למי שאתה להבין שרבינו הוא לכל אחד בנפרד לא להעיר לאף אחד להיות עסוק רק בעצמיך כביכול

זה לא שלא לדבר אם אנשים כן אבל לא בקטע מתנשא ולהבין שכל אחד מה שעובר עליו וזהו להבין שרבינו זה לא חיצוניות אלא להתחבר לעצמיך וללב שך' ולחיות כמה שאפשר בשמחה זהו זה רבינו לדעתי

שלדעתי זו התורה של רבינו(לצמרות שתאכלס הכל פשוט חזק בדיוק כשצריך אותו)

קיצר התורה הזאת היא אומרת לך שבשביל לקבל עצה אתה לא צריך אף  אחד שחושב שרק הוא יודע מי זה רבינו

אלא שלוש נקודות נודת החבר נקודת בינו לבין קונו(התבודדות) ונקודת הצדיק וקיצר זה תורה מטורפת באמת מי שרוצה שיראה עם קצת ליקוטי הלכות גם כדאי

ח
וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחֲרֵי מַנְהִיג אֲמִתִּי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. כִּי כָל מַנְהִיג וּמַנְהִיג יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה, וְגַם עַכְשָׁו, שֶׁבָּטְלָה הַנְּבוּאָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לְהַמַּנְהִיג בְּחִינַת (במדבר יד): רוּחַ אַחֶרֶת, מַה שֶּׁאֵין נִמְצָא בִּשְׁאָר הֶהָמוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לִהְיוֹת מַנְהִיג, כִּי בְּלֹא זֶה, מִפְּנֵי מַה יִּזְכֶּה זֶה דַּיְקָא לִהְיוֹת מַנְהִיג וְלֹא אַחֵר. אַךְ בֶּאֱמֶת כָּל מַנְהִיג וּמַנְהִיג שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת, כִּי הַמַּנְהִיג הוּא בְּחִינַת (במדבר כז): אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, כִּי הַמַּנְהִיג הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת, אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה נַעֲשָׂה הוּא דַּיְקָא מַנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶה הָרוּחַ אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הוּא בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ־ נְבוּאָה. אַף־עַל־פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵין נִמְצָא רוּחַ־נְבוּאָה, רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת, הַנִּמְשָׁךְ מִן הַקְּדֻשָּׁה, מַה שֶּׁאֵין נִמְצָא בִּשְׁאָר הֶהָמוֹן, שֶׁזֶּהוּ גַם־כֵּן בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ. אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מַמָּשׁ לֵידַע עֲתִידוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא בִּבְחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ־נְבוּאָה. וְעַל־יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ־ נְבוּאָה, עַל־יְדֵי־זֶה כָּל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו נִתְחַזֵּק וְנִתְתַּקֵּן אֶצְלָם הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּיוּת דִּקְדֻשָּׁה. כִּי כָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּתוֹ אֵלָיו נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ בְּחִינַת הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ־נְבוּאָה שֶׁל הַמַּנְהִיג. כִּי עִקָּר תִּקּוּן הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמְדַמֶּה נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן כָּל הַמִּתְקָרְבִים לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, זוֹכִין לֶאֱמוּנָה יְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה: אֲבָל בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד אַחַר מַנְהִיג אֲמִתִּי כָּזֶה, וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּיוּת בִּשְׁלֵמוּת. כִּי כְּשֶׁמִּתְקָרְבִין, חַס וְשָׁלוֹם, לְמַנְהִיג שֶׁל שֶׁקֶר, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, לֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת. כִּי מַנְהִיג שֶׁל שֶׁקֶר הוּא בְּחִינַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר, בְּחִינַת (מלכים־א כב): רוּחַ שֶׁקֶר; וְעַל־יְדֵי־זֶה אַדְּרַבָּא, נִתְקַלְקֵל הַמְדַמֶּה, וּבָאִים לֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת. כִּי עִקָּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הִיא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. אֲבָל בְּלֹא בְּחִינַת נְבוּאָה אֵין הַמְדַמֶּה בָּרוּר וּמְתֻקָּן, וַאֲזַי הַמְדַמֶּה מְעָרֵב וּמְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת. וְזֶה בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. כִּי עֵרוּב וּבִלְבּוּל הַמְדַמֶּה, שֶׁמְּעָרֵב וּמְבַלְבֵּל בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, זֶה בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. כִּי כָל הַמְנַחֲשִׁים וְהַקּוֹסְמִים כֻּלָּם הֵם עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָר וּמְתֻקָּן, שֶׁמְּעָרֵב וּמְבַלְבֵּל אוֹתָם בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָשֶׁקֶר שֶׁהֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, פָּסְקָה זֻהֲמָתָן (שבת קמו), כִּי שָׁם זָכוּ כֻּלָּם לִנְבוּאָה, עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, שֶׁהָיָה מַנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהֶם. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה אֶצְלָם, וְזָכוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה'. וְעַל־כֵּן פָּסְקָה זֻהֲמָתָן, זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, כִּי זָכוּ לִשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה הַיְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזָּכוּ עַל־יְדֵי רוּחַ־נְבוּאָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת ה דְּהַשִּׁשִׁי, הַנֶּאֱמָר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח), שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן, שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה. כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ לֵידַע שֶׁהָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בִּרְצוֹנוֹ, הוּא תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה, כִּי עַל־יְדֵי שֵׂכֶל אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן הָאֶפִּיקוֹרְסִים כּוֹפְרִים בָּזֶה, מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת בַּשֵּׂכֶל. כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אָנוּ מַאֲמִינִים בַּה' שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ. כִּי בֶּאֱמֶת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לג): וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה. נִמְצָא שֶׁעִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן הָיָה הָעוֹלָם תָּלוּי עַד קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי אָז זָכוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל־יְדֵי רוּחַ־נְבוּאָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אָז דַּיְקָא נִתְגַּלֶּה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל:

