהר, להיות חדשה ונקייה. להרגיש לרגע אחד שהנה, הנה הגאולה באה. הנה הלב נפתח. הנה הכל עובד.
השעיר בעזאזל. השעיר השני לבורא.
דת כזאת מחופפת, שוחטים כבשים לכפר לעם. פלא גדול.

מי לחיים.
אני.
אני לחיים. אני לחיים טובים. אני עוצמת עיניים ורואה את המשפט הזה, אני רואה אור גדול ואני רצה לאור הזה, ואני אומרת אני לא רוצה לשמוע חזן שמנסה לבכות בכח, מי לחיים ומי למוות. אני רוצה חיבוק, ואני נכנסת לאור הגדול ואני רוצה חיבוק. ואור גדול עוטף אותי
אני לא רוצה לבכות בכלל. זה יום של פלא, זה יום של דף נקי ולבן וחדש ורחמים. אבל הדמעות שוטפות אותי מקצה העולם ועד סופו ואני כולי דמעה. זה לא העצב. זה אור גדול. לכי תסבירי. הם לא יבינו.
אחח
תקיעת שופר.
אני רוצה אור גדול. אני צריכה אור גדול. שנה של אור ושמחה שנה של אור ושמחה שנה של אור ושמחה אור ושמחה אור ושמחה אור אור אור
לשנה הבאה בירושלים.