אבל אני חייבת שהוא כבר ישן לילה וילמד לישון 😩
הייתן משלמות 1000 ש''ח על יעוץ שינה?הריון ולידה2
אבל אני חייבת שהוא כבר ישן לילה וילמד לישון 😩
אני לא כי זה המון כסף וגם רוב השיטות ידועות רק שבליבתי 123
תלוי כמה יש לך. אם יש לך מליון פנויים, אז בקטנה
מקווה לטוב מאוד
אין לי שקל פנויהריון ולידה2
אבל נראלי כ''כ הזוי לשלם על זה מחיר כזה ולמה שהיא תדע דרך להרדים את הבן שלי ואני לא ולמה לעזעזל הוא לא יודע לישון לבדדדד
למה, זה דווקא לא שאלה. את יודעת יש הרבה אנשים שיודעיםמקווה לטוב מאוד
יותר מאיתנו..
אם יש לזה השלכה, הייתי משלמת...
אבל... תחפשי קודם משהו זול.
אולי, דרך קופ"ח יש משהו?
אני יודעת שיש כספים אחרי לידה אולי את יכולה לקבל לזה החזרים...
תנסי...
תאמת שזה מחיר סביר לייעוץ שינההריון ולידה2
ולא באלי לשלם 600 למתלמדת ואז זה גם לא יעבוד וזאת של ה1000 שמעתי עלייה ממש הרבה המלצות
אז לכי על זה.מקווה לטוב מאוד
שינה זה הבסיס ליום.
בכלל אני משנה את דעתי, אחרי ששמעתי אותך.
שינה זה בסיס לחיים טובים.
לכי על זה....
כרטיס האשראי שלי לתשלום XXXX-YYYY-ZZZZ-2837 



חחחחחחחחח אני מוכנה להחשף בפרטיהריון ולידה2
ברור, אבל ראיתי שהמון צריכות עזרה אז החלטתי שאני אחשף במקומךמקווה לטוב מאוד

בן כמה הוא?יעל מהדרום
10 ח' ללא שינההריון ולידה2
מתיש.... גם הגדול שלי היה קם מלללללא בלילותיעל מהדרום
ונרדם רק בהנקה בדרך כלל.
כך שמבינה אותך.
רק מציעה לך לפני שאת משלמת סכום כזה לייעוץ שינה, לברר שזאת באמת שיטה שמתאימה לכם ושיש לה הצלחות.
בהצלחה!
מתעורר לינוק/ בקבוק?בתי 123
לינוקהריון ולידה2
וכמה פעמים מתעורר בלילה? כמה שעותבתי 123
מתעורר המוןהריון ולידה2
הוא לא לוקח מוצץ ומתעורר לינוק דקה ונרדם וככה כל פעם שאני מעבירה בחזרה מתעורר או ממשיך לישון חצי שעה וקם שוב זה קשה מאד
אויי מסכנה ממש מוכר הוא לא יודע להרדםבתי 123
בהחלט כדאי לעשות תהליך אבל כן כדאי לך לנסות קודם טיפים שנמצאים בחינם באנטרנט לפני יועצת שינה שעולה הון
לקחת מראש שבוע כמה שפחוץ לחוץ ולדעת שהשבוע עובדים על זה ויכול להיות שיהיה בכי ועוד יותר חוסר שינה אבל בסוף זה לטובת כולכם
גם הבעיה שהוא לא יודע לישון לבדהריון ולידה2
לאא נרדם במעון בכלל וכשמתאחרים זה באסה וגם בבית כל הרדמה זה פשוט סיוט
ניסתי הרבה טיפים מהאינטרנט והמסקנה שלי היא שאו להשלים עם המצב שזה מי שהוא וככה זה יהיה עד שמשהו ישתנה אבל לא נראלי שזהה יקרה וזה כרוך במלא עצבים ובכי גם מבחינתי
או לנסות ייעוץ שינה להפרד מ1000 ש'' ח ולקוות שזה יצליח למרות שאני לא באמת מצליחה להבין איך זה יעבוד אני גם לא בגישה של לתת לבכות אז לא ברור לי איך פתאום הילד ירדם לבד וישן לילה שלם אבל לא נדע עד שלא ננסה.
החלטנו ללכת על זה נתחיל השבוע מקווה שיצליח בעז''ה 🙏🙏
בהצלחה רבה!!!יעל מהדרום
מזכיר את הבן שלי.
היום הוא בן כמעט 6 וישן לילה שלם לרוב🤣 (לפעמים מתעורר ובא אלינו למיטה. אבל בגבול הנורמה).
גם כשגמלתי אותו מהנקות לילה בגיל שנתיים, הוא המשיך להתעורר.
אבל מתישהו התחיל לישון רצוף ב"ה.
מה שמעודד, שזה לא מחייב שגם הילדים הבאים יהיו ככה.
תודה, מקווה לעדכן אותכם בבשורות טובות בקרובהריון ולידה2
זו לא גם הבעיה וז ה- בעיה הוא לא מתעוררבתי 123
בקשר לשיטה עם בכי נראה למ שיש הבדל גדול בין שיטה של לעזוב את התינוק במיטה לבכות ובסוף הוא מתרגל לבין לעשות את זה בהדרגה שגם אז כנראה שיהיה בכי אבל לא תחושת נטישה
בהצלחה!אביול
מנצלשתאביול
זה באמת מתיש ככה....יעל מהדרום
אם את יודעת שאת צריכה תמיכה מבחוץ כדי ליישם שיטות- ייתכן ששווה להשקיע את הכסף.
רק כדי להרגיע את התחושה מעטאורוש3
אבל הבסיס פה זה תיאום ציפיות עם בעלךסיה
קודם אתם צריכים לחשוב מי משכיב מה השיטה ואם יש חוסר הסכמה. אז בטח שזה יצור מתחים
לדעתי תשחררי את בעלך מהסיפור קחי שיטה שלדעתך יעילה ותלכי עליה לבד
וכן למה שהוא ידע לישון לבד? לא יודעת אצלי אין את זה
עד היום הילדים שלי אחרי בר מצןה אחא תכסי אותנו לא לדבר עם גיל יותר קטן שאני יושבת לילדם . הקטנים זה גם יכול להיות חצי שעה . גדולים יותר חמש דקות
אגבדפני11
ממהודעה הזאת שלך נשמע שזה באמת כדאי...
לא...ניסית קודם לקרוא ספרים/ לשמוע הרצאות חינמיות באינטרטיעל מהדרום
אם הכל כשל, ואת חייבת ייעוץ מקצועי ממש, ומה שיש זה בסכום הזה- אז אולי כן.
בן כמה הוא?
לאאל הר המוריה
ממש לא.פה לקצת
תראי אני הייתי על סף לשלם יותר.אורוש3
אני למדתי מהאינטרנטאחת פשוטה
וממש יישמתי.
לקח זמן עד שהבנתי את הרעיון וכשיישמתי ב"ה עבד טוב.
אם גם זה לא היה עוזר אז כן.. עדיף לשלם את הכסף יעלה כמה שיכלה כי כשתינוק דורש שעות של הרדמה ובכי בלילות שלא נרגע זה יכול לשגעעעעע...
אני לא..נביעה
בהצלחה!!!
מקווה שיעבור❤
כן!!!! שינה טובה זה משנה חיים.פעם שנייה2
לא מדמיינת סיטואציה כזאת שאני לא ישנה חודשים וגם לא הילדים..
אני שילמתי יותר מאלףיעל2020
בקיצור לדעתי ממש בזבוז
בדיוק צריך המון כח רצוןסיה
נגיד היא תגיד תתני לילד לבכות חמש דקות תכבי את האור ותסגרי את הדלת את תסכימי ככה במשך חודש? את תעדמי בזה?
אני נגיד טיפוס חזק . לא היתי עם השיטות של לכבות אור וכו
אבל כו זוכרת את עצמי לילןת שלמים. כמו נגיד שהלוחשת אומרת
לוקחת מזרון וישנה ליד התינוק. יושבת ומלטפת וימות העולם לא יוצאת לא להכין אוכל לבעלי ולא לשום דבר
דוקא בגיל הזה זה הגיל אני חושבת שקמים המיטה אז זה פשוט לקחת להשכיב בלי להישר מבט בלי לדבר בלי כלום. טכנית הןא קם את משכיבה הוא קם את משכיבה. אז שוב כח רצון והתמדה זה שם הסיפור
אני היתי יכולה ככה במשך אולי מאה פעם בלילה לעשות זאת אפילן ספרתי במשך שבוע שבועים .
ובזמן הזה של ההרגל את כולך שם בלי שבעלך צועק לך מהחדר השני או בלי שאת הולכת לערבב משהוא בסיר צריך להתמסר להרגל
וכן אז בימים האלן היתי מאוד עיפה אז לא בישלתי לא סידרתי לא ניקיתי. כאילן כל הבית הפסיד כולל הבעל כי כשצריך להכניס הרגל זה קשה. תמיד גם היתי בסוף נהית חולה זה סוג של התמוטטות אז צריך גם הרבה תמיכה
אני אישית לא אוהבת את הדברים האלהסמיילי12
הנה עכשיו אני שוכבת ליד הילד בן השנה שלי המתוק הזה שמדבר עם עצמו וקצת מתלונן אבל אני לידו.
מתישהו הוא ישן ברצף. בינתים אנחנו מתחלקים בעלי ואני. הרוב אני.
אצלנו הגדול ישן לילות שלמים רק באיזור גיל 1.9
אני יודעת שזה נשמע מוגזם אבל בחיים לא הייתי מביאה לילד לבכות או כל מיני טכניקות שעושים. בחיים.
לדעת שזה זמני ויעבור. לוודא שאוכל טוב במהלך היום.
לא מוגזם. אצלי מתאפסים סביב שנתייםאורוש3
כל מי שסיפרתי לה את זה בסביבה שלי ישר היתה בשוקסמיילי12
יש כל כךךך הרבה. תרגישי ממש בנחאורוש3

ואח"כ לא ישנים בגלל השנ"צ ומעבר למיטה רגילה 🥴44444
תלוי בילד כמובןאורוש3
גם אצלי. ל-2 הגדולים השנ"צ לא ממש הפריע..44444
מזלאורוש3
נכון גם אצלנודבורית
יש שיטות סבלניות והדרגתיות.יעל מהדרום
לא לכולם קל שהילדים קמים כמה פעמים בלילה, אבל עד גיל שנה זה נצרך הרבה פעמים. וזה שמאוד תלויים במשהו אחד כדי להירדם לא תמיד קל (הגדול שלי היה מאוד תלותי בהנקה כדי להירדם. לא היה פשוט).
אבל מסכימה איתך שאין שוב חובה שילד יישן רצוף מגיל שנה.
(בספר "לישון בלי לבכות" היא כותבת יפה: שאפשר לנסות לרווח בין הקימות בלילה, אבל אם זה מפריע להורים, לא לסביבה).
לאף אחד לא קל שילד קם בלילה. רק מדגישה.סמיילי12
אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזה זמני!
והשאלה מה השיטות האלה כוללת. ברגע שזה התעלמות מהצורך של הילד, גם לתת לו לבכות דקה ללא סיבה כי בא לי שישן, אני לא הייתי מוכנה. אבל כל אחת והגישה שלה.
ברור שזה לא קל לקוםיעל מהדרום
אבל יש כאלה שקשה להם יותר ויש כאלה שפחות.
פשוט רציתי להגיד, שאם קשה אפשר לנסות לטפל בזה בדרכים עדינות (אני אהבתי את הספר "לישון בלי לבכות", אבל לא היתה לי סבלנות ליישם🤣).
אני מכירה מישהי ב800דפני11
האמת,
גם לי זה היה נשמע מטורף, אז לא לקחתי אותה..
ובסוף בגיל שנה וחודשיים, אחרי החלטה שזהו זה, לילה וחצי של קושי, ונרדם לבד....
אבל אם את רוצה את ההיא ב800 דברי איתי , שמעתי עליה המלצות ממש טובות ובגישה שלא נותנת לילד לבכות....
אין דבר כזה לא לתת לילד לבכותיעל2020
זה לא נכון. אלא אם כן דיברת על יועצות שינה, שאיתן לא התנסיתייעל מהדרום
כשיטות יש את הספר "לישון בלי לבכות", ויש את לריסה גינת.
בגדול השיטות שלהן זה הדרגה ולא לתת לילד לבכות.
גם שזה בהדרגתיות הילד בוכהיעל2020
טוב. במה שאני כתבתי לך בהודעה הקודמת זה לא ככהיעל מהדרום
לדוגמא: מניקים את הילד וכשהוא מתחיל להתנמנם מניחים אותו. אם הוא לא נרדם- מנסים שוב אותו דבר.
לא זוכרת שדובר שם על לחכות עם ילד בוכה.
זה נכון לגבי הפרדה הדרגתית של אכילה משינה אבלבתי 123
כל עוד הוא מטופל וקיבל את כל הצרכים ואמא לידו מנסה לנחם זה ממש בסדר שיבכה
בסדר. כל עוד מנסים להענות לצורך של הילד ונמצאים איתןיעל מהדרום
והוא בוכה כי קשה לו, זה שונה.
(בספר "לישון בלי לבכות" לא נראה לי שמדובר רק על הפרדת אוכל משינה. אבל לא זכור לי שמדובר שם על שיטה שבהכרח תגרום לילד לבכות. הכל מאוד מאוד בהדרגתיות ולאט).
בדיוק את מדברת על שיטה שהיא נגדבתי 123
אבל צריך לדעת שבגיל הזה יכול להיות שהתהליך והמעבר יהיה מעורב גם בבכי וצריך לדעת שזה טבעי ובסדר
זה בדיוק- "יכול להיות" זה לא מחייביעל מהדרום
יש ילדים שאולי פחות רגישים והשינויים הקטנים לא יגרמו להם לבכות.
אבל כל דבר שתעשי בניגוד לרצונו הוא יבכה..44444
הוא לא בגיל שהוא יודע מה טוב ומה לא טוב ..
בדיוקבימבה אדומה
אני רואה הבדל עצום בין מצב שבו הילד מבין ואפשר להסביר לויעל2020
לבין מצב שהוא לא מבין.
לא מבין למה למשל משאירים אותו במיטה. הוא מבחינתו רוצה עכשיו את אמא ולא מבין למה אמא לא נותנת לו את מה שהוא כ"כ זקוק לו.
וזה בדיוק ההבדל בין גיל 10 חודשים לגיל שנה וחצי שכבר כן יש איזשהי הבנה.
וחוץ מזה, כמו שאמרת יש דברים שאני לא יכולה לאפשר לו כמו למשל לרוץ לכביש ולכן אני בוחרת את המלחמות שלי. ואני גם ינסה להימנע כמה שאפשר מהמלחמות האלה-למשל כשהוא צריך לאכול אוכל אני לא ישים לו את הבמבה מול הפרצוף כי בעניי המאבק הזה מיותר.
אני עוד לא נתקלתי בילד שההרדמה שלו היתה בעייתית (לא מדברת על ילדים שהם בטבעם נוחים מלכתחילה) והגיע למצב שהוא הולך לישון בצורה טובה בגיל כזה בלי שהיה מעורב לא מעט בכי בתהליך הזה ולכן אני חושבת שהתמורה לא שווה את הנזקים שיש לזה.
בעיני זה פשוט מיותר לחלוטיןהריון ולידה
ממש לא מקובלת עלי
ובאמת סבבה שיש מישהי להתייעץ כשיש ממש מצב חריג (ומכירה על עצמי כי אצלי כולם כמעט קמים מלאא..) או כשפשוט רוצים עצות לביסוס הרגלים שפויים יותר
אבל
א. ייעוץ זה ייעוץ. ולהשקיע בו מעבר ל200-300שח גג זה בעיני היסחפות פראית
ולא מעניין אותי כמה הקורס שהיא עשתה עלה
ב. בכנות הרוב לא באמת מחדשות את אמריקה . יצא לי לאמעט לשמוע ותכלס..לא חידשו לי כלום
מסכימה שהיצמדות לשיטה יכולה לעזור ועוזר שיש מישהי שמלווה.
אבל אפשר להחליט על עקביות גם בלי לשלם 1000שח
ד. לא בעד שיטות בכללי
בעיקר להקשיב ללב האימהי ולעצות שלו
ובעיקר סבלנות
מנסיון של כמה וכמה מתעוררים כרוניים
בסוף הם למדו לבד .
כל אחד בזמנו
וכשזה בשל זה בלי מאבקים
ואצלי
כשאני בסבלנות והתמסרות...אז הדברים מסתדרים הרבה יותר טוב מכשאני ממש לחוצה שהכל יקרה עכשיו
חלק מבשעור שלי כאמא זה לקבל גם את הקושי ולזכור שהוא רגעי
להשתדל ולעשות זה מצומן אבל באופן הגיוני
לגבי ההתחלה גם אני חשבתי שכל ילד יפסיק לקום בזמן44444
ואחרי 3 ילדים גיליתי שיחסית לרוב חברותי הילדים שלי קמים לילות עד גיל מאוחר ממש.....
אז 3 ילדים שלי יש להם צורך אחר ודומה משל כל הילדים בסביבתם....
ואחרי שלרוב חברותי יש 3-4 ילדים שאצל כל אחת מהם כל או רוב הילדים הפסיקו לקום יחסית באותו גיל זה נראה לי יותר עניין חינוכי, עניין של ההורים ולא של הילדים.
מתסכל שהן לוקחות ככ הרבה כסף..ליד ה'
היי. אני יועצת שינה.חרותיק
ואם את אומרת שאת 10 חודשים ללא שינה,
אז אני מאמינה שאת מבינה שבשביל שינה טובה כל שקל שווה.
עורכת, אחרי שקראתי את המשך השרשור וממש כואב לי התגובות פה.
ילד שלא ישן טוב, מפסיד. ההתפתחות שלו נפגעת.
ואמא שלא ישנה טוב- גם אז הילד שלה מפסיד.
כי היא לא נותנת לו את המיטב שלה כשהיא עייפה.
דבר נוסף שחשוב לי לומר, בעיות שינה לא נפתרות מעצמן!
מה שקורה זה שהתינוק לומד מתישהו להרדים את עצמו לבד ולכן ההורים לא מודעים לזה,
אבל השינה שלו עדיין לא איכותית ויכול להיות שהוא מתעורר המון בלילה בלי שההורים מודעים לזה.
אם לילד יש בעייה, חובה לפתור אותה.
ויש הרבה דרכים, והרבה יועצות ושיטות שונות.
את לא חייבת להתחבר לכל אחת, ואולי גם לאף אחת, אבל להשאיר את המצב כמו שהוא,
זה פשוט חבל.
אני אישית עובדת בשיטה של לריסה גינת,
וכן, אני מציעה להורים את כל השיטות שאני מכירה, וכל משפחה בוחרת את השיטה שאליה היא מתחברת.
אז יש שיטות שכוללות בכי, ויש שיטות שלא.
בגדול אני הכי מתחברת לשיטה שלא נותנת לילד לבכות ללא מענה.
מצד שני, ילד בוכה כי זו הדרך שלו להביע את עצמו ולכן אנחנו מקבלים בכי. רק שבמקום להתעלם ממנו, אנחנו מקשיבים למה שהוא אומר.
רק לסוף..... אני אישית לא חושבת שצריך "לפחד"44444
גם בלי קשר לעניני שינה- עניין עקרוני.
הדרך היחידה של תינוק "למחות" זה בכי.
לפעמים זה מוצדק ולפעמים- לא.
כמו בן 3 או 14 שמוחה כל דברים שונים.
וכמו בגילאים גדולים יותר לפעמים מקבלים את המחאה ולפעמים לא. תלוי מקרה.
אפשר להתייחס לילד בהכלה והכל אבל גם לא לעשות מה שהוא רוצה.
בגיל שנתיים פעוט יכול לבכות 10 פעמים בשעה כי לא נתנו לו לנשוך, אח"כ לא נתנו לו לרוץ לכביש ואח"כ לאנתנולו שוקולד.... אף אחד לאחושב שצריך להתיישר לפי הרצונות שלו....
רק מציינת שיש הבדל בין בכי של תינוק לבכי של ילד בן 3סמיילי12
תינוק בוכה כי הוא צריך משהו ואין לו יכולת מילולית לומר לך מה. זה לא פינוק. זה צורך.
מסכימה ממשיעל מהדרום
(מודה שלפעמים גם בת השלושה חודשים בוכה דקה שתיים ונרדמת בחזרה, כי לא תמיד אני בכלל מספיקה לגשת אליה/ שאני מעדיפה לסיים משהו לפני שאני ניגשת אליה. אבל לא כשיטה "חינוכית").
אבל תינוק בוכה שהוא רוצה משהו- כמו ילד בן 3.44444
למשל.... הליך רפואי (יש לי חברה רופאת משפחה שנתקלת בזה המון....).
לפעמים צריך לעשות דברים לא נעימים.
התינוק בוכה.
אז מה לא נעשה אותם כי הוא בוכה?
אז הוא יבכה ונעשה את מה שצריך.
זה לא סותר שאפשר לחבק אותו ולנשק וללטף.
אבל, ההליך יעשה......
ההבדל הוא באמת ביכולת ההסבר.
אגב, גם בגיל 3 לא הכל אפשר להסביר.
למשל חשיבות השינה זה משהו שלא ממש ניתן להסביר בגיל 3.
אפשר להגיד שהתפקיד של השינה לתת לנו כח וכד'.....
אבל לא תמיד מבינים את זה לגמרי בגיל 3.....
אז ניתן לילד בן 3 לחגוג בלי גבולות כדי שלא יבכה?
כי ילדים בני 3 אפילו אלה שלא שונ"צים יכולים לחגוג גם בשעות מאוחרות אם לא לוקחים אותם לישון....
יש הבדל.סמיילי12
אם אמא לא לידו בלילה הוא בוכה כי הוא רוצה אותה.
לא רואה את הבעיה
מה לעשות שלהיות אמא דורש להקריב?
שלי קם עד גיל שנה ו9!!!
וגם עכשיו מידי פעם קם רוצה מוצץ רוצה מים. אז מה?
ויש לי עוד תינוק בן שנה שקם בלילה. לפעמים בקבוק לפעמים מוצץ. באמת לא רואה בזה בעיה. זה עובר.
לגבי השנצ ומיטת מעבר, אצלי לא קרה. אם הוא ישן שנצ אני יודעת שהוא לא ירדם ב7 אז גם לא מכריחה ומאפשרת לו להישאר ער קצת יותר.
ומיטת מעבר הוא היה מבקש מאיתנו לרדת ממנה.
כך שאני לא חושבת שיש לנו בעיה בחינוך או משהו.
אני כן קשובה לילדים שלי ומנגד מציבה גבולות.
אבל גם לי יש גבולות ואחד מהם זה לא לתת לתינוק לבכות סתם כדי שיתרגל שלא נענים לו וירגע.
ממש ממש לא.
זה עניין של גישה. המטפלת של הקטן שלי היתה עם גישה כזו. ש*תינוק* צריך להתנהג לפי כללים שהמבוגרים יקבעו. אוכל כל 3 שעות, הירדמות לבד וכד.
לא השארתי אותו אצלה.
אבל התפקיד של המבוגרים לקבוע גבולות.44444
ילד בן שנה וחצי בוכה כי הוא רוצה לינוק כמו שהוא בוכה שהוא רוצה שוקולד כי ראה ברחוב....
זה שהוא רוצה לא הופך את זה לצורך.
אז לא צריך להתעלם ולאטם- מחבקים ומנשקים ומראים נוכחות אבל לא צריך להתיישר לבקשה שלו.
ולדרוש מילד בן שנה וחצי שיתיישר לפי כללי המבוגרים זה בסיסי. אין לו שום יכולת אבחנה בגיל הזה בן טוב לרע. זה גיל שהם גם רצים לכביש בלי מעצורים כי הם באמת לא מבינים את ההשלכות. "כללי המבוגרים" נועדו להגן עליו.
וכל כלל וכל גבול צריך להבחן ולא צריכים להיות ראש בקיר ומותר להתגמש- תלוי מתי....
אבל צריך לקבוע כללים וגבולות. ילד בן שנה וחצי באמת לא יודע מה טוב לו. הוא יודע מה בא לו הרגע. יכולת חשיבה מעבר לזה לא ממש תואמת גיל....
לא מדובר על ילד בן 1.5סמיילי12
מכבדת את ההחלטה שלה ואולי אצלה באמת זה כבר בלתי נסבל
ולגבי הבן שלי גם בגיל 4 חודשים המטפלת התפלאה למה הוא אוכל במרווחים של פחוץ מ3 שעות.
ובגיל חצי שנה שוב התפלאה איך הוא לא נרדם במיטה לבד? בגילאים כאלה אין כללים!!
לא לפי הגישה שלי ולא כך אני מגדלת את ילדי.
בגיל שהוא כבר בר הבנה אפילו בסיסית אז בסדר.
אבל זה תינוק!
נשמע שאת מציירת את החינוך שלנו כשמשוחרר כל רסן. וזה ממש לא נכון.
יש הבדל בין לנסות ל'חנך' תינוק קטן לבין לחנך תינוק שכבר בר הבנה כלשהי.
התשובה היתה עקרונית אבל זה נכון לגיל 10 ח'.44444
הוא רוצה משהו- הוא בוכה....
זה נכון גם אם הוא זחל לתנור וההורים שלו מונעים ממנו והוא בוכה.
זה כבר כן גיל לסדר יום.
כבר אוכלים מוצקים.
כמו שכתבתי קימה חד פעמים קצרה בלילה
לאוכל זה בגדר הסביר בגיל הזה. יותר מזה כבר לא....
שוב זה גישה. לגבי השינה.סמיילי12
זה לא אותו דבר כמו להרחיק מתנור רותח.
כל כך לא!
זה צורך של התינוק שהאמא תהיה קרובה אליו. אפילו לא שנה עברה מאז שיצא מהבטן
זה ממש מזכיר לי את הגישה של המטפלת של הבן שלי.
בכיתי לילות שלמים אחרי שהבנתי איך נהגו איתו ומה ציפו ממנו ראבק. כולה תינוק בן חצי שנה.
אז מה השלב שבו נגמר הצורך?44444
תינוק בן 10 ח' יודע מה הצרכים שלו?
כי ע"פ אותו מדד הצורך שלי לאכול הרבה מתוק....
מתי שיגמר יגמר.סמיילי12
לא.
אני אגש אחבק אנשק ואלטף. ואם יש צורך, במקרה חריג (יכולה לספור על כף יד אחת את הפעמים שזה קרה), גם אצרף אותו למיטה.
זה לגבי שינה.
דברים שדורשים חינוך אני אחנך. ואם תפגשי את בן ה3 שלי תופעמי מכמה שהוא מחונך ועם זאת יודע שאמא קשובה לצרכיו, הוא לא מאולף. אין קשר לשינה.
אגב, אני גם באותה גישה לגבי האכלת לילה. היו לי הרבה לחצים להפסיק עם המטרנות בלילה תני לו מים במקום (ניסיתי פעם 1 לא עזר) וכולי. ולא הקשבתי לזה.
כשהגיע גיל שהיה שבע בלילה הוא פשוט הפסיק לבקש.
אני באמת חושבת שזה גם עניין של מה נכון לנו כהוריםיעל מהדרום
אצלי נניח ישנו לידי במיטה עד גיל שנה+ כי זה הקל עלי את הקימות בלילה.
זה לא פגע בהם, כי כשעברו לחדר שלהם הם ישנו שם (וקראו לי כשקמו....).
אם לי כאמא קשה לקום 10000 פעם בלילה, אז אני בעד לנסות לעשות שינוי (כמובן תוך התחשבות בגיל התינוק וכו').
לא התנגדתי ליעוץ שינהסמיילי12
כל אמא והגישה שלה.
המטפלת של הבן שלי היתה בגישה הזו. והתפארה בפני שהבן שלה בגיל כזה וכזה כבר ישן לילה שלם וקצת בכה לא נורא.
אז אני לא מסוגלת לזה. וברגע שהבנתי שהיא מיישמת את השיטות האלה על הבן שלי הוצאתי אותו. מידית
גם במחיר שהוא ישב איתנו בבית כי קורונה ולכי תמצאי מטפלת חדשה.
מסכימה איתךיעל מהדרום
אני פשוט חושבת שטוב להעלות גישות שונות, ושכל משפחה תאמץ מה שנכון לה.
ומה תעשי בגיל 1.3 כשירצה לרוץ לכביש?44444
אבל אולי זה צורך?
לא כל בכי הוא צורך...
כבר הדגשתי בפנייך שזה רק בנוגע לשינהסמיילי12
את בוחרת למה לענות ומהשאר מתעלמת.
תגדלי את ילדייך כאוות נפשך ואני כאוות נפשי.
ואם התינוק קם 4 פעמים בלילה ובחלקם ער חצי שעה44444
ואיך הוא יודע שזה הצורך?
כי הוא מרגיש?
אני מרגישה שבא לי הרבה מתוק אז זה צורך?
איפה עובר הגבול בין צורך לרצון?
הסברתי לך כברסמיילי12
זכותך
ההבדל שילד בן 3 יכול להסביר מה הבעיהיעל מהדרום
יותר קל להבין אותו.
אצל תינוק קשה יותר להיות בטוחים שהצרכים שלו מסופקים.
בת הכמעט שלוש שלי יכולה לבכות כי אני לא מרשה לה שוקולד. לגיטימי, היא רוצה ולא מקבלת ועצובה (זה לא אומר שחייבים להתעלם ממנה ולא לנסות להסיח את דעתה/ לנחם אותה. הלוואי שהייתי ככה, ולא מתעצבנת מהבכי...).
