צריכה חיזוקים בבקשה, לא יודעת מה עובר עליי. ישבנו היום בסוכה ואותה שכנה ירדה למטה והתחילה עוד פעם לשאול שאלות ולהסתכל *רק* על בעלי כאילו אני אוויר. יכולתי לראות את המבט הנמס שלה ואת החוצפה שלה שהיא בכלל לא שמה עליי! מאותו רגע לא היה בא לי לאכול מרוב עצבים. התקפלנו מהסוכה מהר ולא יודעת למה אבל כנראה בגלל כל ההורמונים אני לא מפסיקה לבכות.
יודעת שבעלי אוהב אותי ולא רואה אף אחת. ואם להיות כנה גם עם כיסוי ראש ובטן הריונית אני נראת הרבה יותר טוב ממנה.. אבל העזות הזאת.. לא להסתכל עליי ולבהות בו ולדבר רק אליו.. והוא היה קר וגם אני אבל עדיין היא המשיכה.
מה עושים? יודעת שמבחינת השכל אין שום הגיון להרגיש ככה. ברוך ה הזוגיות מדהימה וזה לא מה שיערער אבל ההורמונים משתגעים ואני רק עם דמעות. קשה לי להכיל אנשים כאלה חסרי בושה. מאיפה החוצפה בכלל להתנהג ככה



