משמח מאוד מאוד לשמוע וב"ה שיהיה כך אצל כל בית בישראל

(אך לצערנו זה לא כך אצל כל בית בישראל... ולכן כתבתי)

שוב ממש שימחת ובאמת כיף גדול לשמוע על הכיף והנחת והשמחה שיש ביניכם

חיבוק יקרה

אני עומד מאחורי דברי.
היא נשמעת נחמדה, וכתבה בצורה מתוקה וחמודה עם כוונות טובות ומילים יפות מלאות בסוכר
אבל לא מציאותית בעליל.

זו דעתי, מותר להביע דעות מנוגדות.


היה לי קשה לכתוב את הכותרת הזאת, לא כך אני נוהג להתבטא.
זה היה אך ורק כדי שתבין שהמילים ''מותר להביע דעות'' לא יכולות להצדיק רשעות.

מועדים לשמחה לכולם!!!

יש משהו קצת הרבה לא יהודי בלקחת את החג שנצטווינו לשמוח בו ולכתוב עליו כזה פוסט. אבל זו רק הדעה הפרטית שלי. מי שלא מתאים לו, שידלג

אם אפרט זה יהיה מאד פוגע.

לכן אעצור כאן.

מועדים לשמחה

על פי הלמ"ס (אנטישמים ארורים) יש עלייה של 300% בפתיחת תיקי גירושין אחרי חגי תשרי ואחרי פסח.

הנתונים האלה פורסמו, בין היתר, באתר כיפה (כנראה גם הם שונאי ישראל) ובאתר סרוגים (שהם כנראה חלק מהתקשורת החילונית).

כמו שכבר כתבתי, אשרי מי שטוב לו בנישואין בכל רגע ובכל סגר או חג.

לצערנו, זה לא המצב, ולטמון את הראש בחול במקום להסתכל על הבעיה ולנסות לפתור אותה - זה בטח לא יעזור לאף אדם שנמצא בקושי.

נ.ב.

זה באמת, אבל באמת, מה שהבנת מהפוסט? ש"נגמרו לי השמות" חיפשה להגיד דברים רעים על החגים? זה היה המניע שלה לדעתך?

איך אפשר לראות א' ולהבין ב'?

מתגרשים אחרי החגים

https://www.haaretz.co.il/wellbeing/health-blogs/psychology/amaliarosenblum/BLOG-1.3095856

למה להתגרש אחרי החגים?

חג החרות? אחוזים גבוהים של גירושין דווקא אחרי פסח - סרוגים

(מתגרשים) אחרי החגים - כיפה

לרגל החגים: עליה במספר המבקשים להתגרש

https://www.lawguide.co.il/articles/7220/B-18608/

קרן ויוסי | מאמר | גירושין בהסכמה | הליך גירושין | משפחה

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/55/ART2/843/587.html

גירושים 2015: 10 סיבות למה זוגות "נשברים"?

https://www.israelhayom.co.il/article/700599

youtube.com/watch?edufilter=NULL&v=8uj4r1yvHHs

0404

גם אם נניח וזה שקל בעיניך, מה רע? יש כאלה שעושים פסיכולוגיה בגרוש.

והגרוש זה כבר לא מטבע עובר לסוחר היום אז בכלל גרוע.

ומה רע במה שאולפניסטית א' אומרת? יש לה דיעה משל עצמה והיא די חכמה. היא אפילו עושה 5 יח' בפיזיקה.

1. למי שכתב שזה פסיכולוגיה בשקל ונשמע כמו משהו שאולפניסטית א' אומרת לאולפניסטית ב'" -

אתה יודע, לא התכוונתי ולא התיימרתי בשום שלב לכתוב מאמר מדעי/פסיכולוגי.

בסך הכל כתבתי פוסט קטן בפורום...

על נקודה מסוימת שרציתי להעביר, ביום מסוים ששמעתי בו 5 מקרים של זוגות מקסימים שהתקופה הזו של החגים+הקורונה+כל מה שכתבתי מביאה אותם לקצה, בזמן שאני אישית הרגשתי ממש לא טוב פיזית, ועדיין היה חשוב לי לכתוב את הקצת הזה בשביל כל אותם זוגות שאולי זה יגע בהם, ידבר אליהם, קצת ינרמל את מה שהם מרגישים, כי כמו שכתב @פשוט אני.. - סטטיסטית ועוד הרבה לפני הקורונה - התקופות של החגים/החופש הגדול - וכל תקופה של יציאה מהשיגרה הביאה אחריה גל של גירושים וגל של משברים זוגיים. לא אני המצאתי את זה - אלא כאמור זו המציאות.

להבין ש*אובייקטיבית* זוג שכרגע בקושי/בריב/במשבר/בפיצוץ - זה נחשב "נורמלי" לתקופה משוגעת שכזו, ונחשב שהמציאות עצמה היא לא נורמלית, ולדעת שיש תקווה וזה לא שבהכרח משהו בנו כזוג "דפוק"| - יכול מאוד להרגיע.

והאמת, רק כדי שגם מה שמתחת לפני השטח יצא לאור, קיבלתי כמה וכמה מסרים מנשים יקרות שדווקא הפוסט הזה עזר להן מאוד ספציפית בהתמודדות זוגית שהייתה להן.

מבחינתי זה שווה הכל.

מעבר לכך, באמת שלא הבנתי מה היו שאר התהיות שלך לגבי מה שכתבתי, אם תרצה באופן נקודתי להעלות משהו שלא הבנת - אוכל להסביר לך בשמחה.

לא הבנתי מה לא מציאותי בלומר את המציאות, את הסטטיסטיקה, לחזק, לנרמל, ולנסות ולכתוב משהו שלי עוזר אישית - שזה להתמקד רגע במה שכן יש ולשאוב ממנו קצת כוחות?

או שחשבת שכתבתי בפוסט הזה את "הסוד הגדול והשלם" לזוגיות בריאה בכל המובנים ולא משנה מה יש? כי אם זה מה שחשבת אז מחזירה אותך לרישא - ממש לא התיימרתי לכתוב כאן מאמר פסיכולוגי ש"אם תקראו אותו יהיה נס ותצאו מחושך לאור" וכאלה...

לגבי מה שהרגשת מתגובות שניתנו לך - לא נכנסת לזה לעומק כי לא כתבתי לך משהו אחר חוץ מהמילים ההלו בהודעה הזו - אבל כן רוצה לומר לך שהמילים שכתבת *אליי* היו פוגעניות, וכאבו לי. לא הבנתי אותן (גם עכשיו לא מבינה).

לא יודעת אם יש או אין "מעמדות" וזה גם לא משנה, אני בתור בנאדם נפגעתי מהצורה שבה הדברים נכתבו. ואפשר לכתוב את אותו הדבר גם בלי הקנטה/הקטנה לענ"ד. ואדרבא - אם יש מחלוקות ורוצים לברר משהו - אפשר לדון בכך בצורה עניינית ואפשר רק לגדול מזה.

לי למשל אישית מאוד עזר לעשות מה שכתבתי (ושוב, לכן כתבתי את זה) - להתרכז רגע במה שכן יש, במיוחד בחגים שהגעגוע לאבי ז"ל גורם לי לבכות כל שנייה בערך, ואז אני מנסה דווקא לזכור את מה ש*כן* היה לי איתו, את הרגעים הטובים, את המשפחה המדהימה שהקב"ה נתן לי, ועוד כל מה שטוב - ואז שוב מצליחה לחייך ולשמוח. לא תמיד זה קל ולא תמיד זה מספיק, אבל הרבה פעמים זה כן. וזה מה שחשוב.

2. לכל מי שכתב שמה שכתבתי זה כמו "כפיות טובה" לכתוב כך על החגים, ושזה כי אני הולכת לפי טרנד של התקשורת שמזלזלת בחגים וכן הלאה -

זו ממש ממש לא הייתה כוונתי חש ושלום.

כמו שכתבתי בסעיף הקודם - כתבתי את המציאות הכללית.

ברור שיש משפחות שב"ה הכל מצוין להן גם בחגים ובעיקר בחגים, ברור ותודה לאל וברוך השם וזו זכות אדירה.

אבל לא כתבתי כרגע לכל אותן המשפחות - אלא לכל אלפי המשפחות האחרות שנמצאות תחת משבר עצום מבחינה זוגית/משפחתית כן כל שנה - דווקא בתקופת החגים.

לא חלילה כי החגים פחות קדושים ח"ו, אלא כי החגים מהווים "הזדמנות" להרבה מאוד טריגרים אישיים, זוגיים ומשפחתיים לצאת החוצה, + יציאה מהשיגרה - וכאמור כל שנה יש גל עצום של גירושין או מקרי אלימות ל"ע דווקא אחרי החגים.

ואישית שמעתי וליוויתי הרבה משפחות במצבים האלה, ומתוך המקום הזה כתבתי.

3. לכל מי שעודד/תמך גם במסרים וגם כאן - תודה רבה.

4. אני אישית למדתי (או יותר נכון העמקתי לימוד שכבר קיים) הרבה מהשירשור הזה.

הבנתי שוב שלא משנה מה תכתוב ואיך תכתוב - תמיד (!) יהיה מישהו שיאהב ומישהו שלא יאהב,

אם תכתוב על כמה טוב בזוגיות - יהיו שיצעקו עליך איפה הרגישות לכתוב דבר כזה שכיף לך בחגים עם אשתך/בעלך בעוד זוגות אחרים נאנקים ואתה מוציא להם את העיניים,

אם תכתוב שקשה בחגים - יגידו לך שאתה כפוי טובה או הולך אחרי התקשורת או כותב שטויות על החגים וכן הלאה

אם תנסה לעשות למישהו טוב - מישהו שיחשוב שזה רע

אין דרך באמת לצאת מזה ב100%.

אין דרך באמת "לבוא לכולם טוב בעין".

לא לגדולים וענקים ממני כמו מרדכי היהודי שהיה "רצוי *לרוב* אחיו ולא לכל אחיו,

וגם לא לי הקטנה שאני עפר לרגליו אבל גם בנאדם.

והלימוד שלי שזה ב-ס-ד-ר.

ומה שהכי יצא מצחיק בסופו של דבר, שנעזרתי הרבה במה שכתבתי כאן בסוף הפוסט - בלהתמקד במה *שכן* יש לי, כן משמח אותי, מי שכן זה עזר לו, מה שכן טוב - ו-וואלה זה עזר לי! שוב.

עד כאן החפירות

מי שזה לא בא לו טוב בעין ועוד יותר עיצבן אותו - זה שלך לא שלי.

ומי שהצלחתי להבהיר את עצמי יותר עכשיו אליו ולוקח את זה כפשוטו בלי פרשנויות או מטענים שליליים/אחר - אני שמחה

1. לא התכוונתי להכליל, ואם הכללתי אז אומרת עכשיו שוב בצורה בהירה: ברור שלא אצל כולם זה ככה.

גם אם זה נכתב בצורה שאפשר להבין ממנה הכללה, זו דרך ביטוי שבאה להעביר מסר/משהו מסוים וזה הכל.

2. לא ראיתי שכתבתי את המילים "אצל כולם זה ככה" "כולם אבל כולם".

3. המילים "הבור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו" - התכוון למילים שנאמרו אחריו שיש שם: קורונה, וחרדה, ופחד, ודאגה כלכלית מהקורונה, ודאגה לחלות מהקורונה וכו'

זה בכלל לא התייחס לחגים אלא לקורונה ולשאר הפחדים והקשיים שיש.

4. אם קוראים את כל הפוסט מתחילתו ועד סופו בלי להחליט קודם בראש ש"לנגמרו לי השמות יש משהו נגד החגים והפוסט הזה שלה הוא נגד החגים" אז אפשר להבין למה התכוונתי כי כתבתי זאת בבירור,

כתבתי שבכללי זוגיות מאתגרת יותר בחגים,

וכתבתי שעכשיו שיש את הקורונה ואי אפשר לצאת (כולל לצאת ***בחגים*** לטיולים משפחתיים וזמן משפחתי מבורך בגלל החגים, ועכשיו זה בלתי אפשרי בגלל הסגר וכו'), ואי אפשר לנשום אוויר,

ואי אפשר לפגוש חברים ומשפחה (שגם בחגים האחרים כן פוגשים|) וכן הלאה,

ויחד עם זאת יש את כל החרדה והפגיעה הכלכלית בגלל הקורונה והפחד להורים ולהידבק וכל מה שנהיה - אז ביחד זה יוצר את הקושי הגדול.