אבל כשבת השלושה חודשים בוכה, זה לא כי אני לא מרשה לה משהו. אלא כי היא רעבה/ עייפה/ צריכה יחס.
וגם אם היא לא מצליחה להירדם זה קושי שמצריך מאיתנו עזרה.
מדובר על גיל 10 ח' לא חודשיים....44444
וצריך להפעיל שיקול דעת....
לקום פעם אחת לשתיה זה בגדר הסביר עוד...
מעבר לזה אין צורך כל עוד אחן בעיה בריאותית מסוימת וכד'....
ילד שלא מקבל מספיק אוכל ושתיה זה משהו שניתן לבדוק בבדיקות שונות...
ילד מיובש/ לא מקבל מספיק אוכל זה משהו שיש לו מסםיק תסמינים...
עד גיל שנה זה "בסדר" שקמים לינוק בלילה (ממה שאני קראתי)יעל מהדרום
השאלה כמה פעמים לכמה זמן...44444
אצל הפותחת זה באמת נשמע מוגזםיעל מהדרום
אבל גם פעמיים בשמונה-תשע שעות נשמע לי הגיוני.
אמאלהההה חלום שלי פעמיים ב8 שעותהריון ולידה2
חחחחח...זאת לא היתה המציאות אצלי. הלוואייעל מהדרום
גם בגיל 10 חודשיםאל הר המוריה
הבן שלי בן 3 כשהוא בוכה כי אמרתי לו לא, הוא מבין מה משמעות הלא, אבל תינוק בן 10 חודשים לא מבין.
וזה עדיין גיל שצריכים תיווך מההורים, וצריך אותם קרוב, צריך לדעת שילד בגיל הזה שבוכה ללא מענה, זה יכול לגרום לו לנזק ריגשי רציני...
הוא חווה נטישה ולא מבין שאמא פה בשבילו תמיד.
לעומת זאת ילד בן 3, כבר מבין שגם אם אמא לא צמודה אליו, היא עדיין קשובה אליו.
איך את מגדירה בעיות שינה?יעל מהדרום
רוב הילדים לא נרדמים לבד מגיל אפס.
רק של השכנה... שאוהבת להגיד שהכל מושלם אצלה🤣🤣מקווה לטוב מאוד
מצוין-ביום שתגיד שהילד ישן--למחרת הוא כבר יקום😉🙈הריון ולידה
למשלחרותיק
אני לא אפרט אבל יש ילדים גדולים שעוד תלויים במשהו חיצוני ולא יודעים להרדים את עצמם.
דבר שני, ילד שנרדם ומתעורר תוך זמן קצר, לא משנה כמה הוא עייף, זו בעיה.
אפשר לפתור אותה, אבל לרוב, בלי התנהלות נכונה של ההורים, היא כנראה תתחלף במשהו אחר.
תודה על ההסבר!יעל מהדרום
אני כן מאמינה שיש ילדים שהתלות עוברת להם בלי צורך בייעוץ מקצועי (ויש גם תלות שלא מפריעה, אז לא רואה בעיה בזה).
ברורחרותיק
לא אמרתי שתמיד חייבים ייעוץ, אבל כן לפתור.
מה שאת קוראת בעיות שינה- לאוב כן נפתרות מעצמןהריון ולידה
למרות שכשהיה תינוק קם בלילות
ועל כמה פעמים התעורר לשניה ונרדם- וואלה גם על מי שישן רצוף כתינוק את לא יודעת
אז לא מבינה את האמירה
אני לא מזלזלת בלקבל עצות
אני לעצמי נגיד כן חושבת שחשוב שיהיו הרגלים בריאים
אבל בעיני התשובה היא לא בשיטה מסוימת -כי בכנות לא פגתשתי מהשו שגרם לי ליפול מהכסא וחידש לי משהו שלא היתי יכולה לחשוב עליו לבד
בעיני התשובה היא בהקשבה והתבוננות
בילד הספציפי
בהורים
בכוחות
בתזמון
בכוחות נפש
נגיד לי היה עקרון מקודש לא להביא תינוק למיטה
עמדתי בזה מצוין עם הגדולים- אפילו במחיר של לילות כמעט לבנים עם הילד השני שרם בלילה כל שעה !(ישנתי חצי שעה ואז הנקתי חצי שעה ואז עוד חצי שעה עד שנרדם כי כאבה לו הבטן.סיוט)
ועדיין
בילדה הרביעית בחודש הראשון- פשוט לא עמדתי בעומס העייפות והתפקוד עם הילדים במשך היום
וישנה לידי חודש וחצי-חודשיים. אח''כ הפסיקה לינוק- וישנה מצוין בלי שעשיתי כלום.
עם החמישי- ישנתי כשהוא עלי ממש בערך עד גיל 7-8 חודשים. מאילוץ - כי כלום לא עזר לא הצלחתי להניח אותו במיטה. תמיד הציק לו משהו- גזים או גרפסים. ולהשקיע שבועיים בשיטות הרדמה שאולי היו גורמות לו בדוף לישון יותר- לא היה מצב כי אין מצב כבר לתת לעצמי עוד לילות לבנים .
5ין כוחות לתפקד עם כולם במצבר ריק.
והאמת שהיום השינה שלו השתפרה ב"ה- שוב מעצמו ולא ממאמץ והוא כבר לא ישן בחדר שלי בכלל. והוא עדיין תינוק -בן 9 חודשים
ובעניין הכסף
מצטערת אבל סעיני ישירות לעזרה לציבור צריך להיות מונגש למשפחה ממוצעת.
לבקש 1000 שח ומעלה בעיני זה לא הגיוני.
אלא אם את מגיעה לישון אצלי בבית לכמה לילות ועושה את זה במקומי שאז וואלה מוצדק
אבל לייעץ? לא מאמינה שלקחת צורך חיוני כ''כ כדבריך כמו שינה - וליייעץ למי שחסר אותו צריך להיות במחיר שיש אנשים שזה נתח ענק מהמשכורת החודשית שלהם.
וגם ..כמה שנים למדת כדי להיות יועצת שינה? כמה שילמת? כמה ימים ושעות בשבוע?
אנשים שלמדו הרבה יותר לא לוקחים כזה סכום לפגישת ייעוץ
בעיני זה לנצל צורך2 לא היועצת באופן אישי כי מבינה שזה המחיר בשוק וזה לא אשמה של אף אחת
אבל מצד שני- בעיני מחיר צריך להיות סביר
אם ה1000 שח זה. כולל כמה מפגשי ייעוץ וביקור בית וכדומה שה משהו אחד
אבל אם זה רק עבור פגישת ייעוץ אחת בעיני הזה מופקע
מסכימה איתך לגבי השינה של התינוקות.סמיילי12
לא הגדרתי מה הן בעיות שינהחרותיק
דבר שני- ייעוץ שינה שעולה 1000 שקל הוא ממש לא שיחת ייעוץ חד פעמית.
הוא ליווי מלא של לפחות חודש עם זמינות להתייעצויות, עם פגישה או שתיים בבית, שלוקחות כמה שעות, ועבודה נוספת של היועצת כדי לבנות את התוכנית הכי טובה למשפחה.
כל יועצת והפירוט שלה אבל זה בגדול.
אם את לא מדברת מנסיון, אז למה את אומרת דברים לא מדויקים?
יקירה. אני חושבת שהמחיר גבוה.ליד ה'
אני עובדת בתחום פרא-רפואי. עשיתי בזה תואר. למדתי 4 שנים ויותר מ1000 שעות עבודה מעשית. רק לצורך ההשוואה-
אבחון פרטי עולה 300₪. כולל בניית תוכנית טיפול ומטרות. כל פגישת טיפול 200-250₪.
רק מישהי שעבדה הרבה שנים בתחום מתחילה לעבוד באופן פרטי...
אם תשווי- המחיר שלוקחים על ייעוץ שינה הוא ממש גבוה... ומצטערת- אבל לא חושבת שזה תואר מוכר...
יכול להיות שהיועצות בונות על זה שהזוג כבר קצת טרלללהמקווה לטוב מאוד
מחוסר שינה, ואולי לא עושה חשבון טוב על כסף



טוב שהעלת את זה כאן.
מסכימה איתך שזה ממש גבוהה אבל זה מחיר סטנדרטיבתי 123
אבל זה בדיוק מה שהיא כתבהשריקה
אם העבודה כוללת פגישה - שתיים של כמה שעות, פלוס זמינות ועבודה של היועצת לבניית תוכנית,
אז 1,000 ש"ח ליעוץ נשמע משהו כמו 100-150 ש"ל לשעת עבודה, שלעבודה עצמאית זה לא כ"כ הרבה.
ולא יודעת באיזה תחום פרא רפואי את עובדת,
אבל בתור עובדת פרא-רפואי בעצמי, ידוע לי שעל אבחון לוקחים הרבה יותר מטיפול, בגלל שהוא כולל עבודה נוספת של כתיבת דוח.
אני לא עובדת פרטי, אבל ממה שאני מכירה - אבחון עולה פי 2 או פי 3 מטיפול (שזה הגיוני)
אני שילמתי כמעט 2000 שקליעל2020אחרונה
את נשארת זמינה בין הטיפולים?חרותיק
ככה שהמחיר ממש לא גבוה.
כן, אבל ייעוץ שינה הוא בחבילהליד ה'
יש שתי אופציותבימבה אדומה
יש גם אופציות אחרותחרותיק
מסכימה איתך ממש! אבל...שמחה
להקשבה, התבוננות, בילד, בהורים, בכוחות הנפש...
ואז יועצת שינה עושה את זה "במקומה".
אמא שלא יכולה או לא מצליחה לפתור את הבעיה בעצמה- פונה לייעוץ
זה ממש הגיוני ומקובל ועובד.
זה יכול לשנות חיים ממש.
אני הלכתי להנחיית הורים כשהיו לי 5 ילדים והרגשתי שהבית לא מתנהל כמו שאני רוצה.
היום כשיש לי הרבה יותר- לא מצטערת לרגע! זה נתן לי כל כך הרבה כלים וידע להתנהלות נכונה, שינה לי את הבית כל כך לטובה!
