אחי היקר, כולנו טבלנו בזאכי

מעבירים אותנו שם מדי פעם ומטגנים אותנו טוב טוב

אל תתרגש מהמעברים החדים שבחיים

ורבינו כבר אמר שהאדם בעולם הזה הוא

רגע אחד מלאך וברגע שלאחריו כומר

ואומר רבי נתן- מהו החיזוק שאין חיזוק אחריו?

שתזכור שנולדת עירום.

ובכל זאת יש לך כעת בגד ללבוש? 

קורת גג מעל הראש? 

הנחת פעם אחת תפילין? התעטפת בטלית פעם אחת? 

מידה טובה מרובה פי 500

והטוב שבך הוא בעל ערך הרבה יותר מהרע שאתה 

חושב שיש בך ושעשית.

והרחמים של ה' הם הרבה מעבר לדין שבעולמו. 

ואומר- אם עלית, לאן עלית?

ואם נפלת, מאיפה נפלת?

היכן אתה חושב שכבר היית כשאתה אומר- איך נפלתי

בראשית ברא 'אלהים'- ברא עולמו בדין

אמר אברהם- רבשע, אם בעולם אתה חפץ, אין דין

ואם בדין אתה חפץ, אין עולם

מה עשה קבה, עמד וצירף מידת הרחמים:

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות 'יהוה אלהים' ארץ ושמים

<הקדים מידת הרחמים לדין>

אל תקרא בהבראם אלא באברהם, שנתן את הטיעון הנל

אל תתרגש אף פעם מנפילות

אפילו יפול 800 פעם בהפרשים של עשר דקות 

יקום כמו אריה ויגיד לה'- הנה, באתי. מעכשיו אני מתחיל מחדש.

והוא נקרא מנצח. 

מי נקרא מנצח? מי שמחזיק החרב בידו. 

אפילו הוא על הרצפה, אפילו שותת דם, כל זמן שהחרב בידו,

נקרא מנצח.

וחרב, אומר רשי- תפילה.

רבשע, לא מעניין אותי איך אני נראה, כן טוב לא טוב, אני רוצה אותך. 

ותזכור- מי שלא יורים עליו.. או שהוא מת, 

או שהוא עבר לצד השני.

אז תקום ותתנער ותרוץ היישר לתוך קשרי המלחמה,

זה חזק שלנו

קל.

ואל תתרגש מהם יותר מדי, כולה חיים (;

זה היה בשמחת בית השואבה תשס"ג.
התכנסנו אז, כל תלמידי ישיבת מקור חיים כדי לרקוד ולשמוח.
אני הייתי בתחילת כיתה י', והאמת, לא היה לי שום חשק לשמוח.
לא הייתי יוצא דופן בעצבות שלי.
באותה שנה שלוש משפחות בשכבה שלי (מתוך 60) הפכו שכולות.אימו של חבר אחר נפצעה קשה בפיגוע.

כל אחד מאיתנו השתתף באותה שנה ביותר לוויות מאשר חתונות.
גם הרב עדין (שטיינזלץ) היה שותף כנראה למצב הרוח הזה.
הוא נכנס לבית המדרש ואנחנו רקדנו סביבו, אבל כולם הרגישו שיש משהו מאולץ באוויר, לא הייתה שמחה ברגליים הקופצות. 
בשלב מסוים הרב עדין התחיל לפסוע מהר וחתך את מעגל הרוקדים.
הוא הלך אל המיקרופון שעמד במרכז בית המדרש (זכור לי שהוא כל כך מיהר עד שלא עמד אפילו ליד הבמה אלא פשוט משך את המיקרופן חזרה למרכז המעגל ומשם דיבר)
המשפטים הקצרים שאמר אז, הפתיעו אותי, ניערו אותי וחרטו בי הבזקי שמחה שהם נר לרגלי עד היום. 
וכך הוא אמר:
"העניין של שמחת בית השואבה זה לבעוט ברצפה ולהתרומם טפח, חצי טפח או אפילו רבע טפח. עכשיו, השאלה היא מה עושים כשאין חשק לשמוח? הצרות הגיעו השנה קרוב קרוב אלינו. ובאמת, במצב הזה אי אפשר לבוא בטענות שאין שום חשק לשמוח.
אבל ,בכל זאת יש משהו שכתוב שם:"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה".
ואחד ההסברים של הפסוק הזה  הוא שאפשר לשאוב שמחה מן הישועה, הישועה שבוא תבוא. מאותה שמחה שאנחנו מאמינים ויודעים ומצווים לזכור שתבוא- משם אנו יכולים  לשאוב שמחה כבר עכשיו."
הרב עדין עצר, התבונן בנו קצרות וארוכות והוסיף:
"יושב לו יהודי, חבול, מרוט ומוכה- איך הוא ישמח? 
אז אומרים לו- אתה יכול ללוות שמחה מהימים של הישועה."

