לב
לב של אבן.
למה אני לא נפתחת.

(מלך מלך מלך)
או שאני עייפה או שאני עייפה מידי או שאני בכלל לא וזה רק הרוחניות שלי מתעייפת.
זה עצוב קצת.

(תודה שפתאום היא שלחה לי נשיקה באוויר ולמה זה ככה מילא לי את העיניים בדמעות?
אני אוהבת אותה.
אני אוהבת אהבה.

וזה נחמד שגם כשהוא ראה,הוא לא ממש ראה את זה..כאילו,לא התייחס לזה ממש.
זה אחד הדברים שנחמדים בו קצת,העניין הזה שהוא מתייחס רק למה שהוא רוצה
(ודווקא חשבתי שהוא יתלהב..נונו..יוצא לטובה.
גם ככה זה חושף אותי אבל אם הוא לא גילה עניין,זה לא כזה חושף וזה טוב.)

וזה כיף שלמדתי...
עשה לי טיפה חמימות קדושה בפנים.

וגם,אני פתאום חושבת שאני כן אוכל להתחתן.
מלא פעמים במיוחד לאחרונה עולות לי המחשבות האלו שאין סיכוי לזה.
(הוא מתוק כל כך אבל
אני צריכה להתחזק עוד.)
(געגוע ללא יודעת מה.
בעצם כן.)
לב

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת