רגוע לי.
כלום לי.
בעצם מלא בפנים בטוב שקט כזה,לא רועש.
זה טוב.
ואני אוהבת שהתגברתי על הכל ויצאתי מהמיטה ובניתי את הסוכה וקצת התרגשתי לראות אותו ככה בונה,זה מתוק כל כך.
ואני אוהבת שהכנתי ארוחת בוקר ואכלנו כולנו ביחד,זה עושה לי טוב בפנים.
ואני אוהבת אותן.שהן ככה צוחקות.שהן מצפות שאני גם אצחיק ואני משתחררת מעצמי בלי לשים לב.זה טוב לי.
ואני אוהבת לבהות בציורים בחדר שלי.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת