את החלק שלך בגן עדן ליותר טוב

 

שהוא גמר את תפקידו בעולם..אז אין עוד מישהו כמוהו שיעשה את התפקיד שלו
אנחנו עצובים בעיקר באמת בגלל החוסר שלו, אבל באמת טוב לו למעלה ממש כי זה המקום הטבעי של הנשמה שלו

וגם מבחינת התפקיד שלו-יש לו מקום ככ חשוב בינינו ואם הוא ילך יווצר חלל ריק שאף אחד לא יוכל למלא-זו בדיוק המשמעות של המילה "חלל"..

אז באמת שלא מצאתי ככ עניין בלהישאר פה, אז התפללתי על חניכים שלי מהשירות, שאין להם הרבה סיכוי לחיות בדרך הטבע

 

חוץ מזה שאבא שלי בדיוק הסביר לי שהחיים והמוות שנחתמים אליהם ביוהכ, הם לאו דווקא גשמיים. 

אם נסתכל, נראה שהרוב חיים לפחות עוד שנה, ואין לנו לכאורה ממה לחשוש...

זה יותר מה יהיה המקום של הנשמה שלנו בשנה הקרובה. שמזה אנחנו צריכים לרעוד מפחד.

 

עוקבת אחרי השרשור. מעניין אם יש סיבה אמיתית למה לא למות

וזה שרוב האנשים חיים עוד שנה, זה נטו כי יש רחמי שמים עצומים.

יש המון המון המון ממה לחשוש.

 

 

לפני 24 שעות, סיכויי החיים שלך ושלנו, היו שווים לגמרי לאלו של החניכים שלך, ושל הזקן הגוסס בבית החולים.

אז נתליתי הסיבה האחרת, שלא המצאתי אותה. אבא שלי פתח לי מקורות, אל אינני זוכרת אותם.

ומניין לך שאני חיה מרחמים? אולי דווקא קיבלתי עונש להישאר פה עוד שנה?

ממה יש לחשוש? מלמות? אז כפי שאמרתי, המוות הרוחני הוא היחיד שמרעיד אותי ביום כיפור.

ואם אתה מתייחס לפסיקת החיים כעל גופני, אז וודאי שיש הבדל בן אדם לאדם, אחרת לא היינו נחתמים כאינדיוידואל. ויש ביננו שעשו עברות יותר מהאחרים. קל וחומר אל אתה מדבר על אנשים שלא טעמו טעם חטא מעולם.

חוסר רצון - אוקיי. אבל אל תגידי שזה הפירוש.

אני מכיר את המקורות, זה "גם" על החיים הרוחניים, לא רק.

מנין לי? בגלל שגם אם את לא מבינה את זה, טוב לך להיות כאן.

 

מהו המוות הרוחני שכל כך מרעיד אותך?

 

 

ההבדל שמנית הוא הבדל שגורם לשינוי בסיבות הפסק, אבל כולנו עומדים לפסק באותה מידה.

בר"ה נגמר לכווווווולם הבלון חמצן, והקב"ה יושב וממלא מחדש למי שהוא רואה לנכון.

אמרתי שזה פירוש נוסף שהתחדש לי, ואהבתי אותו, וכיוונתי אליו.

גם עונש זה טוב, וממש לא באלי לקבל עונש כזה.
למה אתה רואה את זה כרחמים? 'רחמים' זה נשמע כאילו לא מגיע לי ונותנים לי לפנים משורת הדין...

ממה יש לי לחשוש?

לגבי הסוף- זה וודאי. רק שאנו מתמיינים ביוהכ לשני ספרים, על פי מעשינו באותה שנה, ולפי זה וודאי שיש דרגות, והאדם נע בין הספרים.
חניכי הטהורים לא חטאו מעולם, כך שספר הרשעים לא מיועד אליהם לכאורה.

את אמרת שזה "לאוו דווקא גשמיים" ושבנושא של הגשמיים "אין כ"כ ממה לחשוש"...

ואני אמרתי שזה "לחלוטין גם על הגשמיים"

סו...

 

 

שוב, לחיות כאן זה טוב לך, גם אם את לא יודעת. ובעיקרון כנראה לא מגיע לך, ומתוך רחמים קיבלת.