אז כן, מי שלא מצליחה בעצמה- שתלך לייעוץ. זה לא בושה, זה מקל ומציל. כמוהן אצל יועצת מומלצת. שהשיטה גם מתאימה למשפחה.
ולגבי המחיר- נשמע הגיוני ממש. זה דורש מהיועצת להקדיש זמן, להגיע לפגישות, וזמינות לענות על שאלות- היא לא מקבלת משכורת קבועה. בזכות התשלום הזה היא יכולה לעזור לכל כך הרבה הורים.
לי היו תקופות שנתתי לילדים לישון במיטה/ חדר איתנואם_שמחה_הללויה
אבל אצלי זה עזר לי לשמור על השפיות שלי .
ברורבימבה אדומה
אני לא לקחתי ייעוץ שינה אצל ילדי ואני מצטערת על זה....44444
אצל הבכור לקחתי ייעוץ גמילה והנקה ואני לא מתחרטת בכלל. בעיקר שזה בכור- זה ייעוץ גם לילדים הבאים.
דווקא שינה לא לקחתי ומצטערת על זה....
אחרי 3 ילדים שהחליטו לישון רצוף אחד בגיל 1.2 והאחרים 1.10 אני יודעת כמה חוסר השינה הזה פגע בכולנו במשך כל השנים האלו.....
במיוחד בי ברמה של תפקוד לקוי בכל תחומי החיים כ"כ הרבה שנים ושכל שפשוט לא פועל שהמהווה סכנת חיים בנהיגה. וכן גומר את הגוף ופוגע גם בשאר הילדים בצורה ישירה ועקיפה.
אם זה בכור לא הייתי מתלבטת בהנחה שהוא קם מעל פעם אחת בלילה. זה לילדים הבאים.
אם הוא קם פעם בלילה הייתי מחכה לגיל שנה וחודשיים בערך ואז פונה ליועצת שינה.
לפניכן, כדאי לנסות לבד. אם לא מצליחים יועצת שינה מומלצת בלבד.
יש לי מישהי מנוסה וטובה.אם ל2
תיפני אלי. מניחה שהיא לוקחת פחות
תלויאמא וגם
האמת ? הדעה שלי אולי לא תהיה פופולריתהמקורית
והפאנץ' שבגללו ודאי אקבל עגבניות אבל לא אכפת לי.. אם הוא קם לינוק כלכך הרבה הייתי מנסה לתת בקבוק עם דייסה ולהרגיל למוצץ. מוריד את העניין של הרעב והמוצץ עוסר להם לישון. כל עוד את לא מסתמכת על ההנקה כמניעה או משהו.
אם זה מגיע למצב של מתיחות בינך לבין בעלך בעיניי יש מקום להקל.
וכמובן שאני מדברת רק מהמקום שלי. אני מפלצת אם אני לא ישנה ואין לי סבלנות לכלום. אז הפסקתי להניק מלא בגיל כמה שבועות ושילבתי בקבוקים וכשהם גדלו היה יותר קל. אבל זו רק אני..
לי זה ככה גם בלי הנקה מלאה
אמא חדשהה
טוב אז אני מוסיפה חטא על פשעהמקורית
ועברתי לבקבוק בלבד.בגיל 5 חודשים.
ובילדה הבאה פשוט לא ניסיתי אפילו. לא עמדו לי כוחותיי
לא כל אחת מסוגלת להפסיק להניק וכל אחת מסיבותיה שלה והכל טוב.
אצלי זה עזר ועבד והיה נראה לי נכון. מקווה שתצליחי לעלות על דרך המלך
אני עם סיפור מאוד דומהאמא חדשהה
אמאלההההה פרעושיםםםםםםםםםם😭😭😭😭😭😭מעיין34
אז בעלי שיחיה חזר מהצבא, ומהשקית קפץ פרעוש. בהתחלה לא הבנתי מה זה הפיצי הזה שקפץ והתעלמתי
מפה לשם הם התרבו!! ואנחנו אכולים בעקיצות
ותפסתי כבר 5 פרעושים ביומיים, רק אתמול זיהיתי מה זה בזכות ai
איכככ מה עושים???
אי אפשר הדברה כי אני בהריוןןן
איככככ פרעושים תמיד היה בשבילי חרק שיש בבתים מוזנחים שלא ניקו שנים, איך קרה אצלי בביתתת😭😭😭😭😭😭
התייעצת עם מדביר?רוני 1234
מתפדחת אפילו לשתף😭מעיין34
אנחנו הדברנו מפרעושיםעדיין טרייה
בעלי רוב הזמן בצבא, יותר מורכבמעיין34אחרונה
אפשר לישון כמה ימים מחוץ לביתאיזמרגד1
קודם כל תוציאו מהבית את המקור שלהםחילזון 123
שזה הציוד שלו.
צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.
כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.
ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.
וממש להסתכל שאין חדשים.
יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.
אפשר אולי לרסס על הפתחים
אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.
הבנתי שהם מתרבים גם בלי בעל חייםמעיין34
אני כל היום מחפשת מידע עליהם.
ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים
והם פיצייםםם
תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית
טוב לא יודעתחילזון 123
אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה
לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר
אשמח בכל מקרה לנסות כל מה שעשיתמעיין34
איפה שאבת? ושטפת עם אקונומיקה את כל הבית והשארת לכמה זמן כמו שהמליצו?
ואיך קלטת אותם ? איפה היית מוצאת אותם לרוב,?
ואיזה פתחים לרסס?
לא הייתי שוללת הדברה גם במחיר של לצאת מהבית לכמה ימקרמה
האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום
בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם
לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות
ולרוקן שואב לפח כל יום
לשטוף את הבית
לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה
לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה
בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה
אוף גם אני לא , זה ממש מטרדמעיין34
חיבוקקרקאני
אני רק כאן כדי להגיד
שלמרות שזה נראה סוף העולם
זה לא
לנו היה פשפשים
חשבתי שנצטרך לעבור דירה
באמת לא ראיתי מוצא
והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה
תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו
אחרי ההדברה חיכינו שבוע
למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית
ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים
אני העדפתי לחכות שבוע
וזהו
לקח זמן להשתחרר מהחרדות
ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש
אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון
בדיוק העניין, ההדברה מלחיצה אותימעיין34
הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים
אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל
כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר
אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭
יש לך לאן לנסוע לשבוע?רקאני
אפילו לא שבוע
יומיים
אז תצאו מהביתאמאשוני
אולי אחרי ט' באב תחפשו משפחות שיוצאות לנופש כמה ימים, תבקשו להתארח בבית הריק שלהם ליומיים/ שלושה.
גם אם תצטרכי לנקות את הבית שלהם לפני ואחרי נשמע לי שווה את הרוגע מהחומרי הדברה.
ושבעלך ישטוף את הבית שלכם משאריות הדברה לפני שאת נכנסת.
תתייעצי עם מי שצריך, חבל להימנע מהדברה רק בגלל זה, אפשר לנהוג בבטיחות.
כשאתם חוזרים הביתה בימים הראשונים תשאירי חלון בבית פתוח קבוע, גם כשהמזגן דולק.
בלילה תשאירי בחדר של התינוק שיהיה מאוורר תמידית..
בעיקרון הם לא מתרבים בעצמם אם אין בעל חיים בביתרק לרגע 1
או עכברים שהם יכולים לחיות עליו
יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש
אם הם עוקצים אנשיםרקאני
הם לא יכולים להתרבות?
יכולים לחיות כן אבל הם צריכים לחיות על פרווהרק לרגע 1
כדי לחיות ולהתרבות
אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים
מענייןרקאני
לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים
והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים
ברמה שהשכנים נדבקו
ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים
הם בטוח לא יכולים להתרבות? הבנתי שכןמעיין34
אבל יש בני אדם בביתדיאט ספרייט
קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.
קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.
מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.
ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.
ויפה שעה אחת קודם.
היא לא דברה על קרציה היא דברה על פרעושרק לרגע 1
ה' ישמור לא קרציה, קרציה היא גם ענקית אי אפשר לפספמעיין34
אוי, נכון, סליחהדיאט ספרייט
זה מה שעשיתי, ועכשיו נבהלתי שאולי יש לנו חיית פרוומעיין34
לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור
למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,
אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת
פרעושים מתים מאקונומיקהעוד מעט פסח
היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).
הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.
חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.
אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.
אהה כמה שעות? שטפתי את הרצפה וגרפתימעיין34
אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.
כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.
ובית זה באמת בעייתי
כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.
אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.
אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים
בתוך הביתעוד מעט פסח
גם יש רהיטים שיותר כואב הלב אם ישהו באקונומיקה.
לא יודעת תוך כמה זמן הם מתים מאקונומיקה.
התייעצתי עם מדביר (שהוא גם חבר), פשוט עשיתי מה שהוא אמר.
תגידואנונימית בהו"ל
רק לי אין כוחות לשבת?
לשבת עצמה כן
אבל לא לבישולים, לסידורים לאירגונים לפני ואחרי..
ברמת לא מסוגלת.
לא מסוגלת לעמוד על הרגליים כל כך הרבה זמן
ותמיד לא מצליחה לתקתק את זה
גם לי איןהמקורית
למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים
לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן
וואי מזדהה ממש עם הסוףכורסא ירוקה.
טוב לך יש גם סיבה טובה, את עם תינוק לא?המקורית
זה סיבה טובה?כורסא ירוקה.
בוודאיהמקורית
רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות
או שלנו או של אחרים
צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות
בדיוק ראיתי את כל האנשים שמעליםאנונימית בהו"ל
לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...
מצחיק
הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות
אני משתדלת להוריד אותו כל פעם
אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים
וזה פשוט לא הולך
נגיד עכשיו אני בעבודה
אתמול עבדתי קשה בטירוף
והוא עושה פינשיים
וממש באלי בית יותר נקי 😔
ופשוט לא מגיעה לזה
תיאורטית גם לי יש האמתהמקורית
אבל אין לי עם מי😅
גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.
