עזרתכן - ברית בסגרהריון ולידה2
מנהלות לא לשים בראשי בבקשה

נולד לנו אחיין (בן לאחות של בעלי) ב״ה והברית מחר.קצת פחות מ30 מוזמנים,במרחב פתוח..כולם מתכוונים להגיע בלי שאלה.רק אנחנו מתלבטיייים.מצד אחד ערך השלום במשפחה.אחות של בעלי..!מצד שני האחריות העצומה לא להפיץ את הנגיף ושלא תבוא תקלה על ידינו חס ושלופ.מצד שלישי ההרגשה שכל-כך הרבה כללים הם שרירותיים.מצד רביעי ההרגשה הקשה להיות היחידים שלא נגיע.עד היום שמרנו תמיד על כל הכללים 100%.מה הייתן עושות??
אני לא פונקציה כי אני לא מאמינה יותר בכלליםהריון ולידה
אני לא מזלזלת בהכל אבל בהחלט פועלת לפי שיקול דעת שלי ולא רק לפי הכלל היבש מאחר והוא לגמרי שרירותי ומופעל מאינטרסים שונים ולאו דוקא נטו הבריאות

אני ברור שהיתי הולכת
אבל לפי צה שאת מתארת לגבי התחושות שלך- אולי תלכו רק אתם בלי הילדים- ככה תוכלו לשמור אתם מרחק וסה''כ לא להדביק ולא להדבק
תודה לעונות,אין לנו אפשרות לא לקחת את הילדים איתנוהריון ולידה2
ממלא אין לנו אפשרות להקפיד על ריחוק חברתי בין הילדים לשאר המשפחה.
מה הכוונה אין אפשרות?אמאשוני
תהיו יצירתיים,
אולי שהורה אחד יישאר ברכב על הילדים ואז תתחלפו אן שהורה אחד ישאר בבית עם הילדים.
אולי להביא ילד אחד נציג ולהסביר שהולכים לקיים מצווה ולא לחגוג במסיבה.
ללכת לברית זה מצווה
לשמח יולדת זה מצווה
להתקהל ולהתערבב- זה לא מצווה.

אם אתם לא הולכים תבקשו ממישהו שנמצא שם שיעשה איתכם שיחת וידאו ותמסרו לבעלי השמחה שהייתם איתם בשמחתם ולהעביר מתנה.
ששנינו נלך בלי הילדים זאתלא אופציההריון ולידה2
יש לנו ילד אחד שיקח את זה מאד קשה.אם תקראי בהמשך תראי שהתייחסתי למצב שלו.זה אומר שסביר שגם לא נראה לו ולאחיו את המפגש המשפחתי בזום.זה יהיהלו קשה מדי,לפי איך שהוא מגיב לזה כרגע.

כתבצי באחת התגובות שאולי בעלי יסע לבד
מתכוונים כמובן לשלוח מתנה יפה או כל דבר אחר שיביע את אהבתנו.

(אין לנו רכב)
הייתי הולכתאורי8
אני מבינה שהברית במקום פתוח, אז מה הבעיה?
גם אם הילדים ישחקו עם בני דודים.
כמו שמותר ללכת לגן משחקים, וכשאני הולכת לגן משחקים, אני מקפידה על מסכה ושמירת מרחק מהחברות שלי( האמהות האחרות). אבל הילדים משחקים יחד. וזה לפי הכללים, כי מותר גן משחקים וזה שטח פתוח. זה אותו דבר, אז ישחקו עם בני דודים בשטח פתוח.
אם יש ילדים בגיל שצריך מסכה, שיהיו עם מסכה.
ואני ממש לא מזלזלת בכללים, לדעתי זה עומד בכללים של הסגר הזה. בסגר הקודם זה היה אסור, עכשיו הבינו שאין כמעט הדבקות באויר הפתוח( אלא אם כן ממש צפוף)
ברור שהייתי הולכת. עם מסיכה ובשטח פתוחפשיטא
ובלי להתקרב לאנשים, בלי לחבק, בלי לחפף,
הסיכויים להפיץ ככה את הנגיף הם אפסיים, גם אם ח"ו אתם נשאים.
וסליחה שהשמטתי פרט חשוב, אם יש אפשרות אז כמובן בלי ילדים.פשיטא
אדמח לכצה שיותר תגובות ודעות בבקשבהריון ולידה2
לא הייתי הולכת בשום אופןטרכיאדה

ולכל מי שלא מאמינה בכללים, רק אכתוב שאפילו אם היה מדובר בספק פיקוח נפש ראוי היה להחמיר, ופה מדובר בפיקוח נפש ממש. אנשים מתים כל יום מהנגיף הזה. האם היית רוצה להיות חלק מההפצה שלו?

אין מצב שהייתי הולכת לברית, לא מאמינה שישמרו שם על הכללים, כי אנשים פשוט לא שומרים

הי, שלום לך... לא היית פה מיליון שנה, לא?השם בשימוש כבר
הייתי הולכת...אין לי הסבר
שטח פתוח,
מסבירה לפני לילדים לשמור מרחק מהבנידודים שלהם.
בלי חיבוקים נשיקות וכו...

זה ממש ממש דילמה...
מבינה ככ את הסיטואציה!!
פיספסתי חתונות של שלוש חברות ממש קרובות, אבל חברות זו לא משפחה.
אפילו שכאן זו ברית ואצלי חתונה..
תודה רבה הילדים לא יוכלו לשמור מארק מהבנידודיםהריון ולידה2
גם כי הם ילדים.גם כי בשאר המשפחה לא הכי שומרים.וגם כי אנחנו מזהים שהנפש שלהם כבר מתקשה עם הכללים של הקורונה (אחד מהילדים שלני כבר ממש לוקח את זה קשה מאד)...
במקרה כזה הגיוני מאוד שלא הייתי הולכת..אין לי הסבר
שתדעי שאחרי חתונה של חברה הסתכלתי על תמונות וממש שמחתי שלא הלכתי.
ראיתי שאף אחד שם לא שמר על הכללים...
^^ אם הילדים לא יוכלו לשמור בשום אופן אז לא הייתי הולכת.פשיטא
הלכתי לחתונה אחת בקורונה כי ידעתי שישמרו שם 100% על ההנחיות. ובאמת היה כך, ובריקודים לא רקדתי...
יקרהחדשה ישנה
אם ויתרנו על תפילות ביום כיפורים יותר מ20 איש במרחב פתוח,
מוותרים על הקפות -מסורת של אלפי שנים,
מוותרים על לפגוש את ההורים כבר חודש, כולל כל החגים,
אז ללכת לברית של אחיין??
אתם לא באמת תשמרו על 2 מטר, נכון? איך אפשר ככה לפגוש משפחה?
תחשבי עם עצמך , בתכלס, מה רצון ה'?
אבל זה מותר על פי ההנחיות לא?בתנועה מתמדת
אין היתר לנסוע לברית? אולי אני מתבלבלת..
כי אם זה מותר על פי חוק, אני לא רואה בעיה לנסוע
לאoo
התקהלות בשטח פתוח עד 20 איש
הפותחת כתבה 30
זה מותר!!!דפני11
מותר ללכת לברית, אסור להתקהל יותר מ20 אישoo
אה סבבהבתנועה מתמדת
זהו, זכרתי שמותר..
אבל באמת אם יודעים שלא מקפידים על ההנחיות זה נשמע אחרת, וכנראה שלא הייתי נוסעת.
ולפותחת- בהצלחה! החלטה לא פשוטה😐 בע"ה מקווה שתהיי שלמה עם כל החלטה שתבחרי
מותר אבל לפי מה שאני מבינהפה לקצת
רק אם זה באותה עיר שאתם גרים בה
מה רצון ה׳,זה הדיוק מה שאני כבר לא יודעתהריון ולידה2
הכי אמיתי.
אם יש סיכויחדשה ישנה
שהנוכחות שלכם מסכנת אחרים, זה כ''כ ברור מה רצון ה'.

הכי בסיסי ופשוט- פיקוח נפש , ערבות הדדית, דינא דמלכותא דינא.

