נשואים כשנתיים פלוס עם ילד מתוק ב"ה.
אשתי מאז הלידה (אם כי במידה מסוימת גם קצת לפני כן) בסוג של דיכאון. מאוד מאוד פסימית ולוקחת הכל קשה.
ממש קשה לי להתמודד עם זה.
היא נכנסת להיסטריה על דברים שטותיים ומעצימה דברים שליליים באופן חסר פרופורציה.
אני מבין שכדאי למצוא מטפל לזה, ואנחנו בתהליך.
העניין הוא איך מתמודדים עם זה בזוגיות בינתיים. אתן דוגמה למשהו בעייתי לאחרונה:
אשתי מבקשת ממני לקנות לה איזה משהו בסופר או בחנות כלשהי, ואני לא קונה בדיוק את הדבר שהיא רצתה.
או שאני קונה ולא שם לב לאיזה פגם קטן.
והיא מתעצבנת עלי שקניתי את זה ולא מוכנה לקבל את זה שטעיתי. מפה לשם אנחנו רבים ולא מדברים כמה שעות.
כך קרה אתמול:
אני הלכתי לקנות כמה דברים והיא ביקשה ממני לקנות לה משהו שרצתה, אבל אני עשיתי טעות בשיקול הדעת ומה שקניתי לא היה בדיוק בגודל שרצתה.
כשחזרתי הביתה היא התעצבנה וזה הוביל לפיצוץ.
נורא קשה לי עם העניין הזה. אני אומר לה לשחרר ולא לקחת הכל קשה, אבל היא אומרת שלא יכולה ושאני צריך יותר לחשוב לפני שאני קונה ולהפעיל שיקול הדעת, ואם אני לא יכול, אז שלא אקנה לה כלום.
לדעתי זה קשור לדיכאון ולמצב הנפשי שהיא מצויה בו, אבל עדיין נורא קשה לי להתמודד עם זה. לדעתי היא צריכה ללמוד לשחרר ולא להתעצבן על כל שטות, מה גם שלדעתי זו כפיות טובה. אני משקיע והולך לקניות, באמת מנסה למצוא את מה שרצתה, ובסוף בגלל טעויות שלי אני חוטף.
אשמח לעצות ותובנות...