ולכן - מורידה הילוך.
קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות
סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים
עשיתי לעצמי מעין תעדוף
קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת
נקיון אחרי.
קינוחים זה בונוס
ובין לבין מנוחה והרבה.
אבל זה רף שלי, לא שלו
אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת
לעבוד בשישי זה ממש לא פשוט!רוני 1234
לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂
לפחות בחמישי את בבית?
זה משמרותאנונימית בהו"ל
לפעמים כן ולפעמים לא
פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית
וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים
אני חושבת שאם אישה מכניסה ליופ שישי בין הארוךפרח חדש
ובין הקצר
משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.
אחת אוהבת בית קפה
אחת קניות
אחרת פילאטיס
אחרת הליכה בבוקר מוקדם.
אני איתךרקאני
אין לי כוח ולא התחלתי כלום
בא לי לישון
מוכררר. לאחרונה נוסעת מלא כדי לחסוך לי הכנותשיפור
את בהריון? אולי את משקיעה מדי?אמאשוניאחרונה
כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה
אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף
או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות
שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..
שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.
לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.
ואורז.
סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.
חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.
אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.
סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?
אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?
אין לי כוח לילד שלי.צריךעזרה:)
זהו, אמרתי את זה.
הוא מתיש אותנו, סוחט אותנו.. פשוט לא כיף איתו. כל האווירה בבית נהייתה סיוט בגללו.
היינו אצל פסיכולוגית טיפול ארוך עזר קצת והכל חזר שוב. ועכשיו אנחנו מחפשים הדרכת הורים טיפולית.
ועצוב לי נורא. הוא הילד שלי, אבל כשהוא נכנס הביתה אני לא שמחה.
אני אמא נוראית, אוף.
לא נשמע שאת נוראיתכורסא ירוקה.
לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת.
תודה על ההמלצה! אני אחפש..צריךעזרה:)
חיבוק!!!! קשוח ממש ממש!!!❤️❤️❤️❤️שיפור
אמן!! תודה!צריךעזרה:)
מצטרפת לשארמתואמת
ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.
מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.
ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️
אני אנסה..צריךעזרה:)
מבינה אותך לגמרי❤️מתואמת
תודה על ההזדהות..צריךעזרה:)
לא צריך להיות בשלוףאמאשוני
דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.
אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.
תנסי להיאחז בדברים הקטנים.
וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.
תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר
🤗
וואי תודה!!צריךעזרה:)
זה ממש מעודד..
אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח
דבר ראשון חיבוקמתיכון ועד מעון
זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!
דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה
תודה!צריךעזרה:)
כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..
היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן
אז אולי טיפול דיאדי?שיפור
מה זה?צריךעזרה:)אחרונה
סוף תשיעי והמחשבות לא פוסקותytrewq
אהההה לא מצליחה להירדם מהמחשבות!!! 🫨🫨🫨
וואי מזדהה איתך כל כך!!^כיסופים^
רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש
יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉
אני בונה על ללדת השבתytrewq
נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉
יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך!
הגיוני לגמרימיוחדותאינסופית
גם אני ככה כל הריון מחדש
שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏
לפעמים אני חושבת שבא לי ללדת בקיסרי יזוםytrewq
כן זה קשהמיוחדותאינסופית
לשחרר ולהרפות.
אבל תכף תכף זה מגיע😀
אצלי המחשבות על איך יהיה בבית אחרי הלידהשיפוראחרונה
אני עייפההבוקר אור
מי מצטרפת?
תינוקי תירדם כבר!
אני הייתי כל כך עייפה שפשוט נרדמתישמש בשמיים
הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...
היה נצרך כל כך!
בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉
יואוו נשמע חלום!בוקר אור
אנייייירקאני
וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה
הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק
צרחות ועצבים
התינוק מצטרף אליה
יוו המצב שלך יותר גרוע🫢בוקר אור
אני עכשיו עייפה. ונמאס לי לקום מוקדם סתםיעל מהדרום
נעלם התוכן🤦♀️יעל מהדרום
לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...
אני גםבוקר אור
אני ערה משש בערךיעל מהדרום
מעצבן שנעלם התוכן🤦♀️יעל מהדרום
גמני חשבתי שלא אצטרך לקום מוקדם היוםהמקוריתאחרונה
אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס
מזל שזה השישי האחרון
סיפור לידה. הזהרת אורך.בת.
ברוך ה' הבייבי ישן כאן לידי. מסתכלת ולא מאמינה שהחיים השתנו בצורה כל כך משמעותית ועד לפני שמונה ימים הוא היה בתוכי ולא הכרתי את הדבר המופלא הזה.
אז לידה שניה, בבית ילד בן שנתיים.
כל ההריון התפללתי ללידה טבעית בגלל שאת הגדול ילדתי בשבוע 42 עם זרוז, ובעצם לא חוויתי את ההרגשה של צירים טבעיים.. שבוע 39 פלוס 3 נכנסת לשרותים ורואה הפרשה קצת צמיגית, אבל כל ההריון היו לי הפרשות אז לא ידעתי אם זה אומר או לא. בכל אופן מעדכנת את אמא שלי ומכינה סוף סוף תיק ללידה.
למחרת סובלת קצת מכאבים, ובערב כשאני משכיבה את הגדול פתאום קולטת שזה שאני מרגישה צורך לשרותים כל כמה דקות זה בעצם ציר. מתרגשת ומתחילה לתזמן, זה כל רבע שעה בערך. הכאב עצמו של הציר כמעט לא מורגש ומה שבעיקר אני מרגישה זה לחץ רציני.. לא זוכרת שהיה לי את זה בצירים של הזירוז וזה מוזר לי.
הולכת לישון ומעדכנת את אמא שלי שכנראה זה יקרה בימים הקרובים. אמא שלי קבעה נופש לשלושה ימים הקרובים ואמרה מראש שהיא תצא באמצע אם אצטרך.. חבל לי שתפסיד ואני ממש מקווה שהלידה תחכה שלוש ימים. קראתי פה בפורום על הרבה נשים שלפני לידה היו להם כמה ימים של צירים ואני חושבת שזה יהיה המצב אצלי.
שוכבת במיטה ומתמודדת עם הציר שמגיע בעזרת נשימות. בהריון הזה לא היה לי כח ומוטיבציה לעשות קורס הכנה ללידה וההכנה היחידה שעשיתי זה לקרוא פה על דרכים להתמודדות עם צירים, השיטה של הנשימות של @בארץ אהבתי נראה לי.
מנמנמת קצת, ובערך בחמש הצירים נעשים קצת יותר כואבים ואני מתעוררת מכל ציר וממשיכה לנמנם ביניהם.
בערך בשבע הצירים מתחזקים ומצטופפים, אני מעדכנת את אמא שלי שאולי היום זה היום ומבקשת שתיקח לי את הגדול כדי שלא יראה אותי עם צירים. אחרי כמה דקות הוא קם ואני מחבקת אותו חזק חזק ומתרגשת כל כך כשאני חושבת על השינוי שאנחנו עומדים לעבור.. פתאום יש ציר, אני סוגרת עיניים חזק ומתחילה בנשימות ומחכה לעבור כמה שיותר מהר את הנשימה השניה - שלישית שהיא שיא הכאב ומשם הענינים מתחלשים.. הבן שלי רואה אותי נושמת בקולניות ומוציאה אויר בקול נמוך, נבהל ומטפס עלי מנשק ומחבק ומרגיש שמשהו לא תקין קורה. אני אורזת לו מהר בגדים בשקית ומתקשרת לאמא שלי שתבוא לקחת אותו, מתפללת שזה יהיה לפני הציר הבא.
אמא שלי לוקחת אותו ועכשיו אני פנויה נפשית לחוות את הדבר המרגש שקורה, אני במצברוח מצויין, מרגישה באורות כזה, קצת כמו על איזה סם. נכנסת להתקלח ובטוחה שזה יעזור לי מאד כמו שתמיד מים משככים כאבים, בפועל האמבטיה עושה לי עצבים וקוצר רוח, אני לא יודעת למה ואיך אבל מהרגע שנכנסתי רק בא לי לצאת ואני אחת שמאד אוהבת אמבטיות ארוכות.. מחליטה לזרום עם התחושות שלי ויוצאת. שמה ניגוני חבד להרפיה, מחשיכה את כל הבית ומתחילה להתנסות בתנוחות שיקלו עלי את הצירים. מנסה להעזר במשקופים, בקירות, על הצד במיטה ומשום מה הגוף שלי רוצה רק להיות על הרצפה אבל זה לא נוח לי כי אני לא מצליחה לנמנם תוך כדי והייתי עייפה.. המוזיקה והחושך משרים עלי תחושת שינה.
כל ציר שמגיע אני מעבירה בחמש נשימות וכל נשימה חושבת על דבר אחר שאני רוצה להודות עליו לה' - על בעלי, ההורים שלי הילד שכבר יש לי והילד שעתיד לבוא, על הלידה שקורית בצורה טבעית כמו שכל כך רציתי, על הבריאות, הבית והחיים.
אני מתיישבת בשלב כולשהוא על הספה ומשום מה נוח לי להעביר שם את הצירים. הצירים מתחזקים ובכל ציר יש לי לחץ חזק מאד מאד למטה. משהו בלב שלי אומר לי שהעוצמה של הלחץ חריגה.
בנתיים אני בקשר כל הזמן עם אמא שלי ואנחנו מסכמות שתגיע בעשר להעביר איתי את הזמן. הניגונים מרגשים האווירה נעימה מאד ואני ממש מרגישה שאני מתקדמת.
בעשר אמא שלי מגיעה ואנחנו מנהלות שיחה נעימה שכל כמה דקות אני פשוט מתנתקת ומעבירה את הציר, מקפידה מאד להיות רפויה ולחשוב רק על הציר הנוכחי.