אני לא זוכר יותר מהשיחה ההיא. אני רק זוכר איך רקדתי באותו ערב. עצמתי עיניים חזק ודמיינתי שיבואו ימים טובים יותר, של שמחה ובנייה. 
דמיינתי שיפסיקו לירות על הכבישים. דמיינתי חיים נורמלים ודמיינתי גם גאולה עתידית ושלמה. 
ורקדתי, רקדתי בכל הכוח.
ומאז כמעט בכל סיטואציה קשה (ובוודאי בזו בה אנו שרויים) המשפטים האלו של הרב מלווים אותי. 
ותמיד תמיד השמחה שאני לווה מהעתיד פותחת לי שער של ישועה כבר בהווה.

לחיים! לחיי הגאולה השלמה בגוף ובנפש, לנו ולכל העולם כולו🙏

כתב: יואל שפיץ

מכירה את העצה הזאת ולמדתי אותה כל כך הרבה פעמים בחיי,
אבל עכשו סיימתי לקרוא, הנחתי את המחשב בצד, ורקדתי בטירוף כאן אצלי בסוכה! תודה!!

המיוחד הזה, לילה של ישועות "הושענא רבא".

אבל אם זוכרים 2 דברים זה אולי קצת מקל:

1. לכולם בחיים יש תקופות של חושך גם אם נראה שהבעיות והכשלונות רק אצלינו..אנחנו רואים רק את הטוב שהם משקפים          החוצה ולכן קשה לנו להאמין שאנחנו לא היחידים בעולם..

2. אם ריבונו של עולם מחיה אותך סימן שיש לך משמעות ותפקיד,אהובים אנחנו תמיד- אצל בורא העולם..

    בלי קשר למה אנחנו עושים..בכל בוקר אנחנו אומרים "רבה אמונתך"-לריבונו של עולם יש בשבילנו תפקיד מיוחד וספציפי שבשבילו הוא החזיר לנו היום את הנשמה..

ועוד משהו שיכול לעזור-

לדעת שכל דבר בחיים,גם טוב וגם רע בסוף נגמר...

אז התקופה הרעה תעבור ויבואו ימים טובים בעז"ה

היי כבר את הכתיבה שלך אני אוהב... ובכללי אני, ואולי ה' מופיע בתוכי דרך זה- אני מאוד אוהב "כלים שבורים". אין להם כבר אגו. למרות שהם אולי לפעמים בטוחים שיש להם. הם תלוים. כמו כולם- כי "אתה מחיה את כולם" אבל הם יודעים את זה. אחי האהוב והמתוק שאין שיעור למתיקותו המתוק מדבש ותותים בקצפת... אפילו אם אתה בטוח שאתה הכי גרוע הרי כבר אמרו- כל תפילה שאין בה מתפילת פושעי ישראל אינה תפילה! (מסכת כריתות דף ו עמוד ב) אתה השלמות של התפילה שלי! (ק"ו אם אתה לא פושע ישראל) מה אעשה בלעדיך? אל תעזוב שום דבר ואל תיפול בדעתך!! אתה אהוב למעלה ולמטה והיצר הרע מכניס לך הזיות שקריות לחלוטין! "אל תקשיב להם, אל תאמין להם!" (שולי רנד, "דע בני אהובי", מומלץ למצבים כאלה) 

תתחזק אחי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. רבנו מדייק במילים. מתי זה תמיד? עכשיו! בעיקר עכשיו! 

