שאלה לא קשורה לנישואין, אבל כן קשורה לתפקיד שלי כבעל וכאבא.
שאלתי בעבר בפורום אחר, אך אשמח לשמוע מהפורום הזה בעלי נסיון:
אני בוגר ישיבה, אך מאז ומתמיד היה לי קושי בקביעת עיתים לתורה.
הייתי מקנא באלה שפותחים ספר בדרכים ויושבים ולומדים בחופשים ובכל עת.
התחלתי לא מעט קביעויות - דף יומי, גמרא, משנה יומית וכו' וכו' ואף פעם לא התמדתי בזה לאורך זמן.
העניין הוא שכשאני שומע איזה שיעור יפה או צולל לתוך סוגיה או רואה מישהו לומד, לבי מתמלא ערגה וכמיהה לתורה.
אבל אני לא מצליח להביא את עצמי לשבת ללמוד, אפילו משהו קצר, או לפחות לא להתמיד במשהו כזה.
אני אדם שנחשב 'דוס', אבל אני מרגיש צבוע. איך זה שאני לא לומד?
אפילו שניים מקרא אני לא מצליח לסיים ברוב מוחלט של הפעמים.
אפילו עכשיו בסגר ובחג שאין הרבה מה לעשות ותקועים בבית/בסוכה, אני לא פותח ספר 
אני לא יודע מה ללמוד, איך, מתי וכו' וזה גורם לחוסר עשייה בסופו של דבר.
אשמח לעצות ותובנות בנושא, בפרט מכאלה שהתמודדו כמוני.
אשמח הן לרעיונות במה כן אוכל להתמיד, וכן לעצות ותובנות איך להתמיד.
(אפשר גם באישי אם בא לכם)