באחד עשרה הסבלנות שלי נגמרת ואני מבקשת מאמא שלי לצאת לבית רפואה כי אני רוצה שמשהו יזוז. אמא שלי טוענת שאני ממש לא נראית עם צירים משמעותיים ושאולי כדאי לחכות אבל אנימרגישה שמשהו צריך לזוז וחייב לעשות פעולה משמעותית כדי להזיז אותו.
אנחנו נוסעות רבע שעה לבית רפואה, בדרך יש כמה צירים שאני מעבירה בצורה טובה ברכב ואז עוד איזה עשר דקות מחפשות חניה.
נכנסות לקבלה ולוקחות מספר, הכל לוקח הרבה מאד זמן ואני תוהה מה עושים עם מישהי שמגיעה במצב קרוב יותר ללידה, האם היא גם צריכה לחכות בתור? אני מעבירה בקלות יחסית את הצירים אבל יודעת שהם יותר כואבים ומשמעותיים ממה שנראה מבחוץ. מקבלים אותנו ומבקשים לחכות שוב בחדר ההמתנה, שם אני יושבת על כדור פיזיו וזה מקל מאד. מחכות עוד איזה חצי שעה ואז מקבלים אותנו לחדר ואחות מעצבנת מגיעה ומודיעה שמתחילים מוניטור, אני אומרת לה שיש לי צירים כאובים ואיך אני יעביר צירים בשכיבה אבל היא אומרת אז תתרוממי קצת ויוצאת מהחדר.
אני מחכה חצי שעה, בכל ציר אני נשכבת על הצד ומעבירה את הציר, הוא כואב אבל נסבל ברוך ה'. אחרי חצי שעה אמא שלי הולכת לקרוא לאחות אבל הן עמוסות ואומרות לחכות.. אחרי שעה ועשרים שאני במוניטור מגיעה סוף סוף אחות לשחרר אותי. היא מעיפה מבט על המוניטור ואומרת שזה צירים לא כל כך רציפים, והאם אני מרגישה צירים.. אני אומרת לה שבטח ומבקשת לבדוק אותי. היא מכניסה את היד ואז הפנים שלה משתנות והיא אומרת את בפתיחה 4 וחצי כבר מחיקה 80 90 אחוז, זה מעולה.
אני מתרגשת מאד. הלידה שחלמתי עליה מתקרבת ואני שואלת את האחות על האופציות שמתאפשרות אצלם בלידה. היא מסבירה לי שיש מרכז לידה טבעי ששם אין שום התערבות ואי אפשר לקבל גז צחוק או משהו אחר, זה מתקיל אותי כי כן תכננתי ללדת בלי אפידורל אבל עם גז צחוק אבל אני זורמת ואומרת לה שאני רוצה לנסות לידה במים.
זה נראה שהיא קצת מתפלאה, מספרת לעוד כמה אחיות ואז אומרת לי שאני צריכה לקבל אישור מהרופאה. נכנסת לחדר עם שתי רופאות והן צוחקות עלי שאני ממש לא נראית בפתיחה 4. אני רגועה רגועה, במצב רוח מצויין, צוחקת איתן, ורק כל כמה דקות כאילו מתנתקת ומעבירה ציר עם נשימות חזקות.
הרופאה בודקת את הנתונים שלי ורואה שעשיתי הערכת משקל רק בשבוע 32 והן צריכות הערכת משקל עדכנית יותר. הרוםאה מבקשת שאשכב כדי שתוכל לעשות לי הערכת משקל אבל מיד כשהיא מתחילה היא פולטת קריאת התלהבות ואומרת שהראש של התינוק ממש ממש למטה והיא לא יכולה להעריך בצורה כזאת. עכשיו אני מבינה מה זה הלחץ החזק שאני מרגישה ושמחה שבעזרת ה' לא אצטרך ללחוץ הרבה זמן. אני עוברת לטכנאית שתנסה לעשות היא הערכת משקל והיא מנסה מה שהיא יכולה ואומרת לי מראש שהנתונים לא מדויק כי התינוק ממש למטה. הוא יוצא קטן יחסית וזה בסדר.
הרופאה מסבירה לי שנכנסים למים מפתיחה 6, ושולחת אותי להעביר עוד צירים בחדר עם מקלחת. בהתחלה אני מעבירה את הצירים על כדור פיזיו.. אמא שלי משכנעת אותי בכל ציר לדמיין איך התינוק יורד ולעשות תנועות עם האגן כדי שיתברג טוב אבל אני משום מה קשה לי לחשוב בציר על התינוק זה מרכז אותי בכאב ואני מעדיפה לדמיין דברים אחרים לגמרי כדי להסיח את הדעת מהכאב. מדמיינת את הפנים המתוקות של הבן שלי, את ההרגשה כשהוא נותן לי נשיקות, את החיוך שלי, חושבת ומודה לה' על דברים טובים שקרו לי בחיים ובאופן כללי המאמץ על מה לחשוב בכל נשימה עוזר לי ממש להעביר את הציר. אחרי עשרים דקות בערך אני נכנסת למקלחת. בהתחלה המים באמת מטשטשים ועוזרים לצירים אבל מהר מאד הצירים נהיים כואבים יותר והמים כבר לא עוזרים. בכל ציר יש לי בערך 3,4 שניות שבהם הכאב גדול מנשוא ואני לא יכולה יותר, בשניות האלה אני מרגישה שדי. די. די. אני לא יכולה לעבור את זה יותר, והרגע אפידורל. אני עוברת את הכמה שניות האלה ואז ההרגשה היא אחרת שאני יכולה ומסוגלת, אבל הכמה שניות האלה פשוט מפחידות אותי בכל ציר מחדש..
אחרי חצי שעה בערך אני אומרת לאמא שלי שאני ממצה את המקלחת ואחרי זה נבדקת, אם יש פתיחה משמעותית אני הולכת על לידה במים ואם לא אני אקח אפידורל..
הצירים כבר כואבים ממש ממש. כל ציר זה קצת כמו מלחמה לעבור אותו. הנה עברתי עוד אחד. עוד אחד. ועוד. לפעמים אני מצליחה להתמודד עם הצירים עם מחשבות טובות ואז אני מרגישה ניצחון ולפעמים הציר פשוט מפרק אותי ואז אני מתייאשת..
יוצאת מהמקלחת ומבקשת להבדק, מגיעה רופאה ובודקת ואומרת שאני בפתיחה 5 והעובר התמקם קצת יותר טוב אבל צריך עוד כמה צירים טובים משמעותיים כאלה כדי להעלות פתיחה. זה מייאש אותי ממש במיוחד שאני שמה לב שמרוב הכאב הגוף שלי כבר לא מצליח להיות משוחרר ואני קפוצה ולחוצה.
אני מודיעה לאמא שלי שאני רוצה אפידורל ומיד כשמוציאה את המילים האלה מתחילה להתרגש. בלידה של הגדול האפידורל היה החלק הכיף של הלידה, בלי הכאבים, נמנמתי שרתי וצחקתי בפתיחה רצינית מאד. ואני אומרת לאמא שלי יאללה לוקחים אפידורל הכיף מתחיל..
אמא שלי הולכת להודיע לאחיות, הם נראות מאוכזבות שאחרי שעברתי את כל התהליך ויש לי כבר אישור מהרופא זה מה שאני בוחרת אבל אני ממש שלמה עם עצמי ומרגישה שזה יהיה לי טוב. אמא שלי הולכת להביא מדבקות מהקבלה ואני מרגישה שברגע שהחלטתי על אפידורל אין טעם בעוד רגע אחד לסבול.
אני מתקדמת עם המיילדת לחדר לידה, בדרך תוקף אותי ציר עוצמתי אני נכנסת לחדר לידה ומיילדת מבוגרת מקבלת אותי ומבקשת ממני להחליף בגדים אחרי כמה שניות תוקף אותי ציר מטורף מטורף ופתאום אני צועקת צעקות גדולות כמו בכל סיפורי הלידה הקלאסיים. מרגישה לחץ מטורף למטה ובטוחה שאני חייבת לעשות שרותים הרגע, מדדה לשרותים ופתאום עוד ציר. אני יושבת על האסלה ומפחדת שיפול לתוכה התינוק שלי. הלחץ חזק חזק חזק.
אמא שלי מגיעה ואני בוכה לה שהצירים נהיו לא נורמליים ואין מצב שאני עוברת את זה. באמצע הדיבור תוקף אותי עוד ציר עוצמת אני צורחת מכאבים ומתחננת לקבל אפידורל הרגע. המיילדת אומרת בנחת שהיא קראה למרדימה וזה יקח זמן. אני מרגישה בכל ציר שאני הולכת למות ומליון סכינים מבתרים אותי בבת אחת, מרגישה לחץ לעשות צואה, מרגישה ממש שעומד לצאת לי.
המיילדת אומרת פתאום שזה יקח לפחות עוד חצי שעה עד שהאפידורל יגיע כי צריך שהבדיקות דם שלי יגיעו מהמעבדה. אלא אם כן יש לי משהו עדכני מהשבועיים האחרונים. אני מרגישה שעוד רגע אני באמת מתה ואומרת לה שיש לי למרות שאני יודעת שעשיתי בדיקות דם לפני חודש. בין הצירים מתאמצת לפתוח את האפליקציה של כללית ולא מוצאת את הבדיקות. הצרחות כאב שלי מסבירות לה כשנראה שאין אפשרות לחכות עוד והיא מעלימה עין מהעניין. סוף סוף המרדימה מגיעה ואניצורחת לה שבבקשה תביא לי אפידורל דחוף. הכאבים כל כך עזים שאי אפשר לתאר ובעיקר אני מרגישה לחץ מטורף למטה. היא אומרת באדישות שהיא הולכת להביא את הציוד שלה ואז תוקף אותי ציר מטורף אני כורעת ואומרת לאמא שלי שאני הולכת לעשות כאן על הרצפה ולא אכפת לי שזה ילכלך הכל. משום מה לא מצליחה להבין שהרגשה כזאת זה אומר שהתינוק עוד רגע יוצא. אני צורחת להם שאני לוחצת לא אכפת לי מה קורה וברוך ה' הציר עןבר אבל מיד אחריו מגיע ציר נוסף.
