בס"ד
כי אין אוטובוסים
מה אני אומרת לכם? אל תבזבזו בנצח לעשות טיוטות כדי שאנשים יתלהבו מהם
תבזבזו את הנצח בלהכין את מה שרציתם להכין כדי שאנשים יתלהבו מזה
בכל מקרה אנשים לא יתלהבו אבל במקרה השני תצאו עם תוצר סופי לכל העבודה
מצד שני מה אם אני אתחיל לבזבז חומרים ולעבוד קשה ובסוף בגלל שלא תכננתי את הדברים במדוייק זה לא ילך ויגמרו לי החומרים?
בוז
נו
שאלו יהיו צרותינו
בס"ד
שירים ועבודה על קישוטים שאף אחד לא יפרגן לי עליהם ומימלא יהרסו לי כי בטוח שיהיה גשם בסוכות כמו תמיד
אבל זה לא שיש לי משהו יותר חיובי לעשות עם חיי כל עוד אני בבידוד
(אין לי משהו חיובי לעשות עם חיי גם כשאני לא בבידוד
אני בתהום עמוקה של טוויטר חדשות וזוהמה כללית)
בס"ד
אני לא באמת אפתח על חוסר הטעם שבחיים
גם לא על הדרך שבה בדרך פלא תמיד שוכחים אותי
לא
אני לא
אני גם לא אבכה
אולי נעשה סיכום מחשבות מיום כיפור בהמשך
היתרונות בשרשורים כאלה זה הנפח שלהם גם כשכולם לא קיימים
ככה אני אוהבת את החיים
פתאום חנוק לי
חשבתי לצאת
אבל בידוד
אומייגד
יאבה
נשימה נשימה נשימה
בס"ד
אוקי
לנקות רגע מחשבות ולהתרכז
זה התחיל כרגיל בלחץ
למה אנחנו אל מסוגלים להכניס חג או שבת ברוגע?
אולי זאת מין קללה ששורה על כלל הבתים ואנחנו לא אשמים?
משה אומר שלפחות זה בלי כעס ושעד לשלב הבאמת אחרון אנחנו לפחות די רגועים
הוא חושב שזה יתרון אני חושבת שזה די הגורם ללחץ בסוף
אבל הי, למה שתהיה עדיפות לתזמון לחץ אחד על אחר?
בכל אופן, הכנסנו חג והתיישבנו לנו על הספה החביבה שלנו ונשמנו עמוק עמוק כי אומייגד זה היה מעייף
ומה אז? אני חושבת שאחרי זה הייתה תפילה זכה
מסתבר שזה טקסט שאו אף פעם לא הייתי בבית כנסת כשהוא קרה או שהדחקתי ביסודיות כי הוא לא היה לי מוכר
ואני קוראת אותו והכל סבבה (פלוס מינוס הקטע שיש שם חלקים שביברור לא מתחשבים בעובדה שגם לנשים יש יכולת לקרוא)
ואז מגיע הרגע של העסקה הגדולה עם הקדוש ברוך הוא: אני אמורה לסלוח לכל מי שפגע בי ובתמורה כל מי שאני פגעתי בו בתקווה ימחול לי ואני יושבת מול ה' ומולי ומשה לידי ומפרקת לעצמי את החיים לחתיכות קטנות
ואני יכולה לסלוח על הרוב
אפילו לתחיה החלטתי לסלוח וזאת הייתה החלטה קשה מאוד
אבל להם לא
וככה אני יושבת לי על הספה עם הסידור ביד בשתי דקות ליום כיפור תוהה לעצמי מה אני עושה שם
איך אני מתפללת תפילה שכולה אינטימיות עם הקדוש ברוך הוא אם אפילו את הקטע הראשון אני לא יכולה לומר בכנות?
איזה מן שיח אני מנסה ליצור?
אז החלטתי בתוכי שאין בי כרגע לסליחה כנה לאנשים האלה ולכן אני לא אומרת את החלק הזה
מוותרת בלב כבד על האפשרות למחילה אוטומטית
הלאה
כל נדרי
אומייגד
אנחנו לא שרים באותה מנגינה
מזל שבפעם הזאת יש את אותו הדבר 3 פעמים
זה בדיוק מספיק לפעם אחת מחורבשת (כי אנחנו שרים יחד וחושבים שזה אותו דבר וככל שהאירוע מסלים אנחנו קולטים שממש לא) ולעוד פעם אחת שלו ועוד פעם אחת שלי
ואיך אפשר בכלל להתכוון עם חבילת מילים בשפה שאני לא מכירה? מזל שהמנגינה (שלי) מצליחה לסחוף לי את הלב
ועמידה
אני חושבת שהייתי רבע שעה על אבות
עומדת לה שירה עם סידור קטן ומהרהרת לה
חשבתי על אברהם שהוא חסד ושה' הוא אלוקי אברהם כלומר אלוקי החסד. עמדתי מולו ואמרתי לו 'הי מר בחור, זוכר אותי פה למטה? חסד יהיה נחמד' המשכתי ליצחק ולגבורה שנדרשת כדי לסלוח, גבורה שלי אין. ולבסוף לאמת של יעקב
