אני סובלת כל לילה ממחסור בשעות שינה!
זה מתחיל מהערב שהילדים משובשים בגלל החופש והולכים לישון בעשר או אחרי,
ממשיך לכל מיני דברים שאני עושה ממתי שיש שקט ועד שאני נכנסת למיטה (24:00 נגיד לפעמים קצת לפני)
ממשיך לנדודי שינה (הורמונלי?) נרדמת בסביבות 2:00-3:00
ואז...
הבוקר זה מה ששובר אותי.
יש ימים שאני צריכה לקום מוקדם לעבודה, אין ברירה.
יש ימים שבעלי יוצא מוקדם לעבודה ומתי שהילדים קמים אני קמה, אין ברירה...
ויש ימים, שהילדים מעירים אותי ממש מוקדם על שטויות במיץ עגבניות.
בשבת זאת בת השש שהתעוררה רטובה ושאלה אם מותר להתקלח בשבת (משובשים כבר אמרתי?)
זה יכול להיות בת ה3 שיש לה פיפי ומישהו לא החזיר את השרפרף של השירותים למקום אז היא לא מגיעה לאסלה.
זה יכול להיות אותה בת ה3- אמא אפשר שלוק? (ספויילר, לא!!)
זה יכול להיות הגדול- אמא להלביש את בת ה3?
אבל היא לא רוצה את השמלה שהכנת לה, אפשר להלביש לה שמלה אחרת? (מתוק בונבון שכמותך, תוציא אותה עם פיג'מה מצידי! אפשר לא להעיר אותי בשביל זה???)
בפועל יוצא שאני ישנה 3-4 שעות כל לילה. אבל כ-ל לילה אותו סיפור!! לא מצליחה ליצור אפשרות שאני יכולה להמשיך לישון.. ולא נרדמת קודם...
אוף...
בשבת ממש בכיתי לבעלי שאני חייבת שינוי תפיסה מצידו שימצא פתרון איך יהיה זמין לגדולים.. מילא בת ה3 לא מצפה ממנה להסתדר לבד כשאין מישהו בבית לטפל בה, אבל הגדולים עם כל זה שיש להם סיבות "טובות" להעיר אותי, לא מסוגלת להכיל את זה.
אבל ברור לי ששינוי לא יהיה. הוא לא מסוגל להתחיל את היום בלי תפילה ואם יש לי בעיה עם זמני התפילה הוא מוכן להקדים ולא לאחר. אין סיכוי בעולם למניין של 8:30. לא בשבת, לא בשישי ולא ביום רגיל.
ולי לא עוזר כמה מוקדם הוא יצא להתפלל. מרפי יעיר את הילדים בדיוק כשהוא לא בבית, וזה מ-ת-ס-כ-ל!!!
(יש לציין שבעלי תמיד קם לפני אבל הוא לא קם לילדים בלילה כמעט בכלל ולא סובל מנדודי שינה ובכלל טיפוס שלא מבין מה יש לעשות במיטה אחרי 6 בבוקר)
זה מתחיל מהערב שהילדים משובשים בגלל החופש והולכים לישון בעשר או אחרי,
ממשיך לכל מיני דברים שאני עושה ממתי שיש שקט ועד שאני נכנסת למיטה (24:00 נגיד לפעמים קצת לפני)
ממשיך לנדודי שינה (הורמונלי?) נרדמת בסביבות 2:00-3:00
ואז...
הבוקר זה מה ששובר אותי.
יש ימים שאני צריכה לקום מוקדם לעבודה, אין ברירה.
יש ימים שבעלי יוצא מוקדם לעבודה ומתי שהילדים קמים אני קמה, אין ברירה...
ויש ימים, שהילדים מעירים אותי ממש מוקדם על שטויות במיץ עגבניות.
בשבת זאת בת השש שהתעוררה רטובה ושאלה אם מותר להתקלח בשבת (משובשים כבר אמרתי?)
זה יכול להיות בת ה3 שיש לה פיפי ומישהו לא החזיר את השרפרף של השירותים למקום אז היא לא מגיעה לאסלה.
זה יכול להיות אותה בת ה3- אמא אפשר שלוק? (ספויילר, לא!!)
זה יכול להיות הגדול- אמא להלביש את בת ה3?
אבל היא לא רוצה את השמלה שהכנת לה, אפשר להלביש לה שמלה אחרת? (מתוק בונבון שכמותך, תוציא אותה עם פיג'מה מצידי! אפשר לא להעיר אותי בשביל זה???)
בפועל יוצא שאני ישנה 3-4 שעות כל לילה. אבל כ-ל לילה אותו סיפור!! לא מצליחה ליצור אפשרות שאני יכולה להמשיך לישון.. ולא נרדמת קודם...
אוף...
בשבת ממש בכיתי לבעלי שאני חייבת שינוי תפיסה מצידו שימצא פתרון איך יהיה זמין לגדולים.. מילא בת ה3 לא מצפה ממנה להסתדר לבד כשאין מישהו בבית לטפל בה, אבל הגדולים עם כל זה שיש להם סיבות "טובות" להעיר אותי, לא מסוגלת להכיל את זה.
אבל ברור לי ששינוי לא יהיה. הוא לא מסוגל להתחיל את היום בלי תפילה ואם יש לי בעיה עם זמני התפילה הוא מוכן להקדים ולא לאחר. אין סיכוי בעולם למניין של 8:30. לא בשבת, לא בשישי ולא ביום רגיל.
ולי לא עוזר כמה מוקדם הוא יצא להתפלל. מרפי יעיר את הילדים בדיוק כשהוא לא בבית, וזה מ-ת-ס-כ-ל!!!
(יש לציין שבעלי תמיד קם לפני אבל הוא לא קם לילדים בלילה כמעט בכלל ולא סובל מנדודי שינה ובכלל טיפוס שלא מבין מה יש לעשות במיטה אחרי 6 בבוקר)