ומקובל בידינו ע"י רבי ישראל שצריך לחפש אחר רבינו בעצמו בספריו הקדושים ובקיום עצותיו! (מכתב הראשון של אב"י הנחל)

תורה שחיזקה בי נקודה: "ובאמת אין שום רע בעולם, רק כולו טוב" (ליקוטי מוהר"ן תורה סה, ג).

אולי כי באמת המושגים קיימים רק פה בעולם, אבל אנחנו איננו חייבים להביט בעולם במבט ארצי. אנחנו יכולים לבחור להביט בו במבט אלוקי. כי שתי דרגות בראיית הטוב האלוקי, אחת שהכל לטובה והשניה שהכל טוב ממש. ואולי הכל לטובה זו ראיית הבסיס שהיהדות מחנכת אותנו דורות על דורות מאז התנאים, אך הכל טוב ממש, זו ראייה שרק חסיד יכול לראות בה.

חסיד, המושל בכל כוחותיו ופיו וליבו שווים. זה שיודע שנוטע אוזן ודאי שישמע ויוצר העין פשוט שמביט, והבורא אדם שפיו וליבו שווים ודאי גם הוא יתברך כך. ואולי הבטה שכזו אינה כה רחוקה מאתנו. להפך היא היא פנים טבענו. כי באמת אין שום רע בעולם. ואיך יכול להיות רע, כשהשגחת העולם בידי הטוב, שלא כלו רחמיו וחסדיו לא תמנו.

וכשמבטים כך, כשמאמינים כך באמת, אין שמחה גדולה יותר. כי לא רק שאין רע, הרי גם לא יכול להיות רע. לעולם. והכל באמת טוב אלוקי ומוחלט.

אבל הדברים שכתובים כאן אינם כוונת ר' נחמן...

אז אחתום בנקודה אחרת:

"עַל יְדֵי זֵעָה טוֹבָה [כְּגוֹן כְּשֶׁמַּזִּיעִין עַל יְדֵי דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה] עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, בְּחִינַת: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּך" בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל יוֹם טוֹב [וְלָאו דַּוְקָא יוֹם טוֹב מַמָּשׁ אֶלָּא כָּל יוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת טוֹב, נִקְרָא יוֹם טוֹב]... נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה וְכוּ זֵיעָה רָאשֵׁי תֵבוֹת: "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'" הַיְנוּ בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֵעָה טוֹבָה כַּנַּ"ל".

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?