 

ממה? מלמות. ואם לא כפת לך - תגידי לא כפת לי, אבל אל תגידי "הרוב ממילא חיים עוד שנה"..

 

ואגב, תחשבי על סיטואציה של להישאר כאן, אבל לסבול.. ולסבול.. ולסבול.... ולסבול... גם זו אפשרות שנגזרת בימים הללו...

 

 

 

 

 

לסוף - שוב, את מסבירה מה הקריטריונים לקבל חיים חדשים, ואני מסביר מה יקרה למי שלא יקבל. אין שום כח ההתמדה בזה (אינרציה)

 

 

התכוונתי שלוּ היה מדובר רק על הגשמיים, אז הגיוני לא לפחד, כשם שאינני מפחדת למות מקורונה. עניין של סבירות.
לא שהסיבה הזאת לא קיימת ולא משמעותית.

זה פרשנות שלך. אפשר הסבר קצר למה אתה רואה את זה כטוב? ולמה עליי להודות על כך ולבקש?

אני יכולה להגיד לאכפת.. אבל דווקא דיברתי על הכלל. ראה המשפט הראשון בהודעה זו.

בהחלט יש על מה להתפלל על טוב בעולם הזה, אם נגזר עלינו להיות פה עוד.
אם לזה הכוונה ברחמים- אני מסכימה איתך.

מה יקרה למי שלא יקבל?

אני ראיתי שכתבת עוד סיבה, והתייחסתי לזה, מה שרק רציתי לומר זה שלא להשליך מסיבה א' לנידון ב'.

 

לגבי ההסבר.. בנתיים, כפי שאת רואה, טרם הגבתי לשאלה הפותחת.. זה כי אני מתלבט ואינני יודע איך לכתוב ומה. אבל דבר אחד ברור, שמהתורה וכו' אנו רואים שזה טוב, אז אנחנו מאמינים שזה טוב. והוא אשר אמרתי - גם אם אנחנו לא מבינים למה.

 

שוב, וע"פ המשפט הראשון, לגיטימי ונורמלי, אבל צריך לא לערבב.

 

אז יש לך מה להרגיש גם בעיין הגשמיות.

 

ימות. ואל-תגידי-שוב-לא-אכפת-לי, כי זה מה שאני רוצה לחדד. אכפת ולא אכפת זה שאלה א', ומה המציאות היא שאלה ב'. החשש מלמות קיים בכל תוקפו, לכולנו. זה לא רלוונטי לגבי הנידון שיש כאלו שדווקא זורמים עם הרעיון.

 

 

מלכתחילה.
ליתר דיוק, אני רואה בשתי הסיבות האלה שונוּת תהומית, שלא יוצרת השלכת מסקנות משתיהן.

אני גם מאמינה שהכל פה טוב כשם שאלוקים הוא כולו טוב. אני מניחה שהבנת שהטוב שדיברתי עליו מתייחס לרצון. לא?

אם וכאשר כן תכתוב פה את הסיבה, אשמח שתתייג אותי. מעניין אם יש תשובה שתתיישב על דעתי..

וודאי שיש לי מה להרגיש. עודני בן אדם, יצור אנושי וחסר אונים בעולמנו המורכב.
גופי כאן ונפשי שואפת למעלה.

אכן. אמרת שהסברת משהו, אז חשבתי שיש עוד משהו לפחד ממנו חוץ מהמוות הגופני הזה או החיים שנחתמנו אמש.

לא את ולא אני לא טראמפ ולא ביידן, אזי אין טעם להתווכח - לא התכוונת? טוב מאוד ושלום על ישראל.

 

נכון, לרצון, ואכן כמו שאמרתי, לא התיימרתי לתת כאן תשובה ל"איך להרגיש את זה ולמה". באופן עקרוני אולי כדאי להפנים שמה שה' אומר שטוב כנראה זה באמת באמת טוב וכדאי וכו'.. ואז גם נרצה את זה.

 

 

אם יהיה לי דברים נאים יותר, אכתוב ואתייגך בל"נ.

 

 

אם בעצם בגן עדן הרבה יותר נחמד?

זה עצוב רק לקרובים אלינו

אני לא אפגע בעצמי כי אני מפחדת והשרדותית
ואני מפחדת שהמוות יכאב

 

אז למה מבקשים לחיות? בתפילות וכו..

 

 

 

 

 

 

לומר בענין

 

אממ פשוט תהיתי שאם זה לא באמת כזה מזיז למות אז למה ככ מבקשים לחיות

כשמישהו מת זה משפיע על כולם..לא רק על המכרים

כשאני לפחות שומעת על מישהו שנפטר, אני חושבת "ואי איזה מידות טובות היו לו, ככ עצוב שהוא הלך ואין מי שימלא את המקום שלו", זה גם חוסר "רוחני"וגם חוסר פיזי.

 

רק מי שחי איתו יום יום מרגיש את החוסר..

אני יכולה להגיד לך שאני לפחות חושבת ככה יותר על משמעות החיים ועל מיצוי התפקיד שלי בעולם..
אולי כי בכללי אני לוקחת דברים יותר קשה;) אבל באמת בעניין הזה נראלי כל אחד וההשפעה של זה עליו

לא בצורה של מעבר לחמש שניות

 

כל יום אנשים מתים.. זה עצוב לך? 

לא

כי זה לא משפיע על חייך הפרטיים..

שעצוב לנו שמישהו מת זה כמו שאמרת החוסר שלנו

 

למה אנחנו רוצים לחיות כל כך זו שאלה אחרת, ובכולם טמון יצר ההישרדות וזה היצר הכי חזק, אני מאמין שהרבה ממנו זה העניין של פחד מהחוסר ודאות של המוות ולכן כולם רוצים באמת להמשיך לחיות.

 

לגבי התפילות זה מה שכבר הזכירו, זה שמישהו שורד לא באמת אומר שהוא חי, כשמבקשים חיים טובים מבקשים יותר מאשר סתם לא למות.

עוקבת..

אהמ יש כמה סיבות שאני לא רוצה למות

או רוצה לחיות, מה שזה לא יהיה

אז כמובן- יש הרבה אנשים שאכפת לי מהם, ולהם אכפת ממני, לא ממש רוצה לגרום להם אתזה, במיוחד שיש לי חברה שאבא שלה לפני פחות מחודש

ב. כי יש לי ככ הרבה לעשות!

אני רוצה לזכות להרבה דברים שלא זכיתי עדיין

אני רוצה לעשות דברים שעשיתי יותר טוב ממה שעשיתי אותם פעם

יש לי סיבה שאני כאן, וגם אם אני לא יודעת מה היא- אני אחפש אותה, ואני אנסה להשפיע טוב כמה שאני רק יכולה

אם יש סיבה מספיק טובה שה' יתברך יוריד אותי כאן לעולם, ועדיין לא זכיתי למצוא אותה או שאני רק במחצית הדרך, אני יפעל בכל כוחי למצוא אותה, כי אני לא כאן סתם

ואני לא רוצה למות לפני שאזכה לממש את הייעוד שלי ואת הדרך שלי להשפיע טוב!

חוץמיזה, שאני רוצה להיות נוכחת בביאת המשיח, ולא לקום בתחיית המתים, אלא להיות שותפה לתהליך,

 

א. מה את לא רוצה לגרום להם? 

ב. הבנתי, זה רצונות יפים אבל באמת כמה זמן מהחיים את מחפשת את הייעוד שלך?

א. מן הסתם, אני לא רוצה לגרום להם לצער

במיוחד עכשיו, כשהיה מוות של אדם שהכרתי, זה מטלטל ברמות וזה מזעזע

ב. אחרי שמוצאיםם אותו- הגיע הזמן להגשים גם

א. אם נגיד יש לך, ח"ו, חיים מאוד קשים מבחינה אישית.

תתפללי כל יום להמשיך לחיות רק בשביל שלקרובייך לא יהיה צער?

(מבינה מאוד את הכאב, אבל למי שנפטר טוב עכשיו ואולי היה לו סבל בחיים (הבנתי שהיה חולה, אז הרבה טיפולים ובדיקות..) והוא שמח שנגמר)

 

ב. להגשים את היעוד זה סיבה לחיות? ואם לא נגשים.. אנחנו ניפגע מיזה? 

 

(סתם שואלת, לא אישי)

א.

אהממ בתור מישי שדי תיכננה להתאבד, אני יכולה להבין למה את מתכוונת

מה שהניע אותי בסוף היה שאני לא רוצה להכאיב לסביבה שלי

ואם יהיה לי חיים ממש קשים, ואני אשתוקק למות, יש מצב שזה יעצור אותי שוב

כי בעצם הקרובים לי חשובים אליי ממש, ואם הם ייפגעו, אז אני לפחות כשאתפלל (כמובן ח"ו) למוות, ארגיש רגשות אשמה קשים ממש

וגם, אני מקווה שאם יהיו לי קרובים ממש, הם יעזרו לי לצאת מהמצב הזה)

(ולמי שנפטר באמת טוב עכשיו, אבל לכל המשפחה שנשארה- גיהינום עכשיו. במיוחד עכשיו בקורונה, כשחסר מפרנס והאמא לא ממש עובדת בגלל הקורונה)

ב. אם אנחנו לא נגשים את מה שנועדנו לעשות ובשבילו ירדנו לעולם-

אז למה בכלל ירדנו לעולם? 

מה המשמעות שבשבילה סבלנו את כל הדברים שעברנו כאן?

בפירוש נפגע מיזה, כי כביכול סבלנו לחינם

 

(תמשיכי לשאול, אני אוהבת את הנושא הזה)

א. ממש עצוב שתכננת להתאבד.

ומבינה בהחלט את הנימוק של לא להכאיב לסביבה עוצר את זה. 
אבל עדיין לא רואה בזה סיבה להתפלל להמשיך לחיות.

לא להתפלל למות מובן אבל למה להתפלל להמשיך לחיות כמו השאלה הפותחת של השרשור.

 

ב. דווקא יש הרבה אנשים שלא עושים את ייעודם בעולם (לפי ראות עיננו, כמובן שאיננו יכולים לדעת על אף אחד)

ובכלל לא  נראה שהם סובלים.

מה אכפת לנו לחיות חיים ריקים? של הנאה גשמית בלבד?

העולם? שיסתדר לבד..

תנו לחיות בשקט..

 

*הכותבת לא דוגלת בגישה זו*

*הדברים נכתבו אך ורק לתועלת השרשור ולבירור מעמיק של הדברים*

א. אפשר להגיד גם שמבחינה מסוימת, אם יש לך אנשים ממש קרובים אלייך, שבשבילם אתה לא מתפלל למות, אז אולי- אני מקווה לפחות- שלכל אדם שאכפת לו ממש מהאנשים שסביבו זה אומר שגם לסובבים אותו אכפת ממנו, ומיזה אני מקווה שהם גם עוזרים לו להתמודד עם זה, וגם עצם זה שהם פה איתו, אולי נותנים לו את הרצון להמשיך לחיות..

כשאתה נמצא עם חבר, או עם מישו שממש חשוב לך ממנו אולי יש מצב ויהיה לך סיבה לחיות

כאילו הסיבה הראשונה היא באמת יותר למה לא למות, אפששר לדייק אתזה יותר ולהגיד אולי שבעזרת הקורבים אלייך יש גם הרצון להמשיך לחיות

 

ב. אז גם אפשר להגיד- יופי, הם נהנים מהנאה גשמית, מצוין, אבל כמה מהם גם עוברים דברים קשים בחיים שהנאה גשמית אולי באותו הרגע מצליחה להשרות תחושה של הנאה, אבל אחר כמה זמן כבר לא..

ואז בשביל מה סבלתם את כל מה שסבלתם בעולם הזה? בשביל ההנאה הגשמית? 

בנוסף, למדתי גם בשיעור מחשבת שכמו שאמר הרב הלל צייטלין ז"ל, לנשמה של האדם תמיד יש רצון להשיג משו מעבר, והאדם, שיש לו חתושה שמשו חסר לו, מנסה להשיג אותו ע"י אמצעים גשמיים- קונה את הרכב הזה, וטס למקום הזה, אבל תמיד שהוא מגיע ומשיג את המטרה הבאה שלו, הוא מגלה שעדיין יש בו את הרצון והכיסופים למשו והוא עדיין לא השיג אותו

אולי אפשר לחיות בשביל הנאה גשמית כזאת ואחרת, אבל זה לא הולך ככ חלק

 

אני בטוחה שאת יכולה לדייק אותי יותר, לא חשהתי על החומר הזה הרבה מאוד זמן, אז אני לא בדיוק יודעת לנסח אתזה..

