קנאה בחברה שילדהשומעים?
היי בנות, קוראת פה לפעמים,
והנה גם אני פתחתי ניק, לצורך שאלה מפחדת במיוחד ..

אז ככה. ב"ה לא מזמן ילדתי בן מתוק מתוק
באיזושהיא הזדמנות פגשתי חברה די טובה (,שכנה)
שיש לה כמה ילדים כבר די גדולים, ואני יודעת שהיא מאד רוצה עוד, ובינתיים פחות הולך.
בקיצור אני מראה לה את התינוק איזה מתוק הוא
(לא בהשווצה יותר מדי, פשוט זו היתה הכרות ראשונה)
ואז היא זורקת לי משפט:
"את לא מבינה, זה בכלל שלי!"
אני כזה: "מה??" (באמת לא מבינה)
והיא "הוא שלי! אני גם רוצה תינוק, אני מתה לעוד ילדים, לך כבר יש כמה, מה את צריכה.." (משהו בסגנון הזה. אציין שיש לי קצת יותר ילדים משלה ואני קטנה ממנה בלא מעט שנים)
אז החלקתי את זה וחייכתי וזה ..
ובפנים----
תצחקו עלי. אבל פשוט נבהלתי.
מרוקאית שכמוני- רק הרגשתי את העין הרע שהיא עשתה לי,
חס ושלום.
פשוט נבהלתי.
היי, הוא שלי!! לא שלך!!
אני מבינה ממש את הרצון שלה לעוד ילדים, ואני בטוחה שהיא לא אמרה את זה בכוונה רעה, כנראה אפילו די בצחוק (חייכה כשאמרה את זה) אבל זה ממש עשה לי רע.
הרגשתי שזו סוג של צרות עין, שפשוט הפחידה אותי.
אני לא שופטת אותה, מתפללת עליה שתזכה גם היא בקרוב, אבל שתבין שאין אחד על חשבון השני,
זה לא שאני קיבלתי במקומה או משהו,
כל אחד והחבילה שלו, ושלא תעשה לי כזה עין הרע...

עכשיו, השאלה אם לשתף אותה שהמשפט הזה קצת פגע בי.
אני בטוחה שאם אגיד לה אז היא כן תבין שזה לא היה שייך,
אבל עדיין, לא רוצה לפגוע בה,
אבל מצד שני ,כןרוצה לסגור את הסיפור הזה יפה,
ושחלילה אף אחד לא יפגע...

סליחה על האורך,
מה אומרות?
תודה רבה למגיבות!

אויש מורכב!אם כל חי

קודם כל חיבוק על החוויה הלא נעימה הזו❤️

ומחילה מכבוד שכנתך- נראה לי שהסתובב לה משהו בראש מרוב צער☹️

תגובה כמו שלה היא תגובה ממש הזויה ולא מתאימה 

ברור ברור שאין כל קשר בין הילד שלך לילדים ש(אין) לה

אני לא חושבת שיש למה שהיא אמרה משמעות מבחינת השפעה על הילד שלך. פשוט תמחקי את האמירה הזו ואל תנסי למצוא הוכחות ל״צדק״ במה שהיא אמרה, כי זו אמירה שנשמעת יותר קרובה למחלת נפש.

לדעתי- 

לא כדאי לפתוח את זה מולה. לא נשמע שהיא מספיק מאוזנת בנושא הזה (ויכול להיות שחוץ מזה היא אישה מקסימה ונורמלית ואמא טובה, כן?!)

ועוד שיחה על הנושא עלולה להוציא ממנה עוד שדים או אמירות לא נעימות עבורך.

פשוט תתרחקי.

(ואני אומרת את זה ממקום שחוויתי אובדן בעצמי, ומעולם לא חשבתי שתינוקות של אחרים או הריונות של אחרים שייכים לי. הכל אצל אלוקים בחלוקה מדויקת מאוד)

לא נעים להודות,שומעים?
אבל היא באמת לא 100 גם בלי קשר לאמירה הזאת
(ולמרןת זאת היא אישה ושכנה מקסימה וכו' וכו')
וגם אני חוויתי אובדן בעצמי, והיא מודעת אליו לחלוטין, (זה השתרבב בשיח באותה פעם, שאני הכנסתי)
לכן עוד יותר הופתעתי ממה שאמרה ומחוסר הטקט
(גם היא חוותה אובדן, שונה משלי,
לכן משום מה היא כנראה חושבת שאפשר להשוות ביניהם. דבר שמעולם לא הייתי עושה לאף אדם)
סיטואציה מאד לא נעימה!קמה ש.
בס״ד

את מהממת על הרגישות שלך. שלמרות התחושה הלא טובה שאת חשה את עדיין חוששת לפגוע בה וככה מתחשבת ונזהרת!

אני בעד תמיד (איפה שמתאפשר כמובן) ״לסגור יפה״ סיפורים לא נעימים, כמו שכתבת בסוף. בשבילך. בשבילה. בשביל המשך השכנות שלכן. כדי שיהיה שלום בעמ״י.



״אני בטוחה שאם אגיד לה אז היא כן תבין...״

מהמשפט הזה הבנתי ממך שאת חושבת שהיא אשה שאפשר לדבר איתה. (יש אנשים שאין מה לנסות אפילו. נשמע שהיא לא כזאת. כמה שהבנתי לפחות).


מה שאני הייתי עושה:

(1) מתפללת מעומק הלב תפילה בבקשת ״ה׳ שפתיי תפתח״. ושלא תצא תקלה או פגיעה על-ידך.
(2) נותנת צדקה
(3) שואלת אותה אם היא פנויה להחליף איתך מילה. מבקשת ממנה האם היא יכולה לברך את תינוקך ואת משפחתך. להסביר שאת רגישה למה שאומרים (אפשר לשים את זה על הרקע המרוקאי שלך 🙂) ושהמשפט שהיא אמרה לך בלבלה אותך ומאז גורם לך לאי שקט. הסבר מליבך החפץ שלום לליבה הטוב.

בהצלחה יקרה 💝
דבר ראשון זו חוויה ממש לא נעימה אז חיבוק❤ אני רוצהבתי 123
להציע לך להסתכל על זה מהכיוון השני דווקא.
אני מכירה הרבה נשים עם קושי להביא ילדים וגם פה בפורום נשים משתפות ברגשות שלהן.
היא מרגידה מה שהיא מרגישה במילא אז אולי יותר טוב שהיא הוציאה את זה ופרקה גם אם זה היה בנחמדות או חצי ציניות ברור שהיא אמרה מה שמרגישה.. זה לגמרי עדיף מאשר הייתה שומרת את זה בבטן וסתם מקנאה בלב כל פעם שהיית עוברת לידה אולי גם היית מקבלת מבטים או התחמקויות.
ככה את גם יודעת שאת צריכה להתרחק ממנה.
באופן אישי לא הייתי מעלה את זה בפניה זה סתם יכול לגרום למתח ויש מצב שהיא כבר באותו רגע התפדחה שנפלט לה משפט כזה. אבל זה ממש תלוי בקשר שלכן
מבינה את הקושי שלך.האושר שבחלום
אבל אל תשפטי אותה, הרבה פעמים נשים במצב הזה
ואני מדברת מניסיון (כי גם אני מנסה להכנס להריון)
פוגשות חברות שילדו, או שבהריון וכו
ומרוב לחץ לא לבכות להן בפנים, או לנסות לשדר להן שהכול טוב. הן אומרות שטויות..

אני בטוחה שזה היה המקרה שלה, היא לא חולת נפש
ולא מקללת אותך. אני בטוחה בזה.
כנראה היא הייתה בצער, ניסתה להדחיק ולנסות למצוא מילים.
והובנה לא נכון. אני בטוחה שלא יקרה לך ולמשפחתך דבר.
אל תתרחקי ממנה, למרות שזה קשה
אם היא חברה שלך וחשובה לך, תתענייני בשלומה
תשאלי איך היא מרגישה.
אל תתרחקי כי זה הכי נורא. היא לא צריכה להרגיש רע יותר ממש שהיא מרגישה.
תגידי תודה לאלוקים שאת במקום הנותן, והעוזר.

שוב. מבינה את ההרגשה שלך. גם אני הייתי נלחצת.
אבל תנסי להבין שהאמירה הזאת באה מכאב.

ושהיא מרגישה פתוח איתך כנראה לשתף אותך.

יכולה לומר לך- שהייתה פעם שהתפללתי ממש על ילד
ממש! התחננתי לפני הקבה שיתן לי ילד,
וחברה שלי שלקחה גלולות ולא ממש ניסתה והתאמצה
נקלטה באותו החודש.
וככ כאב לי, והרגשתי שאני זאת שהייתי צריכה להקלט לא היא.
הייתי במקום מאוד מאשים ומאוד מקנא.
היא לא רוצה את הילד שלך, היא רוצה את שלה.
והיא במצוקה כנראה.

תעזרי לה תתמכי בה, תיהי שם
כמובן כמה שאת יכולה, ולא עם זה פוגע בך
הקבה יחזיר לך כפליים
אני אהיה חריפה-השם בשימוש כבר
אם יש לה ילדים וזה מה שהיא אמרה לך-

טוב התחרטתי על המילה שכתבתי.