המרדימה מגיעה ואני בוכה לה שבבקשה תזדרז אני חייבת אפידורל, היא מבקשת ממני לשבת על המיטה ואני בקושי מצליחה אבל הצורך העז באפידורל גורם לי לעשות את הבלתי יאמן. היא מזריקה ואני תופסת חזק בידיים של אמא שלי כי אני באמצע ציר נורא ואז היא אומרת לי שהיא שמה קצת למעלה ויכול להיות שיהיו לי כאבי ראש אחרי הלידה. באותו רגע לא מעניין אותי כלום, אני בקושי שומעת אותה רק מחכה שיעבור כבר. מגיע ציר את חציו הראשון אני מרגישה בעוצמת ואת החצי השני כבר פחות מרגישה. הכאב מתעמם מייד וסוף סוף אני יכולה לנשום ולהרגע. אחרי פחות מדקה המוניטור מתחיל לצפצף. המיילדת מעיפה מבט דואג במוניטור ואז מבקשת לבדוק אותי כי יש האטות בדופק וזה אומר או שיש בעיה או שהתינוק כבר יוצא. ובאמת אני בפתיחה מלאה. מסתבר שכל הדקות האחרונות היו כבר בצירי לחץ וזה מרגיע אותי להבין אתזה.
אמא שלי מתרגשת ומתחילה לבכות. היא אומרת לי הנה התינוק שלך מגיע.. אבל אני צריכה קצת לנוח אחרי הדקות האחרונות ומבקשת עוד לא להתחיל בלחיצות.
אחרי כמה דקות אני לוחצת ומרוב כל המתח של זמן הזה לא מצליחה ללחוץ טוב, המיילדת מנסה לכוון אותי ואני פשוט מודעת לזה שמשהו לא הולך לי. אחרי כמה לחיצות כאלה המיילדת מתייאשת מתיישבת על הכסא ואומרת לי ולאמא שלי כנראה שזה יקח עוד הרבה זמן.. בלב שלי אני יודעת שזה לא נכון ושכמה לחיצות ממוקדות יוציאו את התינוק. ובאמת מגיע ציר אני לוחצת ולוחצת ועוד ציר קטן ופתאום מרגישה משהו יוצא ממני וזה התינוק שלי. אני אפילו לא רואה את הפנים שלו אבל מחזיקה אותו הפוך רק בגב וכל כך מאושרת תודה לה' תינוק בריא ושלם כמו שהתפללתי. פחות משעה אחרי שהייתי בפתיחה חמש.
אחרי כל המאורעות האחרונים אני מרגישה שחייבת לנוח, התינןק לא כל כך בקטע לינוק והמיילדת מנסה לעזור לי עד שמתייאשת. אני מבקשת שיקחו לי את התינוק ונחה קצת, יש לי קרע קטנטן פנימי ותופרים אותי לוחצים לי על הרחם וזה כואב אבל מוציא כמויות של קרישי דם ומעבירים אותי לחדר התאוששות.
המשך סיפור האשפוז עוד מעט
וואו מזל טוב!!טליה א.
אמאלה איזה מתח!מאוהבת בילדי
מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!
ואיזה כיף להיות אחרי!
וואו כתבת ממש טוב!Doughnut
קראתי בנשימה עצורה!!נשימה עמוקה
כתבת ממש יפה ומרגש..
נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..
יאללה מחכה להמשך..
מלא מזל טוב!! נחת ואוראורוש3
וואו מטורף היתי איתך לגמרי..הלוואייי
מזל טוב!!
כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!
רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..
ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?
באמת מוזרבת.
רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל
ילדתי באסף הרופא
אהה חח וואי אבל האמת-זה עדיין בדיוק סימן לצירי לחץהלוואייי
ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע
זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות
ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה
אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן
קיצר
מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט
את באמת גיבורה אמיתית
ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי?
אממ ניסיתי אותו לראשונהבת.
יכולה לספר מהתנסותידרקונית ירוקה
ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.
בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.
באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים
השוואה לא טובה🙈אמא לאוצר❤
אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן
דוקא מה שסיפרת על אסף הרופא נשמע לי נוראהלוואייי
אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.
נכון, אני באמת כועסת על זהדרקונית ירוקה
לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.
כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣
כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.
אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.
וואו איזה סיטואציה מורכבת להשאר ככה לבדהלוואייי
ולא מכבדים את הבקשה שלך
ממש רגיש
ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם
ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?
והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)
לי קרה משהו כזה בבלינסון..טארקו
לי קרה משהו דומהרקאניאחרונה
בשערי צדק
אני גם חשבתי על זה!השקט הזה
המשךבת.
בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.
מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.
הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.
מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.
מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.
אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.
הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.
כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.
באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.
נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.
מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.
הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.
אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.
אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.
וואי סרטאורוש3
לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.
וואו וואו וואואחת כמוני
קשוח
ב"ה שעכשיו אתם בסדר
כתבת ממש יפה, מזל טוב!!קנקן שבור
וואו איזה סיפור. מזל טוב גדול!! קראתי הכללומדת כעת
וואו , סיפור מטורף. איזה גיבורה את!אמא לאוצר❤
ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓
כן..בת.
אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים
וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..
וואי אוף איזה באסה!!😞אמא לאוצר❤
וואו!! מלכה שאת!אנונימית בהריון
קראתי בנשימה עצורה
הרבה מזל טוב!!!
סיפור מטורףףף ואת אלןפה!!!❤️,שגרה ברוכה
צום ט באב עם סכרת הריוןהבוקר יעלה
שאלתי רב אם צריך לצום והוא הפנה לרופאה שלא ממליצה
ומפה מתלבטת מה לעשות כי באופן כללי היא לא בעד צום בהריון.
מישהי שגם פסקו לה בהריון עם סכרת לא לצום?
אני מכירה שלא צמיםעדי7
גם לא ביום כיפור
אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת
האמת שגיליתי רק לפני יומייםהבוקר יעלה
עונה בתור סוכרתיתnik
צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.
בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..
יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.
בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.
ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.
בע"ה בבריאות ובשמחה!
תודה רבה!הבוקר יעלה
אין על מה🙂nik
אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..
אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.
נכוןחולמת להצליח
גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.
כן ליניק חדש2
כולל כיפור שלא צמתי בו.
הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.
והיתה לי סכרת מאוזנת.
ביום כיפור אוכלים בשיעוריםמולהבולה
אני צמתי אבל בחודש תשיעיעוזרת
עם סכרת?מנגואית
אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה
ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך
כןעוזרת
רק אומרת לגבי כיפורענבלית
שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"
היו פעמים שצמתי כיפור
והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון
בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין
האמת הייתי בטוחה שצמים כרגילהבוקר יעלה
בשניהם.
חידשו לי..
לקראת כיפור אתייעץ בע"ה
במקרה שלי, ניסיתי לצום בתשעה באבענבלית
של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.
כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.
זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.
אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.
אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.
כנראה המצב החמיר באחרון...
לכן זה ממש לא גורף.
מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.
הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.
איזה קטע, עכשיו קולטת משהוהבוקר יעלהאחרונה
חייבת לצייןניגון של הלב
אני חושבת שבתשעה באב ויום כיפור זאת דעת מיעוטשיפור
זה נכון לגבי יום כיפור. 9 באב יש יותרפרח חדש
בהנקה למשל אני צמה רק בלילה
בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום
תשעה באב שונה בפסיקות מיום כיפורטארקו
הם אמנם שניהם צום חמור
אבל הם שונים וזה חשוב לדעת
למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)
יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.
צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.
נכון גם חולים פטורים מתשעה באב ומיום כיפור לאשיפור
(הכוונה לחולים שלא בסכנה)
אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון
לא פטור גורףניגון של הלב
אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.
לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית
גם ביום כיפור?הבוקר יעלה
או שיעורים? פעם ראשונה שומעת
לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר
וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים..
בהריונות עם סכרתאבןישראל
איזה באסה זה להיות הדתייה היחידהחמדמדה
שכל לפעם צריכה לשאול
זה כשר?🤓🤓🤓
אני לא עובדת עם חילוניםמתואמת
(כלומר, יש לי לפעמים לקוחות חילונים, אבל אני לא אוכלת איתם
)
אבל יש לי קרובי משפחה חילונים.
מכיוון שהם קרובים שלנו (של אמא שלי, שחזרה בתשובה), הם יחסית בקיאים בפרטים, אבל עדיין קורים דברים על גבול המצחיקים.
פעם אחת דודה שלי שאלה אותי: "והרבנים לא מרשים לכם להפסיק להביא ילדים או לעשות הפסקות מדי פעם?" (לכי תסבירי לה שהרב שלנו בכלל אומר שאנחנו לא צריכים לשאול רב על מניעה...)
ופעם אחרת במפגש עם הורים של דודה שלי (אשתו של דוד שלי), אמא שלה לא הושיטה את היד ללחיצה לבעלי, בעל הזקן הארוך, אבל כן הושיטה יד לאחי, שבלי זקן. הוא התנצל ואמר, "אמנם אין לי כיפה גדולה כמו שלו, אבל גם אני לא לוחץ יד לנשים..." (דווקא אח של דודה שלי כן רצה ללחוץ לי יד לפרדה, והיה צורך להסביר לו שדתיות לא לוחצות ידיים לגברים...)
אבל הסיפור הכי מצחיק שהיה לי לאחרונה - כלומר לא ממש לי, אלא בפודקסט ששמעתי:
אחד מהדוברים בפודקסט רצה להשוות ספרייה של סרטים בבית של מישהו לספרייה של ספרי קודש (מבחינת הכמות), ואמר: "זה היה ממש כמו להיכנס לבית של דתיים, עם כל הספרים של קאסוטו וכל אלה..." (מישהו צריך להסביר לו שדווקא דתיים *לא* לומדים קאסוטו🤦♀️)