זה סיבות מאוד יפות, אבל כדי שהם יהיו אמיתיות צריך לראות אם תמיד, בכל מצב אפשר להיתלות בהם.

 

א. ואם יש אדם שחי לבד. (ויש הרבה כאלה)

האם עדיין יהיה לו את הרצון להמשיך לחיות?

 

ב. מי שלא עובר דברים קשים בחיים, כלומר, עובר אבל מתעלם מהקשיים.

מבחינתו הוא לא סבל כלום כאן, ומיצה את החיים עד תומם..

אין לו מושג על תכלית או על ייעוד.

הנשמה שלו זועקת ומחפשת, והוא קובר אותה עמוק, מסיח דעתו ומתעלם כמה שאפשר.

האם עדיין הוא ירצה להמשיך לחיות למען החיים החומריים? 

כן, הוא ירצה. כי כיף לו.

אז כדי לחיות לא חייב דווקא לפי הייעוד והתכלית..

 

 

 

 

   א. אהמ בעיקרון אני לא חיה לבד, ומה שאני כתבתי בהתחלה הוא בעיקרון מבחינתי, אבל יאללה
האמת שאם יש מציאות של אדם לבד שקשה לו בחיים, זה כאילו מבטל את הטענה שלי וצריך תשובה אחרת לגמרי
ואולי במקרה כזה שאדם בודד לגמרי ויש לו חיים נוראים, הוא כבר צריך עזרה מבחוץ, אני חושבת
או שהוא אדם מאמין ממש ונאחז ממש חזק בהקב"ה, באמת שאין לי הרבה מושג איך אדם כזה יכול להתנהל בחיים

ב. ברור ברור שאם לאדם יש הנאות חומריות והוא מצליח להישאר בשמחה אז הוא לא בהכרח חייב את הייעוד והתכלית
אבל גם מה שהיא אמרה בתחילת השירשור שבעצם שעד כמה שהחים כאן טובים, החיים בגן עדן הרבה יותר טובים

אז בעצם כן הוא ירצה לחיות, אבל אם הוא ואם הוא יהיה בגן עדן, יהיה לו הרבה יותר טוב

אז למה שלא ימות וזהו?

אז..

הייתה שאלה- למה לרצות לחיות.

-ענית על כמה סיבות..

- הראיתי לך שהסיבות האלה לא מספיקות..

- הבנת את זה.. (נראה לי)

- ועכשיו- צריך לחפש סיבות יותר טובות למה לרצות לחיות..

 

ממ זה משהו שהגבתי פה לא מזמן..
אני חושבת שזה באמת ככה.
יש בחיים משהו שרק אנחנו יכולים להשיג.
שולעם. - נסיונות פעילים

ובעולם הבא יכולים בוודאי להנות מזיו שכינה וכו' אבל זאת רק הנאה.
אי אפשר להשיג את מה שאנחנו מקבלים כשאנחנו עושים מצוות ולומדים תורה.
וואי למדתי אתזה בתניא לא מזמן..
על זה שהצדיקים מקנאים במי שפה בעולם הזה כי מי שבעולם הזה,יכול להידבק ממש בקב"ה,*ממש לחבק אותו* על ידי קיום מצוות ויכול ממש "לאכול" את השם יתברך ולהכניס אותו לתוכו בזמן לימוד תורה,בשונה מהם,שהם יכולים רק להנות מזיו שכינה אבל לא להידבק בה.

ולגבי אדם שנפטר..
זה עצוב לנו כי זה חסר.
אבל לו זה באמת טוב,כי הוא הגיע לשלימות שלו..
זה אולי מה שטיפה מנחם נראלי..

למות ולחיות שמבקשים ביום כיפור והראש השנה .. יש מצב שזה לא רק על החיים כאן בעולם הזה... יש מובן של חיים גם בעולם הבא... יש כאלו שיזכו לחיות בעולם הבא ויהיה להם טוב ויש כאלו שאולי לא יזכו לחיות בעולם הבא.. אז שמבקשים לחיות יש מובן של חיים פה עכשיו עד 120 ויש מובן של חיים בעולם הבא... (נראלי יש מצב אולי) 

אשכרה.