ואוי לה לבושה..

כולם אומרים את הווידוי מהר, כי, אוי לה לבושה.

אשמנו, בגדנו והנה אנחנו אומרים את זה לפני מלך מלכי המלכים שלמרות הכל נותן לנו חיים. איזה מביש זה.

ברור שנגיד את זה מהר.. זה כזה מבייש.

ואני לא התביישתי. אמרתי את זה כזה לאט כמו איזה צדיק גדול שמתפלל בדביקות ואומר "ברוך שלא עשני גוי".

אוי לה לבושה.

ואז חיכיתי שתבוא הבושה מזה שאין בושה. והיא לא הגיעה.

אז חיכיתי לבושה שתבוא בגלל הבושה מזה שאין בושה על שאין בושה. והיא לא הגיעה.

והמשכתי לחכות לאיזה בושה על בושה על בושה על בושה על בושה על בושה שתגיע..

בסוף היא הגיעה.

וזה מבייש. אוי אבא איזה מבייש זה. איזה בושות.

כמה שזה מבייש עמוק עמוק בפנים.

בושה.

תתביישי.

יש מעשים שהם לשם שמיים.. מעשים ממש לשם שמיימים כאלה..

זה כזה מתוק.

רק שפתאום מסתבר ש.. שפתאום אני השמיים, או החבר שלידי, הוא החבר שבדמיון.

ממש קוצקערים למופת.. "הארץ ניתנה לאדם כדי שיעשה מהארץ שמיים"

פשש.

פף.

חסיד מדומה.

צריך לעשות משו שמקליט ומצלם את הדמיונות..

יש שם דברים חכמים.

דברים שהם הנשמה האמיתית.

בנים צריכים אומץ, בנים צריכים התמדה.

אם הייתי בן לא הייתי מצליחה ללמוד, לא הייתי מבינה מה רוצים ממני, לא הייתי יודעת מאיפה להתחיל ומה להתחיל,

לא היה לי אומץ ללמוד.

לא היה לי אומץ.

צריך אומץ, צריך להעיז, צריך ביטחון לנסות לענות תשובות ולתת סברות, צריך להיות בטוח במה שאתה אומר.

אני לא בטוחה. אין לי אומץ. אין לי ביטחון.

לכן אני לא עונה תשובות, גם כאלה שאני יודעת בוודאות שנכונות, לכן אני לא משתתפת בסבבים או בחידונים.

אין לי אומץ.

זום זה לא אזור הנוחות שלי.

קשה לי להתחיל דברים, לכן אני לא עונה לפלאפון ולכן אני לכתחילה לא אוהבת זומים ולכן אני לא עושה הרבה מאד דברים

אבל כמובן שלא אכפת לי

רוצה לשתף יותר?