זה היה רגע קטן של שבירה. כל מסכת ה'זוכר אותי' והסיחבוקים נפלו. פתאום מבוכה גדולה. הוא גם אלוקים של אמת ולפי האמת אני לא בדיוק ראויה. אני ממשיכה בתפילה ומחפשת המשך שינחם אותי אבל האווירה הקלילה שבאתי איתה לעמידה כמעט ונעלמה לחלוטין. ואני ממשיכה לא-ל הגדול הגיבור והנורא ואני מגלגלת קצת עיניים כי הי, זה לא בדיוק מוסיף לי מידע שלא פיענחתי בשורה הקודמת. העיניים שלי ממשיכות להתרוצץ על העמוד מחפשות משהו שירפא קצת מהכאב. והנה זה מגיע לו שם "וזוכר חסדי אבות" ואני כמעט מזנקת משמחה כי זה לא תלוי רק בי
אני חושבת על אברהם ועל העזיבה של הבית בשביל ה' ועשרת הנסיונות שעמדו לו ועל יצחק שנעקד למזבח ולא ברח והיה מוכן למען ה' ויעקב והבריחה מהארץ ומלבן ויוסף וכל הסבל הזה ואני לא לבד
יש לי פה חבורה די מרשימה של אבות שיושבת איתי מול ה' ואני אומנם צנועה ועם בדיחות קרש אבל להם יש מה להציע
ועם הכוח הזה אני ממשיכה להתפלל לגאול ומפצירה בה' שזה בשבילו כי הרי כשלנו טוב הוא מגדל את שמו בעולם וממשיכה בהעזה ואומרת לו שאת הגאולה הזאת אני רוצה טבולה באהבה ואני כל כך שקועה במילים ובכוונות כשאני מגיעה למלך חפץ החיים ושוב צריכה להתעורר מהזיית האושר העטופה בדבש כי יש לי פה אנשים על הפרק
וכל אחד ואחד מהאהובים שלי עובר על פני ואני חושבת עליו ועל כל הטוב שלו ועל הזכויות שלו ועל כמה העולם חסר בלעדיו ומתחננת מתחננת מתחננת ולא על בסיס איזה מעשים שלי אלא על שלהם. אני מנסה לשחד את ה' בזה שהם אנשים טובים לעולם שלו ופתאום בין כל האנשים אני קולטת שאני אמורה להגיד גם מילה עלי ואין לי שום דבר להגיד
ופתאום הזכות אבות הגדולה ההיא נראת לי קטנה. והי, בכלל עברו כמה אלפי שנים וכל כך הרבה אנשים השתמשו בשם שלהם שאולי הוא נשחק? מה אני עושה מפה? בסוף אני מגמגמת משהו על זה שזה יפגע באנשים טובים אם אני אעלם
אני לא רוצה מהמשחק הזה יותר
אולי בהמשך יהיה בי עוד כוח לפרט עוד קצת מהמחשבות תפילה שלי
ואולי זה לא משהו שאמורים לשתף בכלךל
ואולי מזל בדיוק בגלל זה שזה כל כך ארוך שאף אחד לא יטרח לקרוא
בס"ד
מנסים נטיב אחרכישוף כושלבס"ד
הייתה אזכרת זום לסבא שלי וכדי להתניע את הסיפור מעבר לאמירת תהילים הצעתי שאנשים יספרו סיפורים עליו
אז בין השאר דוד שלי סיפור שתמיד היה צחוק בבית כי הוא היה מקיף את עצמו באנשים והם היו צוחקים יחד
ואז- דודה: אבל לא רק שם הם היו צוחקים דוד: תזכירי לנו דודה: נו... אבא: תגידי אנחנו לא זוכרים דודה: בבתי עלמין
עוד אנקדוטה: אבא שלי סיפור שיום אחד סבא הלך להלוויה והוא שאל אותו איך היה אז הוא אמר שהוא בכלל לא נהנה והיה לו נורא חם
וזהו
כיף להרגיש נצר למשפחה חשובה ומורבידית כזאת
שמן פשתןבס"ד
זאת ציפי שביט
מה קורה איתכם אנשים?
ראש השנה
בעעע
לא אוהבת. ועוד חג של יומיים
חלום שלי לטוס לחו'ל לכל החגיםםם
אני דוקא די אוהב אותו
עם תפילות מרוממות
ולתהות על קנקנו, אז מה זה הפורום הזה?
יחסית מסביר. קצת. אולי.
ספסל אחורי של אוטובוס משהו..
אני עוברת על המסרים פה והשיחות אישיות.. כמה דרמות!! ואני לא זוכרת כלום! מביך למדי.
ולמה כשאני נכנסת לשיחה עם פצלש כתוב לי שהיא מחוברת?!
מה איתך?
המפגש טד יצא לפועל?
עוד אפשר להירשם? 😇
ריבוזוםהאחרון שניסינו להרים לא, למיטב זכרוני...
אבל היו שניים שכן, והם גם היו ממש טובים! בכלל הפורום הזה היה איכותי, אחותי |נוסטלגי|
כתבנו פה כל דבר איכותי שהיה בשנה האחרונה, אפשר לראות בקלות כמה זה
מלא אנשים שבאים להתארח ועושים מלא רעש ברחוב ומשאירים בלאגן ולכלוך...
לא כזה מגניב לבוא לפה
סדרות של כאן ארכיון- קרובים קרובים, סטרייט ולעניין.
בפייסבוק- עמוד בשם "הקופסה- רק דברים טובים", יש בו בדרך כלל קטעים מצחיקים מסרטים ישראלים ישנים..
ארץ השוקולדאחרונהשמגיע לפורום נטוש ותוהה על טיבו
הוד444או- מישהו שמכיר אותה במציאות יודע מה שלומה?
תמסרו לי שנזכרתי והתגעגעתי