זה שקשה לילד שלך זה ממש כואב, מבינה מאוד, אבל להפר את ההנחיות זה לא פתרון. צריך לחשוב על לשמוע פחות חדשות, לעשות דברים במרחב המותר - לעשות פיקניק ליד הבית, לצאת לגן שעשועים, לעשות יצירות שוות, על האש, שירים וריקודים בבית, התעמלות יחד - חשוב! או התייעצות עם גורם מקצועי .
עושים את כל הנ״ל.באמת.את כל הרשימה,גם הסוףהריון ולידה2
אז למה פתאום לצאת לברית?חדשה ישנה
כי זה אחות של בעליהריון ולידה2
כי זה מכער על היחסים בינינו (ברור שהיינו מנסים להסביר,לפצות והכל).כי אני מרחמת על הילדים שלי ועח הבריאות הנפשית שלהם (עניין שדובר יותר ויוצר עכשיו,כשמגלים את הנזקים הנפשייפ הגדולים של התקופה הזאת).כי הרבה חוקים לא ממש עומדים מול מבחן ההיגיון.כי בעלי גם ככה בחלת ואני בבית ולא פוגשים כמעט אנשים אז לכאורה הסיכון שנהיה חלק בשרשרת ההדבקה לא מאד כדול.כי זה כבר מפורים שאנחנו שומרים ללא יוצא מן הכלל ועכשיו כשזה מגיע למשהו משפחתי מאד קרוב זה כבר מרגיש לנו לא בריא.עדיין סיכוי מאד גדול שלא נגיע.לא יודעים.
בדיוק לכן לנסועדפני11
לדעתי.
כי אתם לא תסכנו אף אחד.
ואחרי הברית תשמרו שבועיים.
אני פשוט ככ בטוחה שזה יתן לכם אויר וכוח ואנרגיות להמשך התקוםה הקשה שאנחנו נכנסים אליה (חורף...) בטוחה שגם עכשיו זה כבר מעיק וסיוט להיות ככ הרבה זמן לבד...
אגב בקשר לערך השלוםדפני11
אני לא מתייחסת אליו....

בעיני *כרגע* זה לא הסיפור.
אפשר להסביר למה לא באתם וכולם יבינו.

בעיני הסיפור הוא **הבריאות הנפשית שלכם**. ותו לא. זה קריטי כדי להשאר שפויים ולצלוח את התקופה הקרובה בשלום.
וכל עוד אתם לא מסכנים (עד עכשיו אתם רק בבית) ולא תסכנו אף אחד (תשארו שבועיים בבית/בחוץ רק עם עצמכם), אני במקומך הייתי נוסעת.
זה נשמע שהילד קרוב לקצה של היכולת לשאת את הסגר. ויש לפניו עוד תקופה ארוכה....
הייתי מנצלת את הדבר שמותר בשביל זה. בשביל בריאות הנפש.

בכל אופן.. החלטות טובות. וחיבוק. זאת תקופה ככ קשה💕
איך הם לא יסכנו?חדשה ישנה
א. סוכה זה לא שטח פתוח, מניחה שהארוחה תהיה שם.

ב. מי אמר לך שהאחיינים לא ירוצו אחד לשני, והסבתא באמת לא תחבק אף אחד?

ג. 30 איש זה לא לפי ההנחיות.
ד. איך אוכלים ללא מסכה?

ה. ואם השולחנות צפופים? מה הם יתחילו להזיז הכל? זה לא ראילי, זה לא אירוע שלהם.

ו. איך הם ישמרו שבועיים? לא ילכו לקניות? לא תצא למקווה? לא יצאו החוצה בכלל?
הם לא יסכנו כידפני11
הם כנראה לא נשאים ולא חולים בקורונה, אם הם ככ מקפידים על הכללים עד עכשיו.

תראי. הגישה שלי שונה משלך..
אני בעד לשמור על ההנחיות ובעד להקפיד על הכל. ואהבת לרעך. ובכלל.. יש לי אנשים בסיכון מהמשפחה המאוד קרובה ואני הכי הכי חוששת בעולם.

אבל אני באמת חושבת שצריך *לפעמים* גם להפעיל שכל ישר בהקשבה להנחיות.. ולהיות קשובים למצב האישי והמשפחתי שלנו. או של הסביבה.
*כל עוד אנחנו לא מסכנים אחרים (בגבול ההשתדלות הסבירה).*
אני אתן לך דוגמא.
יש לי חברה טובה שילדה, גרה בשכונה שלי.
בעלה מאוד תמוך והכל. אבל אחרי הלידה היא באה הביתה. אמא שלה באה לבקר פעם אחת וזהו.
אני זוכרת את עצמי אחרי לידה (בסגר הקודם) כשחזרנו הביתה. היה סיוט. גם ככה ההורמונים והמצב הנפשי הרעוע. והסגר..... לא פוגשים אף אחד. ככ ככ קשה.
בתור אחת שחיה חברה ונושמת אנשים זה היה על גבול העוד רגע להכנס לדיכאון.... ואפילו שהייתה לי תמיכה טכנית בארוחות ועזרה עם הילדים ובעל נוכח והכל.. הייתי צריכה חברה. צריכה שיחה טובה. לראות אנשים. מזל שאמא שלי באה כמה פעמים והחייתה את נפשי. אם לא היה לי את זה, חושבת שהייתי נכנסת לדיכאון אמיתי.
לכן, הלכתי לבקר את החברה שלי, ונשארתי לדבר איתה בביתה גם יותר מרבע שעה. כמה פעמים. אז הייתי עם מסכה. היא לא. זה לא הזיז לי. כי בריאות נפשית היא לא פחות חשובה מגופנית.

ומההודעה של הפותחת זה היה נשמע משהו דומה אך שונה.. ולכן המלצתי לה כן לנסוע. למרות שנכון, את צודקת, במידה מסויימת יש בזה סיכון קל יותר מאשר להשאר בבית ולא לנסוע.
אבל הסכיון הקל הזה מול סיכון גדול של פגיעה בבריאות הנפשית- לי אישית שווה לקחת אותו.
ואני מדברת בתור מישהי שיחסית ממש מקפידה על ההנחיות.

ולכן כל ההקדמה הזאת בשביל לומר שאכן זה לא שמירה הרמטית אבל זאת שמירה בגבול ההשתדלות הסבירה והטובה.
א. הם ישבו בקצה, ולכן גם במקום סגור הסיכוי שידבקו היא רק ממי שישב ב2 מטר שלהם- ולא מכל האורחים.
ב.נכון. האחיינים ירוצו. ולכן עם הילדים באמת תהיה התערבבות. לגבי הסבתא- אם היא בוחרת לבוא זאת בחירה שלה. אם היא בוחרת לחבק את הנכדים זאת בחירה שלה. אני אחראית על עצמי..
ג. היא אמרה כמעט 30 איש. אני לא באה לפרוץ גדר אבל ברור שהחלטה של 20 היא יחסית שרירותית, ואני ממש מקפידה על ההנחיות בסגנון הזה. אבל בהתחשב בכך שזאת לא ברית שלי ואני לא אחראית על מה שקורה שם. ובהנחה שכל המוזמנים זה רק משפחה ולא חברים ומסיבות- אז זה נשמע לי סביר לחרוג בכמה אנשים. מאמינה שלסעיף הזה הכי פחות תסכימי איתי כי בעצם זה לשתף פעולה עם מציאות לא נכונה... אני יודעת. אני גם מסכימה איתך. אבל שוב. בהתחשב בנקושה הבסיסית שממנה אני יוצאת. אני אישית מוכנה להחליק את זה.
ד. כמו א
ה.כמו א
ו. הם יצאו. עם מסכה. וליטיולים בקמ המותר בלי לפגוש חברים או ילדים אחרים. ולכן לא ידביקו אף אחד. לגבי מקווה לא חשבתי על זה. אולי זאת נקודהבאמת בעייתית. אבל. בואי. עד לפני שבועיים הילדים היו במסגרות עם הרבנ יותר ילדים, ואנחנו עבדנו כרגיל. וגם הלכנו למקווה.
אז שוב, שלא ישמע שאני מעודדת הפרות של דברים ממש ממש לא.
אבל לעניות דעתי צריך להפעיל גם שכל ישר, שיקולים של רווח גופני מול רווח נפשי.
כי בסוף גם לממשלה כדאי שאני אשאר שפויה, והילדים שפויים.
זה המון המון כסף שאני יכולה לחסוך לממשלה ביציאה הזאת (טיפולים, תרפיות).
ולדעתי, מהשקלול הכולל, של משפחה שסופר מקפידה על ההנחיות, ויש לפניה תקופה ארוכה של חורף והמשך סגר לא ברור- קושי נפשי של ילד ובטח גם מחנק בבית-
הם כנראה לא ידביקו אף אחד כשיגיעו לברית, וכנראה גם לא ידביקו אף אחד כשיחזרו מהברית, ומותר להם לצאת לצורך הזה. אז אני הייתי קופצת על ההזדמנות המותרת, בשביל לאגור כח להמשיך לשמור על הכללים...
יציאה לבריתoo
לא פותרת קשיים נפשיים
במסגרת החוק מותר לצאת קילומטר, לא צריך להיות סגורים בבית
אני ממש מבינה את הקטע הנפשיחדשה ישנה
אבל זה לא באמת יעזור.
אז יצאת לברית, ואז מה? אין קורונה? אין סגר? אין לחץ נפשי? זה לא באמת יעזור.

אני בבית אומרת לילדים שלא הולכים לסבא וסבתא, לבית כנסת , לחברים וכו'וכו' לא כי אנחנו מפחדים להידבק, אלא כי מפחדים להדביק! וזה משמעותי מאוד לחרדה. וזה גם באמת נכון , אני לא חוששת כ''כ להידבק, ב''ה כולנו בריאים וצעירים, אבל ההשלכות שלנו על הסביבה עלולות להיות בלתי הפיכות.
אני לא יודעת בן כמה הבם שלך אבל אפשר לספר על מישהו שהוא מכיר שחלה הקורונה וזה עבר, ולהראות לו שזה לא מסוכן כ''כ . רק שיש מבוגרים שזה עלול להיות להם ממש לא נעים.

והכי חשוב! לא כל היום לדבר על קורונה בבית! לא לפתוח כל הזמן רדיו. לדבר על דברים אחרים משמחים.
לא מסכימה איתך. מפגש עם בני אדם בהחלט עוזר לנפשיעל מהדרום
לק"י

למי שאוהב כמובן.

אני אתמול דיברתי עם שכנה בחוץ, והילדה שלי הסתובבה שם בינתיים להשקות עציצים יחד עם הבת של השכנה.
עשה לי ממש טוב ונתן לי כח.

לא יודעת אם הייתי נוסעת לברית עם הילדים, כי בידוד זה לא אטרקציה.
(אבל כן הבן שלי שיחק עם כמה חברים בחוץ השבוע. נקווה שכולם בריאים בעז"ה).
אני כתבתי למעלהחדשה ישנה
לצאת החוצה, לעשות פיקניק , לצאת לסיבוב. אנחנו כל יום יוצאים למען הנפש.

אבל תסכימי איתי שיש הבדל שמים לארץ בין השכנה שלך לברית...
זה לא העניין. ברית ומפגש בהחלט יכולים לעשות טוב לנפשיעל מהדרום
לק"י

האם זה כדאי ורצוי במצבינו זה עניין אחר.

(ציטוש שלך "אבל זה לא באמת יעזור.
אז יצאת לברית, ואז מה? אין קורונה? אין סגר? אין לחץ נפשי? זה לא באמת יעזור").
וכשאת יוצאת החוצה הילדים לא משחקים עם חברים?אורי8
אז בברית הילדים ישחקו עם בני הדודים בשטח פתוח, זה כמו לצאת לגן משחקים
ככה בדיוק אנחנו מסבירים,שזה ע״מ לא להדביק אחריםהריון ולידה2
מההתחלה ככה אנחנו מסבירים.אבל זה עדיין יוצר עומס גדול על הנפש
למה אתם לא יוצאים לטייל באוויר הפתוח?יעל מהדרום
לק"י

בטוח יש מקום לא עמוס באזור שלכם.
הנפש שלנו חשובה מאוד.
יוצאים כמעט כל יום לאוויר הפתוח למקומות לא עמוסיםהריון ולידה2
ציינתי את זה בתגובה אחרת מקודם.. אבל זה ילד רגיש ונבון והוא עדיין מושפע מאד מכל מה שהשתנה לו בחיים
הבנתי. אוף כבר עם המצב ההזוי הזהיעל מהדרום
ממש.תודה לךהריון ולידה2
הייתי מגיעה ונשמרת מאודבאורות
לא מתקרבת לאף אחד, מעירה לאנשים בלי מסכה. כמובן מקפידה על מסכה בעצמי.
איך אפשר להיות עם מסכה בזמן שאוכלים? ולהיות מרוחקים?קרן-הפוך
הרי ברית היא לא רק החיתוך.
יש סעודת מצווה.
אז לא לאכול..באורות
אם אוכלים לקחת אוכל וללכת רחוק.
אם הם יודעים שבסוף הם ישבו לסעודה של 40 משתתפים בלי מסכות, אז ברור שלא ללכת. ואם הם יודעים שהמשפחה לא נוטים להקפיד על כללי ריחוק וברור שיהיו שם חיבוקים וכו, אז ברור שלא ללכת.
^^ ואף פעם אי אפשר לדעת מי כבר חולה ועדיין ללא סימפטומים.קרן-הפוך
בפרט בקרב צעירים.
בסעודה לא הייתי משתתפת...פשיטא
לא מציאותי לצערי.הלוואיהריון ולידה2
לא מציאותי לצערי.הלוואיהריון ולידה2
לא אעיר לאף אחד,עדיף שלא נגיע מאשר שנתחיל להעיר להם 😔
אני מזועזעת מהתגובות פהחדשה ישנה
איפה ערבות הדדית??
אחפה התחשבות בעמ''י??

בגלל אנשים כמוכן אנחנו נשארים בסגר,
בגלל אנשים כמוכן, שחושבות שהן מבינות יותר מכל העולם - מה מפיץ את הנגיף ומה לא, איזה כללים חשובים ואיזה לא, המגיפה רק מתרבה.

ולא, אני לא מתנצלת על החריפות.
זה פשוט בושה.
זאת דעתך. ויש אנשים עם דעות אחרות. ולא הן לא בושההריון ולידה
אם זה כל כך לא בושה, אז למה את בניק אנונימי?חדשה ישנה
כן, זה בושה לסכן אחרים.
כי כרגע אין לי סיסמא לניק שלי .לא מבושההריון ולידה
ובכל מקרה

בעיני רק להלכה יש לי מחוייבות ללא קשר לדעותי האישיות
ולגבי קורונה מותר להכיל שיש גם דעות שונות והסתכלות שונה . לא צריך להשתלח.
יש גם מחוייבות לשכל הישר.אודיה.
ויש הלכות בענייני ספק פיקוח נפש.
ויש פסקי הלכה של רבנים רבים בדורנו.

אם כבר נתלים בהלכה - ברור שאסור ללכת. זה כל-כך ברור.קרן-הפוך
דינא דמלכותא - דינא.
קיים תוקף הלכתי גם לדין המקום והמדינה, ולצו שליטיה.

וגם - ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

דינא דמלכותא דינא זה לגבי דיני ממונות לדעת הרבה מהרבניםסמיילי12
אין עניין של דינא דמלכותא דינא בהנחיות משרד הבריאות.
לדעת הרבה. לא לדעת כולם.
אם יש ספק פיקוח נפש לא הולכים אבל הנחיות שהן מעבר להיגיון של השכל הישר לא רואה סיבה למה להקפיד באדיקות.

לגבי השאלה, לא הייתי הולכת לברית. גם אם זה היה אחייו שלי. יש גבול.
פיקוח נפש זו לא הלכה?חדשה ישנה
פיקוח נפש דוחה שבת, דוחה יו''כ, דוחה חמץ בפסח...... אז קל וחומר משהו שכזה.

ערבות הדדית זו לא הלכה??

את בוחרת מה לקחת מההלכה, ומה לא, לפחות אל תדברי בשם ההלכה.

כולם יודעים שיש קורונה, כולם יודעים שזה מדבק, כולם יודעים שככל שהיינו יותר יחד (לימודים וכד') היה יותר הידבקות, כולם יודעים שאפשר לדבק גם אם אין סימפטומים.

אז לבוא ולהגיד שזה לא לסכן, זה פשוט לעבוד על עצמך.

הייתי אומרת - מה אני מתערבת? זה עניין שלהם, אבל לצערי זה לא עניין פרטי, זה דורש ערבות הדדית ברמה גבוהה! זאת שרשרת שאין לה סוף! התחשבות בזולת.
מצטרפת אליך זה באמת בושהטרכיאדה

וכל החריפות שבעולם מגיעה לאנשים שמעיזים לזלזל בגלוי בהנחיות או לחשוב שיש כאן דעות לכאן ולכאן. מוכנה לכבד כל דעה בכל עניין אחר, לא כאשר מדובר בעניינים של חיים ומוות. כשחיים של אנשים מונחים על כף המאזניים פשוט אין מקום להכיל עוד דעה אחרת

למקרה שזה היה מיועד גם ליהריון ולידה2
מאנונימי מחשש ברור לאאוטינג גדול.
מסכימה ככ עם הדברים שאת כותבת!!!אני הצד המחמיר במשפחה.כאמור עד עכשיו שמרנו 100% נראה לי.הכל הכל.מוסיפה נתונים.פרט לתפילות של בעלי באוויר הפתוח לפי כל הכללים (באמת באמת),כולנו בגדול לא פגשנו אף אחד כבר שבועות.אחד הילדים מפתח קושי נפשי סביב נושא הקורונה וקשה לו מאד שהעולם שלו ככה נהיה מוגבל וזה משהו שמבחינתנו גם מצריל תשומת לב ומענה כלשהו.גם נהיינו כבר ממש חריגים במשפחה.הם רואים אחד את השני חופשי ורק אנחנו בקושי ראינו חלק מהם מאז פרוץ הקורונה.זה כבר מאד קשה לחיות ככה.לפי הידוע לנו מי שמוזמן לא נמצא במוקדים של התפרצויות.ממש מסכימה עם נושא הערבות ההדדית וממש מנסה להבין מה רצון ה׳.היום לא בטוחה ב100% שזה להשמע ב100% להוראות,בעיקר כשרואים באיזה אופן הן נקבעות.ככ מבולבלת.מרגישה שזאת החלטה ככ גורלית.
לא היה מיועד לךחדשה ישנה
טוב אתן תגובה אחרתדפני11
קודם כל מותר לנסוע לברית. אנחנו נסענו. שוטר עצר אותנו. ונתן לנו לעבור.
אומנם ההנחיה היא רק קרבה ראשונית (כלומר את ובעלך. כתוב שמותר אח/דודה). ולא הילדים. אבל מכיוון שאין איפה לשים אותם ברור שלקחת.