הבעיה העיקרית לפעמים שלא מספיק לנו להיות אהובים למעלה אלא גם בארץ ולזה יש פחות פתרונות למרות שכתבתי שלפחות עלי אתה אהוב כבר...

אבל יש לי חיזוק גם לזה ארוך קצת...

כשה' ברא את האדם הוא נפח בתוכו נשמה עצומה ונשגבה שכלולה מכל המידות העליונות שדרכם ה' מנהיג את העולם שזה אומר רחמים ואהבה גדולה גם כשהיא מלובשת בדין ואם יש לך זמן תציץ במאמר קט"ו בליקוטי מוהר"ן שמסביר בהרחבה. כדי שהנשמה תוכל להתגלות בעולם ברא לה ה' יתברך כלי שנקרא- נפש (גם בהמית וגם אלוקית) והנה לכל אדם יש זמנים שבהם מתגלה הנשמה דרך הנפש וזה בזמן שהוא עושה מצווה או מעשה טוב.

ויוצא מכאן שמצד הנשמה (או זמני גילוי הנשמה) הרבה מאוד אנשים שזוכים אפילו קצת להתחבר לנשמה שלהם, אוהבים אותך מאוד מאוד!! קשה לראות את זה בטח כשכואב ועצוב...

ועוד משהו- שיחה ק"מ- 

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק מקצר רוח ומעבודה קשה , שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו' עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת. ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי מי בז ליום קטנות , מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא, קטנות שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו קטנות אמונה. אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם קטנות שהיה בהם נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן. ויש לפרש לפי זה שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך. ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך. וכבר מבאר ענין זה כמה פעמים שאין זה ענוה להיות במחין דקטנות חס ושלום וצריכין לבקש הרבה מהשם יתברך לזכות לדרכי ענוה באמת וכו'. (עין בלקוטי תנינא סימן כ"ב ובסימן ע"ב ועוד בכמה מקומות ). גם אחר כך בסמוך אחר שאמר ענין הנ"ל, הגיע ראש השנה ואמר אז התורה חדי רבי שמעון, סימן ס"א בחלק ראשון, ושם הזכיר ענין חסרון אמונה בעצמו, עין שם באות ה' מה שכתוב שם. ויש שיש עליהם מחלקת מחמת שאין להם אמונה בעצמן וכו':

מקווה בשבילך שתצליח בהכל! השמח- מצליח! (ספר המידות לר' נחמן מברסלב)

באהבה

״תניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו״ (בבלי יבמות קכא ע״א). 

רבי עקיבא עומד לטבוע בים, ואיך הוא ניצל ? הוא נאחז בקרש של ספינה וכל גל שבא להטביע אותו הוא מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים בעזרת הקרש שהוא מחזיק בו, וכך הוא שורד גל גל עד שהוא ניצל ועולה ליבשה. 

אולי תחפש לך איזה ״קרש של תקווה״ להחזיק בה ( איזה ? לא יודע. זה עניין אישי שלך) תעבור גל גל, תנסה פשוט לשרוד כל מאבק ומאבק בפני עצמו, עד שבע״ה תגיע ליבשה, לתקופה יותר רגועה יציבה ומבוססת.  

אגב. גם רבי עקיבא היה בתחילתו יהודי פשוט=)

וכדאי שתשמע גם את זה 

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

אז למה שיסכים...

וחוץ מזה. אם יציע נישואין למשהו זה למדפסת

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת