בפרק ב הרמבם מחלק בין המושכלות למפורסמות:
הוא אומר שלפני החטא היה אמת ושקר, אחריו גם טוב ורע.
בשפה המודרנית, 'אמת' לא גוררת חובה לעשות משהו.
אם ניקח את הדוגמא של הרמבם, העובדה שהארץ כדורית היא עובדה, וזהו.
לעומת זאת, למעשה שראוי/צריך/חובה לעשות, אנחנו קוראים טוב.
בגלל כמה מקומות אחרים ברמבם, אני חושד שהוא התייחס למושגים האלו בצורה אחרת. למשל, שהאמת גם יוצרת חיוב לגלות אותה; ואולי היא מחייבת גם דברים אחרים ('עשה האמת מפני שהיא אמת')
איך אתה מבין?
הוא אומר שלפני החטא היה אמת ושקר, אחריו גם טוב ורע.
בשפה המודרנית, 'אמת' לא גוררת חובה לעשות משהו.
אם ניקח את הדוגמא של הרמבם, העובדה שהארץ כדורית היא עובדה, וזהו.
לעומת זאת, למעשה שראוי/צריך/חובה לעשות, אנחנו קוראים טוב.
בגלל כמה מקומות אחרים ברמבם, אני חושד שהוא התייחס למושגים האלו בצורה אחרת. למשל, שהאמת גם יוצרת חיוב לגלות אותה; ואולי היא מחייבת גם דברים אחרים ('עשה האמת מפני שהיא אמת')
איך אתה מבין?