בנוסף. את מספרת שאחד הילדים מפתח קושי סביב הסיפור הזה... סורי. אבל עם כל הכבוד להנחיות וכו, סיבוכים נפשיים של ילד הם במקום הראשון. אפשר לקרוא טיפול פסיכולוגי לצורך העניין.

אז במקומך.
כן.
ברור שהייתי נוסעת.
אני אישית הייתי מקפידה להיות עם מסכה כל הזמן. אם יש ילדים שזה רלוונטי לגביהם אז להביא גם להם מסכה. תאכלו בקצה שולחן שבקצה.
וזהו.
ואם את ככ מפחדת אז אחרי הברית אל תהיו במגע עם אנשים (וגם ככה סגר בינתיים..) אלא תהיו בבית/פארקים וזהו..

ובלי שום קשר לברית.
אני חושבת שמאוד חשוב לשמור על שפיות של ילדים. נכון. לעשות את זה חכם. למצוא פתרונות יצירתיים. אבל אי אפשר לכלוא ילדים כל היום בבית.. אני בטוחה שאם אתם בכללי מאוד מקפידים על הכללים ולא נפגשים כל היום עם , לא יקרה כלום לאף אחד אם תצאו מידי פעם מהבית...
ואגבדפני11
מסכימה עם השורה האחרונה שלך...
תודה על זווית ראייתךהריון ולידה2
ותודה לכל מי שמגיבה
בדיוק.פשיטא
ויש אנשים שגם ככה נחנקים בלי משפחה ובלי פרנסה. ואם יש אפשרות לשמירת מרחק בשטח פתוח אז יכולים סוף סוף לפגוש קצת את המשפחה.
וחלאס , כל אחד עושה דין לעצמו עכשיו עם כזאת רפיסות ממקבלי ההחלטות.
אז ברור שהקו המנחה צריך להיות הקפדה מוחלטת על שטח פתוח, מסיכות ומרחק. וכל השאר- שכל אחד יעשה כטוב בעיניו.
זה לא עניין של דעותאביול
זה לא שהיא עושה ככה כי זה הדעה שלה. אלא בגלל שזה החוק. ומי שמעודדת לא לשמור על החוק זה בעייתי.
את ממש צודקת!! גם אני לא ציפיתי שיעודדו אותה פשוט להפר אתמוריה1234

ההנחיות

מסכימה ממש ממש!ציפצופית
נכון, מסכימה גם עם זה שהכללים מתסכלים
לא כולם הגיוניים
לא כולם מקפידים
אז למה שדווקא אני אדפק ואשאר בבית כשכל האחים שלי ושל בעלי מגיעים חופשי להורים??

כן!
כי אני דואגת לעמ"י!
כי אני עושה את המקסימום כדי להפסיק את הסיוט הזה!

ובדיוק אתמול בכיתי לבעלי שלא רק שהאנשים האלה מעיזים לזלזל בנו,
לצחוק עלינו שאנחנו מהמקפידים,
בגללם אנחנו עדיין תקועים ונמשיך להיות תקועים בבית בסגר המתסכל הזה!!!
מסכימה איתך, אבל בפחות חריפות...אביול
נראה לי שאת מחמירה יותר מהכלליםאורי8
לא הבנתי מה לא לפי הכללים בליסוע לברית.
מותר למשפחה קרובה ליסוע לברית, הם משפחה קרובה.
הברית באויר הפתוח
מותר לילדים לשחק יחד בגן משחקים , אז מותר להם לשחק יחד גם בברית.
הבעיה היחידה שאני רואה היא שהזמינו 30 איש ולא 20.
אולי הם מתכננים סוג של 2 קפסולות? והשולחנות יהיו רחוקים זה מזה?
ואם לא זו בעיה של בעלי השמחה, הם אישית יכולים לשמור על מרחק ומסכה ולשבת לאכול בצד.
אני ממש חושבת שחשוב להקפיד על הכללים, אבל הכללים די גמישים יותר מהסגר הקודם( בגלל ידע שהצטבר, לא סתם מותר גני שעשועים)
לדוג'- אני נוסעת לבקר את הורי, יושבים בחוץ עם מרחק ומסכות, למה? כי מותר ליסוע כדי לעזור לאנשים שזקוקים לסיוע וההורים שלי כמעט קורסים נפשית מהמצב, כל ילדיהם גרים בערים אחרות, הם מאוד מפחדים מהקורונה ושומרים ממש, אבל ממש קשה להם, אז ליסוע אליהם זו עזרה.
גם תאמרי שאני מפרה הנחיות?
בתוך הכללים יש הרבה מקום לפרשנות ושיקול דעת אחראי ואישי.
לא נוסעים. מדוע ״ערך השלום״ במשפחה הוא כזה שמצפים להגיע?קרן-הפוך
הרגשה כזו לא קיימת באופן גורף בכל המשפחות הדתיות.

אצלנו במשפחה היתה ברית בתחילת הקורונה, בתחילת ניסן, אצל אח של בעלי, זה היה עוד לפני המקרים הקשים של תחלואה המונית וקשה כמו היום - והברית היתה מצומצמת ביותר.
סבים וסבתות משני הצדדים, ואפילו לא הגיעו כל האחים והאחיות משני הצדדים, אלא רק חלקם.


המצב ממש מתבקש שלא להגיע ולהסתכן.
משתנה בין המשפחות...אביול
את האמת בשטח פתוח ועם מסכהאני זה א
הייתי הולכת ושומרת על ריחוק.ואם לך לא כזה חשוב לא להיות בברית הייתי שולחת את בעלי לבד
תכלס, לנו היה אירוע דומה ממש בימים שלפני הסגרבאורות
ולא הגענו. למרות שהיה "מותר ". מהסיבה שחששנו על עצמנו וידענו שזה לא יתקיים על פי ההנחיות. בדיעבד כשראינו את תמונות החיבוקים ממש שמחנו שלא הלכנו. אמרנו שאנחנו חוששים מהקורונה ולגמרי הבינו אותנו למרות שכולם הגיעו חוץ ממנו.
למען הבריאות של התינוק עצמו והורי התינוק - עדיף ללא אורחים.קרן-הפוך
מניין לטקס וזהו.
סגר. סגר. הרעיון הוא לא להפגש.אודיה.
עצוב שאנשים לא הפנימו את הקטע.
עם קרוב ל1750 נפטרים. עם אלפי חולים חדשים כל יום.

ואז כועסים על הממשלה
והמשטרה

במקום להסתכל במראה
ולקבל על עצמי לעשות את המקסימום שאני יכולה.


(ממני. שחצי מהאחים שלי לא היו בברית שלנו.קורונה.)
סוכה זה לא שטח פתוחלהתחיל מהתחלה
רק מעלה נקודה למחשבה, הברית תהיה בסוכה, הסעודה תהיה בסוכה. סוכה לא מספיק מאווררת בשביל להיחשב שטח פתוח ותוסיפי לזה את הגבלת המקום בסוכה, כי כמה היא כבר תהיה גדולה?
לפותחת- מבינה אותך ממש!! אני מהמקפידים ויוצאת תמיד מוזרה, כי לאנשים אין שכל ישר ומה שלא אמרו בפירוש שאסור אז הם עושים אפילו שמאוד מדבק (כמו סעודות/ כיבוד) ומה שאסור מחפשים איך להתיר בפלפולים למינהם.
אני אישית חושבת שצריך להקפיד מאוד ללא קשר לכל הסביבה, רק בגלל האחריות האישית.
והבאסה הגדולה זה שתכלס אפשר לעשות את זה לפי ההוראות, אבל אנשים לא טורחים לעשות את זה כי זו טרחה גדולה- כמו נגיד להפריד שולחנות למשפחות גרעיניות ולעשות ממש מרחק בין שולחן לשולחן/ לעשות ברית ואז סעודה מצומצמת רק למנין אנשים בסוכה ענקית ועוד פתרונות יצירתיים.
מחרפן אותי שאנחנו כבר יותר מחצי שנה בתוך הסיפור הזה ואנשים עוד לא הפנימו שהחיים השתנו לדוג'- עדיין מעמידים מוזמנים במצב לא נעים.
מי אמר שהברית תהיה בסוכה?!יעל מהדרום
הסעודה בטוח..להתחיל מהתחלה
סוכה יכולה להיות שטח פתוח!היופי שבשקט
לפי ההנחיות, אם יותר מ50% מהדפנות פתוחות אז זה שטח פתוח. אפשר בהחלט לבנות סוכה כשרה כזו, וראיתי בתי כנסת שבנו כך
אם יש לכם אפשרות ללכת בלי הילדים, להיות בברית נטו בלי הסעודההשם בשימוש כבר
ולחזור, תוך כדי שמירת מרחק והקפדה על כל הכללים - הייתי הולכת.
השתתפתי בחתונה בחודש שעבר בה היו קצת יותר מ-100 אורחים בקפסולות, רובם המוחלט היה עם מסיכות לאורך כל החתונה לבד מזמן הסעודה, כל משפחה גרעינית אכלה בשולחן משלה ושמרו על הכללים, (החתן אפילו הגיע לכסות את הכלה עם מסיכה, וכן האבות)
וב"ה לאחר בדיקה מעמיקה- אף אחד לא חלה ולא נזקק לבידוד בשבועיים שאחריה. בוודאות.
אם יהיו פחות מ30 איש וישמרו על כל הכללים באדיקות-לא אמור לצאת מזה רע. זו דעתי.
כאמור לא חושבת שרמת ההקפדה תהיה כזאת ל צ ע ר יהריון ולידה2
וגם אין אפשרות לא לקחת את הילדים.תודה רבה לך
אם רמת ההקפדה לא מספקת אז,זה כבר לא קשוראני זה א
לסגר ולא קשור למספר האנשים אלא לזה שלא מקפידים נקודה. אני הייתי באירוע משפחתי(כמה ימים לפני הסגר) והיתה בהחלט הקפדה.נכון היה צריך להזכיר מדי פעם אבל רוב רובם של האנשים הקפידו מאוד מאוד.
30 אנשים זה לא הרבה מעבר םמה שההנחיות מתירות ובמקום פתוח אם שומרים על מרחק לא רןאה בזה בעיה.כמובן שכמו שפתחתי אם אין הקפדה אז אין ברירה לא להגיע.
כשאני שומעת על זוג שרוצה להתחתן ולא יכול כי הכלה מירושלים והחתן מעיר אחרת ובגלל הסגר לא יכולים לתת אישור מיוחד אפילו להורים ולאחים הקרובים זה מקומם וכן הם לא רוצים יותר מ20 אנשים הם רוצים רק לפי ההנחיותצאבל בגלל שאסור לנסוע יותר מ1 קמ הם לא יכולים להתחתן זה מקומם וגורם לי לחשוב שההנחיות מאוד לא הגיוניות וצריך איזה ויסות כלשהו.. למצבים מיוחדים.
ואגב אני שומרת על ההנחיות כן לא יצאנו מתחילת הסגר מהבית רק בגבול שמותר.לכן ללכת למקום פתוח (בתחום המרחק המותר)עם 30 אנשים בעיני זה לא שבירה של הסגר.בסופר יש יותר אנשים
אם לא יקפידו אז לא הייתי הולכת...פשיטא
ולגבי השלום שיתערער אני ממש מזדהה.
קשה ממש להיות אלה שמקפידים בתוך רוב שלא מקפידים.
ממנו, שספגנו וסופגים הרבה בזיונות על עצם היותנו מקפידים, מאנשים מתנשאים שלא אכפת להם...
אני לא הייתי הולכת.מיוחדותאינסופית
כמה שזה קשה.
כל אחד צריך לקחת אחריות אישית, רק ככה ננצח.
בטוחה שהמשפחה תבין.
אני רקרחפת..
הבריאות שלכם זה גם בריאות נפשית.

את נמצאת בהתבלטות קשה, ממש ממש מבינה אותך!


מה שלא תחליטי, תהיי שלמה עם זה ותשדרי שמחה בהחלטה. קשה מנשוא.. אבל חייבים את זה לבריאות הנפשית שלנו ושל משפחתנו.

אם אתם מחליטים ליסוע, הייתי נשמרת במיוחד מאוכלוסיית בסיכון, ומגדירה טווח זמן קצר להישארות.
תודה רבההריון ולידה2
מוקדש לכולן-חדשה ישנה
https://www.makorrishon.co.il/opinion/268223/

כתבה מאוד יפה וחזקה!
חסום לי, יש מצב להעלות את זה כקובץ? תודה רבההשם בשימוש כבר
...ציפור מתוקה
*אנשי העקרונות: אלו שלא ויתרו על החשוב להם, גם בקורונה*

חמישה ישראלים שלא היו מסוגלים לוותר על הדבר החשוב להם ביותר בתקופת הקורונה נפגשים סוף־סוף ומדברים

מאת  אריאל שנבל - ז׳ בתשרי ה׳תשפ״א (25/09/2020 12:22)

הפגישה הייתה קצרה. הם לא נפגשו עד כה, ולא במפתיע. איש מהם לא חשב בחיים שיש לו שיח ושיג עם האחר. אבל עכשיו הזדמנה שעת כושר מיוחדת, שבה לכל אחד היו רק דקות ספורות לדבר. רוח קרירה נשבה, שקט מוזר השתרר, והם התחילו לדבר.


אמר המפגין מבלפור: "אתם חייבים להבין עד כמה ההפגנות האלו חשובות לי ולחבריי. שנים שאנחנו במחנה השמאל במצור פוליטי בלי תקווה, לא יודעים את נפשנו, תולשים שערות בכל פעם שנשמע צירוף המילים 'ראש הממשלה בנימין נתניהו'. אנחנו מאמינים באמת ובתמים שהוא הורס את המדינה הזאת, והיה נדמה שאיש אינו מקשיב. והנה, בפעם הראשונה זה שנים, נוצרה בחודשים האחרונים מאסה קריטית של הפגנות רצופות מול מעון השרד שלו בירושלים.

"סוף־סוף הרגשנו שהקול שלנו לא נעלם, שגם אנחנו נחשבים, שהדמוקרטיה לא מתה. לא יכולנו באמת לעצור את ההפגנות האלה בגלל הנגיף. אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בהפגנות צפופות כל כך, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את אלה שמתפללים בקבוצות גדולות".

אמר המתפלל: "אתם חייבים להבין עד כמה התפילות האלו בציבור חשובות לי ולחבריי. אין דת יהודית בלי קהילה, בלי מניין. ברוב עם הדרת מלך. תפילה לבד בסלון מכבה אצלי את כל ההתלהבות, היכולת להתחבר לקדוש ברוך הוא. אי אפשר לומר קדושה, חסל סדר קדיש, שלא לדבר על השירים המשותפים, תחושת היחד, הקהילה.
"אני מודה שזהו לא רק עניין דתי אלא גם חברתי. אבל זה בדיוק העניין, שהיהדות מושתתת על קהילתיות וחברה. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי להתמיד בתפילה כזו. אני לא מטומטם, ברור שיש הדבקות בתפילות מרובות משתתפים, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החתונות הענקיות של הערבים".

אמר המשתתף בחתונה המונית בצפון: "אתם חייבים להבין עד כמה החתונות האלו חשובות לי ולחבריי. אתם יודעים, חתונה היא משהו לזכור כל החיים. איך אפשר לתת לזוג להתחתן בצורה קטנה ועצובה, בלי ריקודים עד אור הבוקר, אוכל בשפע ושמחה כמו שצריך? זה חלק מהמסורת שלנו, אלפי שנים, איך אפשר לבטל אותה? אין כוח בעולם שיצליח לעשות את זה.
"אצלנו אין מסיבות ואין הופעות ואין התכנסויות אחרות, רק שמחות משפחתיות. זה מה שנשאר לנו, גם את זה תיקחו מאיתנו? אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בחתונות המוניות, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את החסידים האלה שטסו לאומן".

אמר החסיד שטס לאומן: "אתם חייבים להבין עד כמה הנוכחות בקבר של רבי נחמן בראש השנה חשובה לי ולחבריי. מי שלא היה שם, אני לא מצפה ממנו להבין. זה נותן לך כוח, אורות, שמחה, יכולת התמודדות עם כל מה שיבוא, למשך כל השנה. הייתה שנה אחת שלא הצלחתי לטוס בגלל איזו בעיה, והשנה שאחריה הייתה הגרועה בחיי.
"חסיד ברסלב אמיתי לא יכול להרשות לעצמו לתת למניעות להשתלט עליו. אלה קליפות שחייבים להסיר כדי לגלות את האור האמיתי. והאור האמיתי נמצא באומן. רק שם. וברגע שהפרויקטור שלח מכתב נגדנו לנשיא אוקראינה היה לי ברור עוד יותר שאסור להיכנע. זה סימן משמיים. אני לא מטומטם, ברור לי שיש הדבקות בהתכנסות צפופה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החוגגים במסיבות ובהופעות מחתרתיות בתל־אביב".