4. זה לא פוסט עצוב ומדכא. אם לאורך כל הפוסט אני מנסה לנרמל קושי ולהסביר שהמציאות אובייקטיבית לא פשוטה בגלל כל הסגר, הקורונה, החגים וכן הלאה, ואז מנסה להדגיש מה כן טוב, ושכל אחד יתרכז במה שכן טוב - זה מעצים וזה לא מדכא. מצטערת. יש גבול כמה אפשר לעוות להיפך שאני כותבת א' ואומרים ב'. זה כתוב הכי הכי ברור שרק אפשר ורק אם מנסים בכוח, אבל ממש בכוח להפוך את זה אז אפשר גם לומר שכתבתי שג'ירפה היא נמוכה.

כשאני קוראת את הפוסט של נגמרו לי השמות אני לא רואה שום דבר רע נגד החגים אלא רק ניסיון לעזור לזוגות שקשה להם בתקופה הזאת... מי שלא צריך את העזרה הזאת לעולם לא יבין כמה היא לעיתים נדרשת. במשפחה שלי יש הרבה בלגן (וכתבתי על כך פעם) והלוואי ויבוא מישהו לעשות קצת סדר ולתת קצת תקווה בתוך כל זה.

במיוחד בחלק הראשון של דברייך.

לגבי החלק השני - זו באמת שאלה מהותית וחשובה שצריך לשאול, ולי אישית יצא לשאול אותה לפני 10+ שנים כשנולדה לנו בתנו הבכורה בחסדים עצומים ואחרי כמה וכמה שנים שחיכינו לה - ומצאתי את עצמי עם דיכאון אחרי לידה ועם קושי עצום עצום ואתגרים גדולים.

והדבר הראשון שעשיתי היה זה - לומר לעצמי: למה את (אני) עזו כפוית טובה למען השם?! עד שחיכית לנס הזה והוא אצלך בידיים ואת מתלוננת כל היום ואומרת שקשה לך?! מה נסגר איתך?!

וזה המשיך עוד ועוד ועוד

וקרו הרבה דברים

ואיך שאומרים - הרבה מים זרמו בנהר

עד שהבנתי.

שאם יש קושי ***זה לא סותר בשום צורה ודרך שהיא*** את ההודיה העצומה על הטוב שכן יש!!!

זה לא!

זה פשוט שני דברים שונים לגמרי

יש הודיה עצומה לקב"ה

ויש קושי.

שניהם.

ביחד.

ואף אחד הוא לא על חשבון השני.

ואם קשה לי אני עדיין מלאת הכרת תודה לקב"ה בצורה שאין לי מילים לתאר אפילו וזה לא סותר את זה שאני מודה בכל נים ונים מעצמי. (וזה מצחיק, ולא אכפת לי שעוד אאוטינג, אבל השם של הבת הבכורה שלנו הוא הודיה... כל כולה הודיה ענקית לבורא עולם וכך שנינו הרגשנו ומרגישים ב100% ולא ב99.9)

וןאם טוב לי ואני מודה זה לא סותר את זה שקשה לי כרגע. קשה עד כאב.

זה פשוט בא ביחד.

וזה בסדר שזה בא ביחד.

ואנחנו בני אדם.

אנושיים.

וכך הקב"ה ברא אותנו - עם נשמה שיכולה להגיע לעומקים וגבהים רוחניים, יחד עם גוף קדוש ומדהים וטוב ויפה שחווה ועובר דברים אנושיים של אנשים כמו כעס, עייפות, כאב, קושי וכו'

ואדרבא, דווקא מתוך המקום שקשה, ואתה לאט לאט עובר את זה - אז יכולת ההודיה שלך עצמה יכולה להתעלות שבעתיים כי אתה יודע ממש ממש כמה יש להעריך וכמה זה לא מובן מאליו.

תתחיל שביתה של כל מערכת החינוך

נגיד שתיכונסטים לא נורא (למרות שלפני כמה שנים היתה שביתה של תיכונים בתחילת שנה ואחרי שבוע משרד האוצר נשבר)

אבל כל ילדי הגנים והיסודי ישבו בבית

נראה מי ישבר ראשון,

מורה שתוציא בנתיים אישורי מחלה, המשכורת דופקת כרגיל (מורה מקבלת 30 ימי מחלה בשנה עם אפשרות צבירה, ככה שמורה ממוצעת יכולה לשבת בבית על חשבון ימי מחלה גם חצי שנה בלי בעיה, הותיקות גם שנה ויותר)

או...

