(מתנצל על הכותרת הלא קוהרנטית)
אני קורא עכשיו ספר מעניין שנקרא ״רופא לבן אלים שחורים״, הספר מתאר את החוויות של רופא ישראלי - פסיכיאטר בעת שליחותו בטיפול בשבטים נידחים באפריקה. הספר בוחן את המפגש של רפואת הנפש המערבית עם תרבות שונה לחלוטין.
רציתי לשתף בקטע מעניין שקראתי. אין לי פואנטה מיוחדת, סתם מעניין. הרקע לקטע הזה הוא ניסיון שלו לבחון את השאלה עד כמה יש בדכאון מימד תרבותי תלוי חברה-מקום-זמן. ועד כמה אוצר המילים של שפה כלשהי לביטוי הרגשות משפיע על האדם המשתמש בו.
חלק 1