אמר איש המסיבות: "אתם חייבים להבין עד כמה היציאה לבילוי בערב חשובה לי ולחבריי. איך אפשר לשבת בבית ולהירקב ככה? אני שוכר דירת חדר וחצי בקצה רחוב הירקון, אי אפשר לצפות ממני להיות כלוא בבית. ואז אני שומע על מסיבה שמתארגנת. מה החלופה, שכל החבר'ה יבלו ואני אשאר כמו איזה עולב עולבים בבית רק כי אני מפחד?
"אל תשכחו גם שאני ממש לא בקבוצת סיכון. כלומר, שמעתי שמועות על זה שבגל השני יש כבר הרבה יותר צעירים מאושפזים, אבל בואו, לכולנו סיפרו במשך חודשים שזו מחלה של זקנים שגם ככה הולכים למות. אני לא מטומטם, ברור שיש סכנת היבדקות במסיבה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו, מישהו מגיע".

כולם סיימו לדבר, וקול דממה דקה השתרר בחדר. הרוח הקרירה התגברה והפכה למשב מקפיא, כיאה לחדר קירור בבית חולים. ואז נפתחה הדלת. כשהם מכוסים בטליתות ושכובים על מיטות צרות שכמעט ואינן מכילות את גופם הנוקשה, הוציאו אותם אנשי חברה קדישא בזה אחר זה, והם נפרדו לנצח. מכאן כל אחד ילך בדרכו האחרונה. האחד ייטמן בקבורה אזרחית חילונית, השני בגבעת שאול בירושלים, השלישי בכפרו שבצפון הארץ, הרביעי במושב הברסלבי הקטן שהוא גר בו מאז חזר בתשובה, והחמישי בבית העלמין ירקון. ההלוויות יהיו קטנות. קומץ אנשים ילוו את החמישה בדרכם האחרונה.
אף אחד מהם לא היה מטומטם. כולם ידעו היטב את הסכנות שאורבות בדרך. אבל כולם לא יכלו לוותר. כי קשה מאוד לוותר על מהות חייך, הדבר הקריטי ביותר באישיותך, שאם יוגבל כבר לא תרגיש חי. אז הנה, עכשיו הם כבר לא חיים. הדיסוננס נפתר. עוד חמישה נפטרו. ומי יודע עוד כמה ישראלים טובים, עקשנים וחסרי אחריות ילכו בדרכם עד שיגיע סוף־סוף החיסון הגואל.
תודה, מהממת!!!! 🙂השם בשימוש כבר
בשמחה🌷ציפור מתוקה
חזק ביותרטרכיאדה


סורי אבל זה לא קשור למה שהפותחת אמרה...דפני11
היא מקפידה על הכללים. לגמרי. ממושמעת. לא עושה לעצמה הנחות. ולא מספרת לעצמה סיפורים.

זה חד פעמי וזה בריאות הנפש שלה.

זאת כתבה חזקה וכשקראתי אותה כשהיא פורסמה ממש אהבתי והראתי לבעלי... אבל זה לא רשור לפותחת
זה היה בעיקר לשאר הכותבות...חדשה ישנה
קיצוני מדיאביול
אני מאוד מאוד שומרת על ההנחיות וחושבת שכדאי להימנע כמה שיותר . אבל הכתבה הזאת מוגזמת. מאוד
אנחנו עשינו ברית בסגרפה לקצת
מבחינתנו היה ברור שמי מהאחים שחושש להגיע זה מובן ומקובל ולא היינו נפגעים.

אם הייתי במקומם, הייתי הולכת
אולי שרק בעלך ילך?מקרמה
הוא יכול לשמור על הכללים

גם יהיה לכם נציגות למען שלום המשפחה
גם תורידו את מס המשתתפים
גם לא תעמידו את הילדים בפני נסיון שקשה לעמוד בו
כן שוקלים את זה באמתהריון ולידה2
זה עדיין יהיה מעל 20 אישהריון ולידה2
עדיין עובר על החוק.אבל לפחות מתיישר עם רוח החוק.

משהי כתבה (לא זוכרת מי) שזה הרגשה לא טובה להעמיד את המוזמנים בהתלבטות כזאת והאמת היא שזאת ממש ההרגשה שלנו 😢
איך את יודעת כמה יבואו בפועל?אמאשוני
עושים מאמץ, מגיעים. עדיף מוקדם. לא צריך לספור באדיקות כל בן אדם שאולי קשור לברית אבל אם רואים שנוצרת התקהלות משאירים צ'ק והביתה.
שאלנו אותםהריון ולידה2
תודה על נקודת הראייה
ואולי הוא ילך רק עם הילד הזה?נועה נועה
אם זה עובר לפי החוק... אני מניחה שעם ילד אחד יהיה לו יותר קל להקפיד על ההגבלות גם מול הילד. וכמובן לא להשתתף בארוחה.
אני מאוד מקפידה על החוק אז אם נסיעה כזאת לא חוקית לא הייתי נוסעת. אבל בשילוב עם המצוקה של הילד - הייתי מאוד מנסה למצוא פיתרון שיאפשר, נשמע שהמפגש הזה חשוב לו.
לא מציאותי לקחת אותו ולבקש ממנו לא להתערבב עם הבנידודיםהריון ולידה2
עדיף כבר שישאר בבית.אבל תודה!
הבנתי... לא כתבת איזה גיל הוא אז נתתי אופציהנועה נועה
בהצלחה וחיבוק
תודה יקרההריון ולידה2
באים לבריתאמאשוני
שומרים על מרחק מכל הנוכחים.
לא נשארים לסעודה. מביאים מתנה יפה כרגיל.
אם יש מישהו בקבוצת סיכון אתם לא חייבים להגיע בהרכב מלא.
(לברית של אחותי הלכתי עם ילדה אחת)
הייתי מגיעה והייתי סופר נזהרתמלאת אושר
בגל הראשון התלבטתי אם ללכת לחתונה של אחותי!!! (היה מותר רק עד 10 איש וידעתי שעומדים להיות 60 ובסוף היה יותר, אז התלבטתי אם אני רוצה להיות חלק מההדבקה ההמונית והלא חוקית הזאת). והחלטנו שכן, כי משפחה זה לתמיד ואני לא רוצה לפגוע באף אחד!!

ובאמת הצלחנו להיות שם בלי שזה יהיה בעיה, עמדנו במרחק 10 מטר מהאדם מכולם, נופפנו שלום מרחוק, ולא נגענו באוכל.

וכשהתגלו שם 4 חולים- ידענו שזה לא קשור אלינו ולנו אין חלק בזה, וגם לא היינו צריכים בידוד.

כן הרבה מהמשפחה זלזלנו בנו על זה, אבל לפחות אני יודעת שעשיתי את ההכי טוב מכל הצדדים.

גם אנחנו מקפידים 100% אז ממש מבינה את ההתלבטות, ועדיין כדאי לעשות את כל המאמצים להראות שאתם רוצים להיות קרובים, אפילו להשאיר את הילדים באוטו, שאת תכנסי ל14 דקות ובעלך יהיה עם הילדים באוטו- ואז תתהפכו
תודה על התגובה הזאתהריון ולידה2
היא מאד עוזרת לי
מהממת!אמאשוני
כל הכבוד ככה צריך להיות.
לעמוד 10 מטר מכולם זה עדיין להיות נוכח מבחינת המשפחה (אם הייתי אחותך לא הייתי סולחת אם לא היית מגיעה לפחות לחופה) וזה בהחלט להישמר מבחינת קורונה.
בברית של אחותי הברית הייתה בתוך חלל סגור ואני וההורים שלי ואחות אחרת עם 3-4 ילדים במצטבר עמדנו ברחוב כל הזמן.
רק בברכה עצמה התקרבנו לחלון לשתי דקות והיינו עם מסכות כולנו. ובכל מקרה הייתי נפגשת עם ההורים שלי אז לא ספרתי אותם בתור חשיפה לזרים.
וגם אנחנו לא השתתפנו בארוחה. (זה לא היה בתקופת סגר אבל מה זה משנה- קורונה זה קורונה)

לברית שלנו שתהיה בע"ה בעיתה ובזמנה חשבתי להביא מישהו מקצועי שיעשה אפקטים וקשקושים בזום כדי שמי שבבית ירגיש שהשקיעו בו והוא חלק לכל דבר באירוע. ובברית עצמה הכי מצומצם. מפחדת על התינוק!
ארוחה לא אכפת לי לעשות בקפסולות לאורחים שנורא חשוב להם לשבת לארוחה מכובדת אחרי שהתאמצו ובאו.
אני והתינוק לא נהיה שם.
לא הייתי נוסעתקוקיז
ואם הייתי האמא של התינוק גם לא הייתי מסכימה שיהיו כ"כ הרבה אנשים מסביב שלא ידוע כמה הם שומרים על הכללים.
נכוןנביעה
שולחת את הבעל אחרי תדרוך נהלים והאמת והשלום אהבוהמקורית
👍🏻👍🏻❤❤❤נביעה
לא קראתי את שאר התגובות.גם לנו הייתה ברית אצל אחות של בעלי,וואוו

בשטח פתוח.

מדגישה שזה היה לפני הסגר.לפני ראש השנה.כך שעל הנחיות סגר לא עברנו.