משק שלם שלא יוצא לעבוד

תן לי לנחש, המשק ישבר ראשון

לא רק שהמשק ישבר ראשון,

ראית את הפתיחה של הסרט שרק עם הקלשונים?

ככה זה יראה מחוץ לבית של שר החינוך אחרי שבוע-שבועיים

א. בית דין יכול להוציא צווים נגד שביתה

ב. אם מורה מבקש לנצל יותר מדי ימי מחלה, משרד החינוך יכול לדרוש שהמורה יראה רופא מטעם משרד החינוך כדי לוודא שהוא באמת חולה.

א. בית משפט לא ממהר להוציא צווים נגד שביתה, אלא הוא ידרוש ממשרד החינוך לשבת לדבר עם ארגוני המורים.

כי זאת הרעת תנאים קיצונית (גם אם יש לך עוד כמה שנים הערך לזה)

ארגוני המורים ידרשו פיצוי כספי הוגן ומשרד החינוך פשוט לא יעמוד בזה

וזה יסגר על משהו כמו תוספת ענקית למורים (שאני ואתה נשלם כל חיינו גם אחרי שלא יהיו לנו ילדים) וביטול של כמה ימי חופש

ב. כן. היא חולה.

היה לה אתמול חום 39 מעלות

היא הקיאה 3 פעמים בלילה

ועוד שילשלה 7 פעמים ביום האחרון

בנוסף ממש כואב לה הראש, 4 אקמול גם לא משפיע

מדי פעם יש לה כאב חד בכתף שמקרין לגב תחתון

הרופא יכול לאמת או לשלול את זה?

א. נכון שהוא לא ממהר לתת צווים, אבל במקרה הצורך הוא נותן. אם התוכנית תהיה מאוזנת ולא תפגע בזכויות, ושים לב שבתוכנית שכתבתי המורים הוותיקים לא חייבים בכלל לעשות אותה, וכל השאר יקבלו פיצוי, כך שהיא בהחלט לא שבירת הכלים מול המורים.

ב. על יום מחלה אחד, רופא לא יכול להוכיח שזה חרטוט. על שבוע כבר יותר קל להוכיח, על חודש זה כבר הכי קל שבעולם, על חצי שנה כבר לגמרי בלתי אפשרי לזייף מחלה.

א. ברוב המקרים הקודמים. בית המשפט דרש ממשרד החינוך לשבת להדברות עם ארגוני המורים. כנראה שגם בתוכנית שלך זה יקרה

ב. איך רופא יכול להוכיח שלא כואב למורה הראש? שבןע אחד כואב הגב? יום חוזרת ללמד ואז עוד יום יש לה כאב בירך. ועוד המצאות

רופא יכול לא להאמין. האם הוא יכול להוכיח שהיא משקרת? לא בטוח.

זה שהעובד צריך להוכיח לרופא שהוא חולה, לא הרופא צריך להוכיח שהעובד משקר...

אם הרופא לא השתכנע שיש מחלה אז הוא לא ייתן אישור מחלה, ככה פשוט.

לרופא מטעם משרד החינוך?

כי אז יהיה כנראה אחד מהשניים:

1. מעט רופאים שיצליחו לבדוק את כל המורים תוך הרבה זמן. בנתיים השביתב דופקת.

2. הרבה רופאים מסונדלים לזה. ואז לא רק שאין בית ספר וגנים. אין רופאים זמינים. שביתה על סטרואידים.

למה אתה מניח ש200 אלף עובדי הוראה יעשו דין לעצמם ויזייפו מחלה?

אני חושב שהמורים הם ברובם אנשים איכותיים.

חוץ מזה, אני הצעתי פתרון שלא מתעלל בהם אלא מאפשר להם תקופה של שנים רבות להסתגל למצב החדש, להרוויח מזה כסף, לבחור אם להצטרף או לא...

אתה עוד לא נכנסת לחדר המו''מ וכבר החלטת שלא רק שאין מה לדבר על התוכנית כי היא פשוט איומה ונוראה למורים, אלא שהם ישבתו או יזייפו מחלה. הלכת רחוק...

