עצוב לי.
עצוב לי שאני לא שמחה בחג- וזה המצווה והחובה הכי גדולה.
עצוב לי שאני צריכה להתנצל על זה שקשה לי עם הילדים (את רצית אותם, לא?!)
עצוב לי שאני בבית ובעלי מתנהג כרגיל- יוצא ללמוד, להתפלל, לעשות "כיבוד הורים"...
עצוב לי שהוא לא קנה מתנה לחג, כי הוא לא מצא משהו שאני אוהבת (אז תקנה אפילו פרח..)
נמאס לי שהוא חושב שמה שישמח אותי זה להיות איתו. (יותר ישמח אותי שהוא יהיה עם הילדים ויטפל בהם בסבלנות, בלי להתעצבן כל רגע)
עצוב לי שבגלל ההריון החשק שלי ברצפה והוא הכי סובל מזה...
עצוב לי!!!!
עצוב שאין שום סימן שהקורונה הזאת הולכת לעוף מפה
עצוב לי הסגר הדבילי הזה
עצוב לי!!!
ואני רוצה לעשות רצון ה' ולשמוח- עם עצמי. עם האיש. עם הילדים...
משהו אחד שכן נחמד או כיף לך? יש תוכן בפנים