אתייחס רק לצד של הדבקה..

נסענו כמה שעות הלוך וחזור, והשקענו כי מעבר ללשמח באופן רגיל, בתקופה הקשה הזו עוד יותר חשוב לשמח את בעלי השמחה.

היינו עם מסיכות כל הזמן חוץ מבסעודה,

כל משפחה בשולחן נפרד

והכל עבר בשלום ב"ה.

אם יש מסיכות מרחק ואוויר פתוח אני לא רואה איפה החשש.

 

מה שכן, אחיינית אחת שלנו , נערה, (שהיא גם אחיינית של היולדת) לא רצתה לבוא כי חששה.

מגיעים ושומרים על הכלליםאביול
עבר עריכה על ידי אביול בתאריך י"ט בתשרי תשפ"א 00:49
ערכתי כי אנחנו בסגר...
חושבת שהעצה הכי טובה זה לשלוח את בעלך. בהצלחה
האנונימית מהברית...סתם סקרנות.. מה עשית בסוף?השם בשימוש כבר
תודה לכל מי שהגיבההריון ולידה2אחרונה
בסופו של דבר לא הלכנו.היה לנו לא קל אבל גם זכינו להרגיש שעשינו את המעשה הנכון.תודה לכל מי שהבינה והכילה את המורכבות,לכל מי ששיתפה בעמדתה,לכל מי שהציעה הצעות.
התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקואחרונה

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

כנראה שלא רגילים לצלם... מבאס...😒שיפור

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

אם לא קשה לך, אני גם אשמח לשמוע מה יכול לעזורשיפוראחרונה

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

בכי כל אחר הצהריים זה באמת חריג...מתואמת

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

וואוו ממש קשה שזאת התחושה❤️שיפור

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

יכול להיות שיש הורה שלא הסכים שיצלמו...מתואמת

אין דבר כזה שאת לא משדרת לו את דעתך על הגןאמאשוני

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שלי

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

חיבוקאפונהאחרונה

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

  1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

  2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

  3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

  4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

הגיוני שאני לא מצליחה לתפקד בבית בתחילת הריון?הריון ולידה

שורדת את העבודה בצורה סבירה וחוזרת מפורקת. עבודה לא תובענית במיוחד.

בצהריים אני לא מסוגלת לעשות כלום ורק על הספה.

ברגע שאני קצת מתאמצת יש לי כאבי בטן חלשים (לא התכווצויות סתם כאב עמום)

מהריונות קודמים זכור לי שההתחלה היתה קשוחה אבל לא זוכרת עד כדי כך חוסר תפקוד.

מוסיפה שב"ה מדובר בהריון תאומים הפעם.

הגיוני למדיישירה_11

איזה כיף מזל טוב

הגיוני בריבועקנקן שבור

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

בטח.מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 7:58

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

השורה האחרונה 🤣 הבדל פעוטבאתי מפעם

את בערך הרביעית ששואלת כאן בחודשיים האחרוניםשיפור

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

השורה האחרונה שלך הכי חשובהמתיכון ועד מעון

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

תודה על ההרגעה שזה נורמליהריון ולידה

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

אולי לקחת עוזרת בתשלום?שיפור

אצלימוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 9:16

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

מיקור חוץ והורדת סטנדרטים..טארקואחרונה

אין הרבה ברירות..

חיזוק לנושא שלא קשור לפורום, אבל יש פה אוסף נשיםקנקן שבור

מדהימות עם המילים הנכונות תמיד, אז מרשה לעצמי

מנסה לכתוב בלי שיזהו, אז סליחה אם זה קצת מעורפל

יש לי איזה מכרה רחוקה, שאם תקבל משהו שהיא מאוד רוצה ופועלת לקבל אותו, אני אפסיד.

לא הפסד לדורות, אבל כן הפסד כספי יחסית משמעותי, וגם תקופה של חוסר נוחות שממש מטריד את שלוותי.

עכשיו אם זה לא היה פוגש אותי בצומת, הייתי הכי מפרגנת לה בעולם, ואפילו עוזרת לה לקבל מה שהיא חולמת עליו.

יותר מזה, בכמה משפטים שאזרוק למישהו, אני כנראה יכולה לטרפד לה, זה לא יהיה הפסד בשבילה לתמיד, זה רק ידחה מה שהיא רוצה בכמה זמן, אבל לי (לנו) זה ייתן מרווח נשימה שאנחנו ממש צריכים.

ברור לי שאני לא אגיד כלום, אני לא אקלקל לה

צריכה ממכם חיזוקים שמה ששלי שלי, ומה ששלה שלה, והכל ממנו יתברך

תודה מראש

זה ממש מטריד את שלוותי

מחזקת אותךאפרסקה

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

תודה שכתבת!קנקן שבור

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

וואו איזה מצב קשה. חיבוקקופצת רגע

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

תודה, אני אנסה קצת להבהיר את זהקנקן שבור

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

וואי נשמע ניסיון קשהרקאני

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

תודה, על מילים מדוייקות בשבילי, מעריכהקנקן שבור

גם אני עברתי היום התמודדות מעצבנת בסגנוןשמשית123

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

זה נשמע ממש קרוב או דומה לסיטואציה שליקנקן שבור

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

תבקשי מהקב"ה שיסדר לך את הדברים.ד' הוא האלוקים

ותתני לו להפתיע אותך בדרך,

כי לפעמים אנחנו חושבים איך דברים יכולים להסתדר,

ומתפללים שזה יקרה בדרך מסוימת, והקב"ה יש לו דרכים מפתיעות לסדר עניינים.

תבקשי שזה יהיה טוב בשבילה, ויסתדר גם לך.

נפלת על התקופה הכי טובה בשנה בשביל לבקש את זה!

בהצלחה, שנה טובה ומתוקה, שיתקבלו התפילות לרחמים ולרצון!

אמן! תודה רבה!קנקן שבוראחרונה

אני בדיוק מתחילה תכף תפילת שחרית (מנסה לכבוד השבוע האחרון של השנה...)

תודה על ההסתכלות, אני אנסה לבקש במילים האלה

גיל שנתייםהריון ולידה

אני יודעת שזה נשמע ילד ראשון שלי. האמת שממש לא, ובכל זאת אני מרגישה ככה ולא זוכרת מה היה עם הקודמים. שזה טוב, כי אני יודעת שזה עובר, ובכל זאת מתחרפנת בינתיים..

הוא כל הזמן עושה שטויות. פותח את המקרר, מוציא דברים, זורק חפצים ומאכלים לפח, גורר כיסא ועולה לשולחן או לשיש ומגיע ככה לכל מקום פחות או יותר, מתעסק בכיור עם מים וכלים שבירים, שופך דברים ברחבי הבית, זורק על אחרים דברים, בקיצור- כל רגע משהו אחר.

וכמובן נוסף לזה גם שרוצה לעשות הכל בעצמו, כיאה לגילו.

והבעיה שאני מרגישה שזה מחרפן אותי. ומרגישה שתיאורטית אם הבית היה מותאם לו ודברים לא היו נגישים ככה זה היה מוריד חצי מהשטויות שלו, אבל לא מעשי לעשות את זה בפועל- יש עוד ילדים ואם המקרר יהיה נעול והפח גבוה והארונות נעולים וכו', אתחרפן מלפתוח לקטנים שמעליו כל הזמן ולזרוק לפח וכו'. זה לא כמו פעם שבעיקר אני הייתי מבשלת/ פותחת ארונות והמקרר לא היה נפתח 100 פעמים ביום.

מבאס אותי שאני משתגעת מזה..הוא שיא המתוק והייתי רוצה להיות בנחת וברוגע איתו ולהכיל את זה שזה יעבור וזה הגיל וזהו

אם במקרה יש לכן עצות אשמח. תודה!

קשוח כשהבית לא מותאםדרקונית ירוקה

אני תמיד בעד ללמד איך כן. בת השנתיים שלי חותכת לנו ירקות לארוחת ערב. אנחנו שוטפות יחד כלים - אני שבירים וחדים והיא את כל השאר. אני שמה להם לפעמים גיגית מים במרפסת שישחקו כראות עינייהם. יש לה אפילו מספריים משלה בתוך קלמר והיא יודעת שגוזרים רק דפים.

נשמע ממש מתסכלאן אליוט

אנחנו שמנו שער תינוקות בכניסה למטבח, וזה מאוד עזר. כן היה מעצבן לפתוח לגדולים יותר שעדיין לא מצליחים, אבל מדובר רק על זמני הארוחות, כי מבחינתי אין להם מה להסתובב במטבח

קודם כול - יש בני שנתיים שמאתגרים יותר מאחריםמתואמת

אני חוויתי (וחווה) גם וגם... (לפחות בת השנתיים הנוכחית לא מטפסת על השולחן וזורקת תמונות על הרצפה, כמו שעשו התאומים בזמנו😵‍💫)

אצלנו כן יש מנעול למקרר, משתמשים בו לעתים. זה באמת לא נוח - אפילו אני מתקשה לפעמים לפתוח אותו... יש גם דלת למטבח, אז לפעמים מספיק לסגור אותה. (אבל יש בני שנתיים שגם על זה גוברים...)