ולא צריך לזייף מחלה

אתה יודע איך יכאב לי הראש (ולכל אדם ממוצע) אם אדע שמבטלים לי את ימי החופש או מורידים לי בשכר פר שעה.

צריך יהיה לתפור בייביסיטר מקביל ולהתכונן לכמה חודשי שביתה.

או לחכות למלחמה / קורונה שבמילא אין מסגרות.

תנסה למצוא פיתרון לבעיות הקשות והבוערות והדחופות יותר של מערכת החינוך בארץ.

הכשרת מורים לחרדים שיתנו להם כלים לנהל אורח חיים מודרני ולהתפרנס בכבוד.

הכשרת מחנכים ערבים שלא יסיתו נגד מדינת ישראל וסמליה.

פירוק עמותות הפרוטקשיין המנצלות את המורים.

אלא הטאבו שאסור ללמוד לימודי חול

דרך האגב, זה כמעט כמעט היה כך בציבור הדת"ל

שהציעו לרב נריה זצ"ל לשלב לימודי חול בישיבת כפר הרא"ה

הוא התנגד לכך בתוקף "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו כאן לימוד חול" (אל תתפוס אותי על הציטוט המדויק, זה הזיכרון שלי ואני כבר לא בן 18)

למזלנו, הרב צוקרמן זצ"ל הצליח לשכנע אותו, והשאר היסטוריה

נדרש גם לציבור החרדי "רב צוקרמן" שיצא מול הזרם

תשמח לשמוע, שהחינוך הממ"ח תופס תאוצה

וגודל אספוננציאלית

נקווה שתוך כמה שנים הוא אלטרנטיבה ראויה

לצערנו הערבים לא נשארים רק בבית ספר הערבים

כבר כיום מעל 10% מהמורים בחינוך הממלכתי (יהודי) מגיעים מהמגזר הערבי

וזה גדל

איך מורה ערביה תעודד גיוס לצה"ל?

הזדהות עם יום הזכרון? העצמאות?

וארגוני המורים?

אכן מנצלים את המורים

אבל גם מגינות עליהם מהצעות כמו שכתובה כאן

אלא אידאולוגיה

הבנות לומדות מקצוע ומתפרנסות

הבנים הרבה הרבה פחות

כי לימוד תורה וזה

אידאולוגיה קשה עד בלתי אפשרי לשנות מלמעלה

לפעמים יש תזוזות מלמטה

מהשטח שחווה את התסכול ומחליט לשנות אמונה

ובעיה אחת לא יכולה להצדיק אחת אחרת

אין קשר בין עבודת המורים לחופשות במשק. מורים הם לא ביייביסטר...

אפשר לבקש מהממשלה שתמצא פתרון לילדים. כמו שהיה השנה לאורך כל יולי מסגרת לילדים עד כיתה ד.

כל היכולת של הארגונים שלהם זה היכולת להזיק כלכלית.

תביא מישהו בשכר מינימום

לגבי הרבה הורים וחופש.

(וגם חלק מהמורים הצעירים לא מרוויחים הרבה יותר)

שצריך לבשם את חדרי השרותים של המורים, חדר שרותים לא מבושם גורם למורה להיות אומלל ומורה אומלל גורם לחינוך איום ונורא.

ברוב חדרי המורים אין מספיק תאים כדי שיכלו להכיל את כל המורים בהפסקה

כבר היום מערכת החינוך מתקשה לגייס כוח אדם איכותי

ראשי מכללות להוראה מדווחים על ירידה בהרשמה בעשרות אחוזים. מכללות להוראה נסגרות או מתמזגות כדי לחתוך הפסדים.

וגם מי שכבר הפך להיות מורה. משרד החינוך מדווח ש40% מהמורים פורשים תוך 5 שנים.

פתרון כזה לא יביא כוח אדם למערכת

אלא יצמצם עוד יותר את הכניסה של מורים חדשים למערכת. ומי שבאמת יגיע יעשה את זה לא מתוך בחירה אלא מתוך חוסר אפשרות אחרת

הבעיה של החופשים היא בעיה קשה

להורים זה יוצר מצב בלתי אפשרי שדורש ניצול ימי חופש כדי לשמור על הילדים שלהם (ולא באמת לחופש)

עלויות מטורפות של קייטנות. צהרונים. וכו'

ואם יש סבא/סבתא בפנסיה. גם הם מגוייסים למאמץ

מצד שני המדינה לא באמת יכולה להכניס את היד לכיס ולתגמל את המורים בביטול החופש. זה יעלה עשרות מיליארדים שיקוצצו משאר התחומים (שגם סובלים מחוסר. לדוגמה בריאות. בטחון וכו')

אבל אף אחד לא לוקח את זה בידיים.

