אבל צריך לזכור שלא כל דבר חבר יודע ו/או צריך לדעת מראש 

ולא כל דבר צריך לספר מראש לכל מדויט/ת 

כמובן שיש צורך לא להסתיר 

ותמיד אפשר גם לברר אחרי אם נדלקות נורות אדומות 

דווקא אני מעריכה תשובה של חבר שאומר שהוא לא מעוניין להרחיב במילים אלה

הוא מזמין אותך לברר אצל אנשים בקיאים ונכונים יותר שיתנו תמונה טובה. 

ודווקא מה שעולה לי מהסיפורים שלך הוא החשיבות של ליווי בקשר, שיתוף בקשר , להראות את הבחור/ה לאנשים אחרים

ולאו דווקא מה חבר אומר מראש 

גם מעצם זה שמישהו שואל את השאלה אז אני מבין שכנראה שיש איזו סיבה להניח שהוא לא בריא מבחינה נפשית מה שיכניס אותי להלם.

גם אם מישהו ישאל אותי בטלפון ללא הכנה מוקדמת, תגיד "אתה בטוח שאתה גבר"? או "אתה בטוח שזה הגיל שלך"? לא יהיה לי מושג מה לענות וכנראה אשתוק.

או שאשאל את עצמי 'רגע האם אני באמת גבר'?🤔

בכלל, להומוסקסואל אסור לצאת בלי לספר!!! מדין "ואהבת לרעך כמוך".

ההקטנת ראש מזעזעת ולא מצדיקה שום דבר כמובן (ברור שלא חשבתם, רק מדגיש לצורך העניין).

החוסר הוגנות והרמאות לאורך כל הקשר - היא מזעזעת!

אני חושב שהשאלה קצת יותר מתאימה היא לשאול בסוף - "יש עוד משהו שאני אמור לדעת?" או "יש משהו יוצא דופן שכדאי לדעת על הבחורה?" או משהו כזה.

אני לא חושב שהנקודת מוצא צריכה להיות עם אמון. אמון לכך שרוב האנשים נורמלים ורוב האנשים לא משקרים. ברור שצריך לעשות קצת השתדלות בשביל המקרים. מהכותרת חשבתי שאת מדברת על איך לקבל תשובות טובות לבירורים.. זה גם משהו אך פחות מרכזי נראה לי.

יש מקרים חריגים - שבאמת דאי לא לספר דברים בבירורים. כדאי להיות מודע לזה.

זה נראה שכאילו לקחת את הטראומה שאת חווית והפכת את זה למשהו שכל אחד עכשיו צריך לבדוק כאילו זה קורה 1 ל  3 מקרים ולא 1 ל 300,000.

גם זה שאת שופטת מייד לפי השהיה, גמגום, נימה...
נשמע מוזר מאוד.

יש אנשים שלוקח להם קצת זמן כדי להפתח מול אנשים אחרים, בטח אם אלה זרים.
מה זה אומר ? נימה לא נכונה ? השהיה לפני תשובה ? התרגשות ?
אם אחד מהם יקרה, אז כבר אפשר להכריז שמשהו לא בסדר ? 
זה לא רציני.

הייתי ממליץ על "מאוזן מבחינה נפשית" ולא "בריא מבחינה נפשית". הבדל גדול בהתנסחות, עם אותן תוצאות.

למרות שאני חייב לומר שכמו שאמרו למעלה יתכן והייתי מגמגם אם היו שואלים אותי (בלי קשר למצבו הנפשי של החבר), וגם אם הייתי יודע ששואלים עלי כך זה קצת...

לפעמים שאלה כזאת יכולה להיתפס כחשדנות יתר, או כשאלה מבוססת רקע.

כי בסיטואציה הגיונית, הבחור אומר למי שמבררים אצלו "תציין גם ש.."; או לחלופין, מספר בעצמו (הנוסחה המקובלת היא פגישה שלישית, אבל לפחות בשלב כלשהו להגיד)

ולכן בסיטואציה הגיונית, לא שואלים, כי מניחים שאם לבחור יש בעיה, הוא יספר עליה בעצמו, ולא ירצה שידברו עליו מראש (ואולי הוא גם לא סיפר לחברים שלו)

וכיון שזה די נדיר שיהיה צריך לשאול, זה נותן תחושה של חוסר אמון כששואלים.

או לחלופין, זה יגרום למי שמבררים אצלו להתחיל לחשוד - אם את שואלת, כנראה אמרו לך משהו, ואין עשן בלי אש, ולכי תדעי איזה גל שמועות זה יגרור.

אני תמיד שואל בסוף בירורים "יש עוד משהו חשוב שלא שאלתי עליו"? וזה די מכסה את זה. כי זה נושא שהוא חשוב. אז לפחות את ההצדקה המטופשת של "לא שאלת אז לא סיפרתי" זה מוריד.

ובעיני, כן, ההצדקה של "לא שאלת אז לא סיפרתי" היא מטופשת. אלא אם כן - לי אין שום מידע אמיתי לגבי הבחור, אלא רק היכרות שטחית, ואני יכול לספר על כל התכונות השליליות שלו, אבל לא זה מה שביקשו ממני.

אגב, זאת סיבה שכדאי לבקש ממישהו אחר שיברר בשבילך (הורים למשל. בגיל צעיר זה די מקובל) ואז הם יכולים לסנן דברים שאת לא צריכה לשמוע. ואז מישהו יפתח שרשור של "שאלה לבנות: זה נורמלי לבקש מהאמא לעשות את הבירורים?"

*רואה שעוד אנשים כתבו דברים דומים. לא נורא, קצת בזבוז של דיו

יש הדרכה כוללת (אולי נכון ללפני עשר שנים, אבל ידוע) שאם יש כל מיני "סודות אפלים" (מחלה, או כל מיני בעיות אחרות שמפחדים שאם ידעו מראש לא יתנו לזה סיכוי) אז לספר רק בפגישה שלישית - אחרי שיש היכרות ראשונית, ומצד שני לפני שהצד השני כבר נכנס לקשר בצורה רצינית מדי.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.