אחי היקר, כולנו טבלנו בזאכי

מעבירים אותנו שם מדי פעם ומטגנים אותנו טוב טוב

אל תתרגש מהמעברים החדים שבחיים

ורבינו כבר אמר שהאדם בעולם הזה הוא

רגע אחד מלאך וברגע שלאחריו כומר

ואומר רבי נתן- מהו החיזוק שאין חיזוק אחריו?

שתזכור שנולדת עירום.

ובכל זאת יש לך כעת בגד ללבוש? 

קורת גג מעל הראש? 

הנחת פעם אחת תפילין? התעטפת בטלית פעם אחת? 

מידה טובה מרובה פי 500

והטוב שבך הוא בעל ערך הרבה יותר מהרע שאתה 

חושב שיש בך ושעשית.

והרחמים של ה' הם הרבה מעבר לדין שבעולמו. 

ואומר- אם עלית, לאן עלית?

ואם נפלת, מאיפה נפלת?

היכן אתה חושב שכבר היית כשאתה אומר- איך נפלתי

בראשית ברא 'אלהים'- ברא עולמו בדין

אמר אברהם- רבשע, אם בעולם אתה חפץ, אין דין

ואם בדין אתה חפץ, אין עולם

מה עשה קבה, עמד וצירף מידת הרחמים:

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות 'יהוה אלהים' ארץ ושמים

<הקדים מידת הרחמים לדין>

אל תקרא בהבראם אלא באברהם, שנתן את הטיעון הנל

אל תתרגש אף פעם מנפילות

אפילו יפול 800 פעם בהפרשים של עשר דקות 

יקום כמו אריה ויגיד לה'- הנה, באתי. מעכשיו אני מתחיל מחדש.

והוא נקרא מנצח. 

מי נקרא מנצח? מי שמחזיק החרב בידו. 

אפילו הוא על הרצפה, אפילו שותת דם, כל זמן שהחרב בידו,

נקרא מנצח.

וחרב, אומר רשי- תפילה.

רבשע, לא מעניין אותי איך אני נראה, כן טוב לא טוב, אני רוצה אותך. 

ותזכור- מי שלא יורים עליו.. או שהוא מת, 

או שהוא עבר לצד השני.

אז תקום ותתנער ותרוץ היישר לתוך קשרי המלחמה,

זה חזק שלנו

קל.

ואל תתרגש מהם יותר מדי, כולה חיים (;

זה היה בשמחת בית השואבה תשס"ג.
התכנסנו אז, כל תלמידי ישיבת מקור חיים כדי לרקוד ולשמוח.
אני הייתי בתחילת כיתה י', והאמת, לא היה לי שום חשק לשמוח.
לא הייתי יוצא דופן בעצבות שלי.
באותה שנה שלוש משפחות בשכבה שלי (מתוך 60) הפכו שכולות.אימו של חבר אחר נפצעה קשה בפיגוע.

כל אחד מאיתנו השתתף באותה שנה ביותר לוויות מאשר חתונות.
גם הרב עדין (שטיינזלץ) היה שותף כנראה למצב הרוח הזה.
הוא נכנס לבית המדרש ואנחנו רקדנו סביבו, אבל כולם הרגישו שיש משהו מאולץ באוויר, לא הייתה שמחה ברגליים הקופצות. 
בשלב מסוים הרב עדין התחיל לפסוע מהר וחתך את מעגל הרוקדים.
הוא הלך אל המיקרופון שעמד במרכז בית המדרש (זכור לי שהוא כל כך מיהר עד שלא עמד אפילו ליד הבמה אלא פשוט משך את המיקרופן חזרה למרכז המעגל ומשם דיבר)
המשפטים הקצרים שאמר אז, הפתיעו אותי, ניערו אותי וחרטו בי הבזקי שמחה שהם נר לרגלי עד היום. 
וכך הוא אמר:
"העניין של שמחת בית השואבה זה לבעוט ברצפה ולהתרומם טפח, חצי טפח או אפילו רבע טפח. עכשיו, השאלה היא מה עושים כשאין חשק לשמוח? הצרות הגיעו השנה קרוב קרוב אלינו. ובאמת, במצב הזה אי אפשר לבוא בטענות שאין שום חשק לשמוח.
אבל ,בכל זאת יש משהו שכתוב שם:"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה".
ואחד ההסברים של הפסוק הזה  הוא שאפשר לשאוב שמחה מן הישועה, הישועה שבוא תבוא. מאותה שמחה שאנחנו מאמינים ויודעים ומצווים לזכור שתבוא- משם אנו יכולים  לשאוב שמחה כבר עכשיו."
הרב עדין עצר, התבונן בנו קצרות וארוכות והוסיף:
"יושב לו יהודי, חבול, מרוט ומוכה- איך הוא ישמח? 
אז אומרים לו- אתה יכול ללוות שמחה מהימים של הישועה."

אני לא זוכר יותר מהשיחה ההיא. אני רק זוכר איך רקדתי באותו ערב. עצמתי עיניים חזק ודמיינתי שיבואו ימים טובים יותר, של שמחה ובנייה. 
דמיינתי שיפסיקו לירות על הכבישים. דמיינתי חיים נורמלים ודמיינתי גם גאולה עתידית ושלמה. 
ורקדתי, רקדתי בכל הכוח.
ומאז כמעט בכל סיטואציה קשה (ובוודאי בזו בה אנו שרויים) המשפטים האלו של הרב מלווים אותי. 
ותמיד תמיד השמחה שאני לווה מהעתיד פותחת לי שער של ישועה כבר בהווה.

לחיים! לחיי הגאולה השלמה בגוף ובנפש, לנו ולכל העולם כולו🙏

כתב: יואל שפיץ

מכירה את העצה הזאת ולמדתי אותה כל כך הרבה פעמים בחיי,
אבל עכשו סיימתי לקרוא, הנחתי את המחשב בצד, ורקדתי בטירוף כאן אצלי בסוכה! תודה!!

המיוחד הזה, לילה של ישועות "הושענא רבא".

אבל אם זוכרים 2 דברים זה אולי קצת מקל:

1. לכולם בחיים יש תקופות של חושך גם אם נראה שהבעיות והכשלונות רק אצלינו..אנחנו רואים רק את הטוב שהם משקפים          החוצה ולכן קשה לנו להאמין שאנחנו לא היחידים בעולם..

2. אם ריבונו של עולם מחיה אותך סימן שיש לך משמעות ותפקיד,אהובים אנחנו תמיד- אצל בורא העולם..

    בלי קשר למה אנחנו עושים..בכל בוקר אנחנו אומרים "רבה אמונתך"-לריבונו של עולם יש בשבילנו תפקיד מיוחד וספציפי שבשבילו הוא החזיר לנו היום את הנשמה..

ועוד משהו שיכול לעזור-

לדעת שכל דבר בחיים,גם טוב וגם רע בסוף נגמר...

אז התקופה הרעה תעבור ויבואו ימים טובים בעז"ה

היי כבר את הכתיבה שלך אני אוהב... ובכללי אני, ואולי ה' מופיע בתוכי דרך זה- אני מאוד אוהב "כלים שבורים". אין להם כבר אגו. למרות שהם אולי לפעמים בטוחים שיש להם. הם תלוים. כמו כולם- כי "אתה מחיה את כולם" אבל הם יודעים את זה. אחי האהוב והמתוק שאין שיעור למתיקותו המתוק מדבש ותותים בקצפת... אפילו אם אתה בטוח שאתה הכי גרוע הרי כבר אמרו- כל תפילה שאין בה מתפילת פושעי ישראל אינה תפילה! (מסכת כריתות דף ו עמוד ב) אתה השלמות של התפילה שלי! (ק"ו אם אתה לא פושע ישראל) מה אעשה בלעדיך? אל תעזוב שום דבר ואל תיפול בדעתך!! אתה אהוב למעלה ולמטה והיצר הרע מכניס לך הזיות שקריות לחלוטין! "אל תקשיב להם, אל תאמין להם!" (שולי רנד, "דע בני אהובי", מומלץ למצבים כאלה) 

תתחזק אחי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. רבנו מדייק במילים. מתי זה תמיד? עכשיו! בעיקר עכשיו! 

הבעיה העיקרית לפעמים שלא מספיק לנו להיות אהובים למעלה אלא גם בארץ ולזה יש פחות פתרונות למרות שכתבתי שלפחות עלי אתה אהוב כבר...

אבל יש לי חיזוק גם לזה ארוך קצת...

כשה' ברא את האדם הוא נפח בתוכו נשמה עצומה ונשגבה שכלולה מכל המידות העליונות שדרכם ה' מנהיג את העולם שזה אומר רחמים ואהבה גדולה גם כשהיא מלובשת בדין ואם יש לך זמן תציץ במאמר קט"ו בליקוטי מוהר"ן שמסביר בהרחבה. כדי שהנשמה תוכל להתגלות בעולם ברא לה ה' יתברך כלי שנקרא- נפש (גם בהמית וגם אלוקית) והנה לכל אדם יש זמנים שבהם מתגלה הנשמה דרך הנפש וזה בזמן שהוא עושה מצווה או מעשה טוב.

ויוצא מכאן שמצד הנשמה (או זמני גילוי הנשמה) הרבה מאוד אנשים שזוכים אפילו קצת להתחבר לנשמה שלהם, אוהבים אותך מאוד מאוד!! קשה לראות את זה בטח כשכואב ועצוב...

ועוד משהו- שיחה ק"מ- 

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק מקצר רוח ומעבודה קשה , שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו' עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת. ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי מי בז ליום קטנות , מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא, קטנות שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו קטנות אמונה. אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם קטנות שהיה בהם נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן. ויש לפרש לפי זה שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך. ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך. וכבר מבאר ענין זה כמה פעמים שאין זה ענוה להיות במחין דקטנות חס ושלום וצריכין לבקש הרבה מהשם יתברך לזכות לדרכי ענוה באמת וכו'. (עין בלקוטי תנינא סימן כ"ב ובסימן ע"ב ועוד בכמה מקומות ). גם אחר כך בסמוך אחר שאמר ענין הנ"ל, הגיע ראש השנה ואמר אז התורה חדי רבי שמעון, סימן ס"א בחלק ראשון, ושם הזכיר ענין חסרון אמונה בעצמו, עין שם באות ה' מה שכתוב שם. ויש שיש עליהם מחלקת מחמת שאין להם אמונה בעצמן וכו':

מקווה בשבילך שתצליח בהכל! השמח- מצליח! (ספר המידות לר' נחמן מברסלב)

באהבה

״תניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו״ (בבלי יבמות קכא ע״א). 

רבי עקיבא עומד לטבוע בים, ואיך הוא ניצל ? הוא נאחז בקרש של ספינה וכל גל שבא להטביע אותו הוא מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים בעזרת הקרש שהוא מחזיק בו, וכך הוא שורד גל גל עד שהוא ניצל ועולה ליבשה. 

אולי תחפש לך איזה ״קרש של תקווה״ להחזיק בה ( איזה ? לא יודע. זה עניין אישי שלך) תעבור גל גל, תנסה פשוט לשרוד כל מאבק ומאבק בפני עצמו, עד שבע״ה תגיע ליבשה, לתקופה יותר רגועה יציבה ומבוססת.  

אגב. גם רבי עקיבא היה בתחילתו יהודי פשוט=)

וכדאי שתשמע גם את זה 

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.