שמעתם פעם פוליטיקאי שיש לו מצב אמיתי לחינוך.

שהחינוך הוא הקו הראשון.

כולם מדברים על ביטחון. יוקר מחיה. ביביזם וכו'

ומערכת החינוך נשארת מאחור. אומנם עם תקציב ענק. אבל לא מספיק או לכל הפחות לא מנוהל נכון.

עובדת על חצי אוטומט. אין תוכנית פיתוח אמיתית. מגיע שר חינוך שרק רוצה להטביע את חותמו ועושה שטויות ובדרך כלל מקלקל יותר מאשר מתקן.

החופשים זה הדבר שהכי כואב להורים

אבל מערכת החינוך צריכה בניה מחדש

אבל אף פוליטיקאי לא מדבר על זה.

כי זה לא באמת מעניין אף אחד.

אף אחד לא מצביע למתמודד x בגלל אגנדה חינוכית

אז הצעת תוכנית נחמדה.

אין סיכוי שתיושם בגלל התנגדות של המורים לכך (וארגוני המורים שמייצגים אותם)

לפטר את כל המפקחים והאנשים האלה ולהפנות את עלות השכר שלהם לבי''ס שיעשה איתו מה שהוא רוצה. מצידי שישכרו מדריכים שיקרינו שיעורים מוכנים מהאינטרנט.

אין כמעט תיכון שהמורים מקבלים שכר ממשרד החינוך

בדרך כלל מהעיריה או מרשתות כמו אורט. אמית. בני עקיבא וכו'

זה לא מונע מהמורים להיות מאוגדים תחת ארגון המורים

כי המורים עדיין שייכים לוועד. אבל היכולת שלו להזיק קטנה יותר כי בני 14 לא צריכים בייביסיטר

בתחילת שנה

עדיין משרד האוצר,-,חינוך נשבר אחרי שבוע וחצי

כלומר, לקחת מהם את השכר על ימי השביתה ולא להחזיר אותו

ניסו לעשות זה הרבה פעמים

פיזית אף פעם זה לא הצליח

וזה מה שגם נותן גב למורים, כי בסוף לא נפגעים כספית (או שנפגעים ממש קצת)

ולאחר השביתה השכר עולה

אז שווה

האם יהיה שר אוצר שיצליח לכופף את ארגוני המורים?

לא חושב שזה יהיה לו כל כך פשוט

במיוחד שההורים מחפשים בעיקר שקט תעשייתי

מכמה סיבות:

1. כבר היום קשה מאוד למצוא מורים, בעיקר טובים. בבתי ספר רבים מביאים מורים מהמגזר הערבי, כמורים מקצועיים וכמחנכים. חסרים מורים ברמה שמתבטלים שיעורים רבים בלא מעט מקומות. פגיעה בתנאי העבודה באופן קיצוני היא כמו פגיעה בשכר, ותביא הרבה פחות לתחום ההוראה שכבר כך במשבר. אם רוצים שינוי- צריך שהוא יהיה שווה וטוב לשני הצדדים. בתכנית שלך זה רק להעמיד בפני עובדה מוגמרת אם תקופת הסתגלות.

2. להגיד למורה שלמד ונכנס למקצוע, גם אם הוא רק 5 שנים - הכל השתנה- תלמד מקצוע חדש- זה לא הוגן לדעתי. הוא השקיע 3 שנות לימוד, הכשרה מעשית וכו'. גם לו יש זכויות..

3. הערה קטנה- יש מורים עם נניח 18 שנות ותק- ורק בני 40.. עוד 27 שנים במערכת..

4. התעלמת מהעלאת הדרישות המשמעותית שהמורים נדרשים לעמוד בהם משנה לשנה. מסיימים הרבה יותר מאוחר, המון מטלות/מבחנים/שעות פרטניות וכו'.

5. בראייה כלכלית מערכתית- מערכת החינוך לא צריכה עוד ימי לימודים. גם כך בישראל לומדים הרבה יותר ימים מהמדינות המפותחות (לא מתבטא בהישגים..)

תן לכל מנהל בית ספר לבחור את מספר ימי החופש על פי הדרישות והאילוצים של הצוות וההורים בקהילה הספציפית.

המורים יוכלו לבחור באילו תנאים הם מעדיפים לעבוד. ההורים יבחרו לאיזה סוג בי''ס הם מעוניינים לשלוח, ועד כמה קריטי להם ימי החופש הנוספים (שככל הנראה יאלצו לבוא על חשבון תקצוב משהו אחר).

אני אישית נגיד, הייתי מוותרת על הלימודים בימי שישי, ושהימים הללו יוחלפו בימי החופש השרירותיים המפוזרים לאורך השנה. אבל היום אף מנהל לא יכול לבחור בזה על דעת עצמו (אלא אם הוא ביוח''א- אבל סך השעות השבועי וימי החופשה עדיין נקבעים מגבוה באופן אחיד לכל מערכת החינוך הממלכתית).

בכל מקרה- תן לשוק החופשי לעשות את שלו. אף עולם ריכוזי עוד לא הצליח ליצור מערכת חכמה יותר מהיד הנעלמה.

(ועל הדרך יהיה סיכוי לפתור עוד כמה בעיות עומק במערכת... הלוואי)

אני מניח שאת רוצה שזה עדיין יהיה ממומן על ידי המדינה (נגיד כרטיס כניסה מהמדינה)

אז את אומרת שכל בית ספר יהיה מיני חברה קטנה

חברה שצריכה להציג ביצועים כדי שהורים יחליטו לשלוח את הילד שלהם אליה

אבל אז נוצרת בעיה הפוכה

כדי לשמור על ביצועים גבוהים, נגיד ציון ממוצע ב5 יח"ל מתמטיקה, הם צריכים בעיקר תלמידים טובים, לא?

ואם לא ירצו לקבל את הבן שלך כי יש לו רק 90 במתמטיקה וכדי להתקבל לבית ספר הזה צריך ציון 95 (הרי כדי להוציא ממוצע טוב, כדאי מראש לקבל תלמידים עם נקודת פתיחה טובה)

וגם אם לא יסננו לפי ציונים, או בכלל יחליטו שאסור לסנן

בשוק חופשי שיש ביקוש למוצר, המחיר שלו עולה

כאן מראש את קובעת מחיר אחיד לבית הספר, כרטיס כניסה מהמדינה

אז תהיה ביקוש יתר לבתי ספר "טובים", נגיד בית ספר יסודי בירושלים, הכי טוב

מה קורה אם 20 אלף הורים רוצים לשלוח לבית הספר הזה?

יהיה בית ספר יסודי של 10 אלף ילדים?

שכונה שהיא כולה בית ספר ענק?

ואם תרצי להקטין, חזרנו לנקודת ההתחלה

בית ספר יסנן לפי מה שנוח לו ולא מה שנוח להורים

ואם תתני את זה לגורם שלישי למיין, זה יצור הרבה בלאגן (לדוגמה עתירות לבית משפט שלך בית הספר הזה יותר מתאים כי יש בו צהרון מובנה ואת עובדת עד 4 לעומת ילד שני שההורים שלו עובדים רק עד 3)

הרעיון נשמע מוצלח בתיאוריה

שיורדים לשטח זה לא ממש פרקטי

וגם אם כן, יהיה לו בוודאות נזק כמו הגדלת הפערים בין השכבות האכלוסיה (הרי ברור שהעשיר יצליח להפעיל יותר קשרים כדי שבן שלו יתקבל לבית הספר הטוב ולא הילד של השכן העני)

מאוד כללית, חפש בשרשורי עבר ותראה שכבר דשו בזה לא מעט.

זה תלוי מאוד בסיבות לחוסר החשק, בהיסטוריה ובדינמיקה שלכם.

אבל מעבר לזה שחרר אותה. היא לא בשליטתך.

תשקיע במדדים שלך. תתאמן בגינת כושר (בחינם), צא להליכות, תן לגוף שלך להיות בשיא שלו.

תשדר לעולם ולך משהו אחר.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.