וכמה שאפשר להרים דברים גבוה (אצלנו בעיקר מאתגר החפצים של האחים הגדולים... והם נורא מתעצבנים כשהיא הורסת להם).

וזהו, אין הרבה מה לעשות עוד חוץ מלנשום עמוק ולחכות שיעבור... (ואם לא עובר עד גיל שלוש וחצי בערך - אז לבדוק למה...)

מזכיר את הקטן שליהשם שלי

אבל הוא עושה דברים אחרים.

למזלי הוא לא מצליח לפתוח את המקרר.

הוא יכול להפעיל תנור או מכונת כביסה, לרוקן ארונות ומגירות, לשחק עם שמן, אבקת כביסה ועוד.

הגדולים יותר לא היו ככה,ואילו אני צריכה יותר להשגיח ולתקן נזקים.

עם הגיל זה עובר.

בינתיים מה שאפשר לנסות, זה לאפשר לו מה שמותר והוא אוהב לעשות, ולהסביר מה מותר ומה אסור.

נניח לתת לו כל פעם לזרוק דברים לפח, אבל להסביר שדברים אחרים אסור לזרוק.

לתת לו להתעסק בכיור עם כלים לא שבירים.

לבקש ממנו להוציא דברים מהמקרר כשצריך.

מה שאפשר להוציא מהישג ידו, בלי שיותר מידי יפריע להתנהלות היומיומית.

ולדאוג כל הזמן להשגחה.

הרבה פעמים באותו רגע זה ממש מעצבן.

אבל במבט לאחור יכולים להיות דברים משעשעים.

אפשר לנסות לחפש את הדברים המצחיקים, ואולי גם לצלם, וזה יעזור לשנות את ההסתכלות על העניין.

נכון, באמת במבט לאחור זה משעשע🙂מתואמת

יש לנו כמה סיפורים מצחיקים שאנחנו זוכרים מהתקופה שהתאומים היו בגיל הזה.

מצד שני, לא שכחתי גם את הקושי שהיה...

(ומצד שלישי - באמת טוב שיש את הפרספקטיבה של זמן. כי היום הם נערים מדהימים ב"ה, מפנים את האנרגיות שלהם לדברים חיוביים...)

מקרר יכול להיות נעולאמאשוני

אפשר לשים סלסילת פירות על השולחן ולפתוח לקראת ארוחה.

זבל אפשר לשים אץ הפח גבוה ושקיות קטנות נגישות וכשיש משהו בעייתי במיוחד אז ישר לקפל אץ השקית לפח המרכזי.

ואז מקסימום ישפוך שקית אחת קטנה ולא יותר מזה.

כלים שבירים לנסות לרחוץ כמה שיותר מהר או להרים גבוה, ובכיור להשאיר פלסטיקים וסכומים.

תנסי לכוון אותו לאיזורים שהוא אוהב ואפשר לתת לו באותו זמן. כלומר במקום להגיד מה לא, להגיד מה כן אפשר עכשיו.

למשל אם נדבק למקרר,

אפשר לשלוף מגירת ירקות לרצפה, לסגור ולנעול את המקרר ולתת לו לחקור את המגירה.

לקראת הבישולים לחג תביאי נערה שתעסיק אותו. בזמני לחץ קשה לנהל את הסיטואציה הזו.

לא התנסיתי במגדל למידה אבל אולי זה גם יעזור.

יש לכם מטבח ילדים? אפשר לתת לו כלים אמיתיים "לרחוץ" שם.

אם יש גיגית אפשר להעמיד אותה סמוך למטבח ולשים בה שכבה דקיקה של מים ולתת לו סקוצ שיתחיל לשפשף.

סוף היום מעבירים סמרטוט.

וחיבוק ❤️

עם כל ילד זה מאתגר מחדש.

הוא נשמע פעלתן וסקרן במיוחד! בהצלחה!!!שיפוראחרונה

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוניאחרונה

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

רב להתייעץ איתו על סכרת ביום כיפורהבוקר יעלה

מחפשת רב שמבין ברפואה ובסכרת הריון לשאול שאלת רב.

פעם שעברה ששאלתי את הרב שלי הוא פחות הבין בזה לכן לכתחילה מעדיפה לשאול מישהו שמבין.

ובאופן כללי אם למישהי יצא ככה ביום כיפור, מה עשיתן?

אולי מכון פועה?קל"ת

מכון פועהענבלית

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

לי הם אמרו לצום למרות שהרופא אמר לא לצום..אולי בקרוב

גם לי בעבר. ולמרות שהרופאה אסרה עלי לצוםקנמון

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

רב או שגם רופא?הבוקר יעלה

מעניין

שאלתי את הרופא ועם זה בעלי (דאז) שאל במכון פועהאולי בקרוב

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

זה נגיד מוזרהבוקר יעלה

חשוב לציין שאני לא מחפשת הקלות

אבל רוצה משהו שיש לו ידע שחלילה לא יפגע העובר

ואם זה בסדר לא לצום זה מקובל עלי

סליחה שאני מתערבתעל הנס

בדיקת מי שפיר לר רלוונטית כאן אם עברו כמה ימים,זה פרט לא משמעותי אלא אם כן עברו פחות מ48 שעות.

גם לי רופא אמר בשיא הנחרצות לא לצום בכלל,אפילו לא שאלתי רב כי זה היה הריון רגיל ללא סיכון.

כשהייתי בהריון בסיכון זה היה אחרת.

מעניין... כי לרופא יש ידע מקצועי ומכיר את הסיפור לממתקית

לעומק.בד"כ רבנים אומרים לשאול רופא ומסתמכים על חוות דעתו.

נכון, אבל חלק מהרופאיםשלומית.

הם לא יר"ש ומעדיפים לומר לכולן לא לצום, גם אם אין סיבה מיוחדת.

לכן צריך רופא שמבין גם את חשיבות הצום וגם את המצב הרפואי

בדיוקשיפור

אני מכירה ששואלים רופא ירא שמייםשיפור

לא תמיד יש כזה זמין...ענבלית

בהרבה ערים יש מוקד עם רופא ירא שמייםשיפור

לקראת יום כיפור.

יש את הרב מרדכי הלפרין, שהוא גם רופא.מתואמת

ממה שאני יודעת,קנמון

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

מכירה כזה?הבוקר יעלה

אפילו אם את מכירה רופא/ת משפחה ירש זה טובמרגול

הם הרבה פעמים יודעים, ואם לא- יותר סביר שמכירים את מי לשאול

הם כנראה יצטרכו לשאול אותך פרטים יותר ספציפיים כדי להבין את המקרה שלך

אני לא מכירה בכלל רופאים דתייםהבוקר יעלה

אין בקהילה שלכם? במרפאה האזורית?מרגול

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך, אבל אני לא בקרבה מספיק בשביל לבקש להעביר מספר…

אולי תנסי להתקשר למוקד אחיות של הקופה ולשאול אותן אם יש אופציה כזו סביב הצום?

אין אבל כמה בנות עזרו בפרטי. תודה!הבוקר יעלהאחרונה

עוקבת גםציונה.

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

צריך רופא שמבין את החשיבות על שמירת הלכהעל הנס

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

לא לצום זה אומר שיעורים?הבוקר יעלה

תלוי כל מקרה לגופו ולרמת הסכנהעל הנס

גם ליהבוקר יעלה

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

שלי הייתה סכרתמתיכון ועד מעון

הרב פסק לי כן לבדוק סוכר בשבת כי זה ספק פיקוח נפש, לא זוכרת בדיוק מה עשיתי שזה יהיה בשינוי. אני זוכרת שכל ילד שינן את אחת התוצאות כדי שארשום במוצ"ש.

אני התייעצתי עם רופאה יראת שמיים שנתנה לי הנחיות מה צריך ובהתאם לזה פניתי לרב, יש ב"ה היום הרבה רופאים יראי שמיים שניתן להתייעץ איתם.

אני אגיד גם באופן כללי שהרבה פעמים רופאים יראי שמיים מקילים יותר, בעלי לדוגמא מסיבה מסויימת קיבל הנחייה מרופא מסויים דתי אמר לו להפסיק לצום בכלל צומות קלים, וראש המחלקה שהיא לא דתייה אמרה שאין שום בעיה ושיצום בלי שום חשש.

לפני כיפור מתפרסמים מוקדיםרק לרגע 1

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

הרב מנחם בורשטייןואני שר

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

תודה!הבוקר יעלה

איך מגיעים אליו?

שאלה טובהואני שר

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

עורכתקנמון

אולי תנסי לבקש את המספר/שיחזירו תשובה דרך המכון ?נפש חיה.

02-6515050

ראיתי את זה, אולי יעזורשמשית123

אולי יעניין אותך