(מתי אני אפסיק לקחת ללב כל הודעה שלו.
אולי כי יש פה התנהגות לא תקינה,זה אף פעם לא מצליח.
הרי אם אני אגיב וגם אם לא,אני אצא לא שפוייה.
מדהים אם איי פעם יהיה משהו שירסן לי את הלב.
והיא אומרת שזאת ממש אותה התנהגות.
אני מרגישה שעושים לי לפחות פעם בשבועיים לינץ' על הלב,לא נותנים לו ללמוד לנוח ולנשום לבד.
(ליבי קצת לא עומד בעומס,אנשים.))

(ואולי אני סתם מגזימה.
אבל זאת בדיוק החוסר יציבות שהוא נמצא בה,כמו שהיא אמרה.
זה משפיע עלי,אני שוב צריכה לקחת אחורה.
זה מצחיק אותי ממש הקטע הזה.
שבוע להיות בחזית מלחמתית כזאת ולספוג על הראש את כל הגועל שיש לו להוציא עלי ואז כמה ימים אחכ זה מתאזן ונהייה כזה יציב ותחושה ממכרת שהנה,עכשיו זה שונה.
עכשיו זה יצליח,בניגוד לכל הפעמים הכושלות.
והי,הוא אפילו חיבק אותי ורק שלוש פעמים מתוך ארבע עלו לי סיוטים של ממש ורעידות והרגשתי צורך להקיא.
פעם אחת הוא הצליח לחבק אותי וזה עשה לי בסדר.
ואני עיוורת.
כל כך עיוורת.
מכורה לעיוורון הזה.
((לא לדבר על זה שמאז הפעם האחרונה,אני מדמיינת משהו מתחת למיטה אצלי באופן קבוע ומפחדת לעמוד על הריצפה.
אולי בטעות תישלף יד מתחת המיטה ותפיל אותי חזק ותשבור אותי))
איך ביום רגיל מידי מידי,הכל שוב מתהפך לי על הראש.
מה אני עושה שזה ככה.מה.)

ומפחיד לי לקום בשעה כזאת ועם כאלו חלומות