סליחה.
יש לי ילד אחד גדול ומעולם לא עלה על דעתי להגיד לכל החברות, בנות המשפחה והשכנות/המכרות שילדו במהלך 9 וחצי בשנים הללו עשרות תינוקות ב"ה,-"זה שלי" על תינוק שלהן.
אם היית אומרת לי שאין לה בכלל, שהיא ממתינה נואשות, שהיא מנסה ועדיין אין, אני עפר לכפות רגליה. אבל יש לה כמה וזה מה שהיא אומרת? - ועוד אומרת ל ך "מה את צריכה"???
*****
כפוית טובה למתנות שה' נתן לה בחינם.
ושוב מדגישה - אני מדברת ככה כי יש לה כבר מספר ילדים.
ולגבי העין הרעה- אל תפחדי מזה. עין רעה שולטת כשאת לא מסתירה בכוונה לעורר את קנאת השני ולפגוע בו, וזו לא הייתה כוונתך.
אל תגידי לה שום דבר, כשתפגשו בפעם הבאה מאמינה שהיא לא תגיד דברים בסגנון הנ"ל, אבל אם כן-תתרחקי ממנה.
בהצלחה ומזל טוב🙂
אכן יש לה כבר ילדיםשומעים?
(יש יגידו שלא מעט)
ולכן ממש הופתעתי, אם כי אני כן מבינה את הרצון לעוד ילדים .
מאז נפגשנו ודיברנו עוד כמה פעמים,
אני בכלל לא בטוחה שהיא זוכרת ממש את השיחה ההזויה הזאת,
מרגישה רע בגללה- היא בטח לא...
מאז היא לא דיברה על הנושא
צר לי, אז כנראה שדרושה לה השלמת אפייה.השם בשימוש כבר
מסכנה בסך הכל.
כדאי קצת להיזהר או שפשוט ניסתה להחמיא לך בדרךהיושים
עקיפה וניסתה לפרגן על התינוק החדש ועד כמה שהוא חמוד
גם אני יכולה להגיד לחברה או גיסה ״אני לוקחת לך את הילד זהו״ מרוב שהוא חמוד וכו׳ אולי התכוונה לזה
מצד שני.. באמת מלחיץ בשלב של החיים שלה שבו היא נמצאת להיכנס לזה בצורה כזו
פשוט תתנהגי בצורה של כבדהו וחשדהו וזהו
אם זה היה בצ ח ו ק לגמרי-סבבה. מסכימה. הבעיה שא"א לדעתהשם בשימוש כבר
אף פעם אם זה ב א מ ת בצחוק.
כל מה שכתבתי לעיל- נכון לאם היא התכוונה ברצינות.
יש לי המון חמלה בלב. אבל חמלה צריכה להיות במקום הנכון ועל האנשים הנכונים. אשה שיש לה כמה ילדים ואומרת כזה משפט-אם היא לא מעורערת בנפשה ונורמלית לחלוטין והיא התכוונה ברצינות-צריך לבוז לה, לא לרחם עליה.
זו דעתי.
הייתי מרחמת עליה מאד, כי משפט כזהסופי123
מעיד על מצוקה גדולה אצל אדם נורמטיבי.
והייתי משחררת. עין הרע בעיני זה עניין פסיכולוגי, לא תאמיני בזה זה לא יהיה קיים.
ברור לי שזה שטויותשומעים?
ועדיין, ישר עלו לי כל מיני סיפורים צדיקים על כח המחשבה והדיבור,
וכמה שמדברים איתנו מגיל אפס שדיבור הופך עולמות ומחשבה לא טובה על אנשים יכולה להרוס להם חס' וחלילה....
אולי רק אצלנו דיברו ככה
וכן האמת שזה הלחיץ אותי
לא התכוונו לזה, הסירי דאגה מליבך. האמירה שלה לא תפגעהשם בשימוש כבר
חלילה בתינוק שלך, אל תדאגי...
( וגם אני מרוקאית, שבביתה הס מלהזכיר וכמובן קירות ביתה חפים מכל חמסות/קמיעות/מפתח הפרנסה/אבני החושן/עיניים/דגים וכו וכו וכו... )
שטויות במיץ לימון
הלוואי. שאני אזכה לאמונה תמימה כמוך😅שומעים?
עברתי סדרת חינוך בנושא אצל בעלי (המרוקאי גם כן😂😂)השם בשימוש כבר
הייתי מדברת עם רבאמאשוני
קודם כל כדי להרגיע את הנפש על העין הרע,
אולי גם יעזור לך לשתף דמות תורנית אולי יהיה אפשר לסלוח לה גם בלי לדבר איתה. למצוא את הטוב בסיפור הזה ולמה זה פגש דווקא אותך.

אני חושבת שאם היא בצער כזה גדול שהיא אומרת דברים כאלו אז הייתי מרחמת עליה ולא מצפה ממנה להתנצלות. גם ככה קשה לה. (לא שהיא הייתה צריכה להוציא את זה עלייך, אבל אולי אפשר לנהוג איתה לפנים משורת הדין)

יכול להיות שעכשיו הסיפור הזה קשה לך (ולגמרי מובן מה קשה לך בו!) כי הלידה טריה והתינוק חדש ועדין ואולי את גם מוצפת הורמונים עדיין.. אולי הקושי יתעמעם עם הזמן.

בכל מקרה לא הייתי מדברת איתה עכשיו. אלא מנסה לראות איך אני עם זה לתקופת זמן. אם אני מצליחה להתעלות מעל הסיפור בלי לדבר איתה, מעולה.
אם לא ואני מרגישה שהמשפט הזה מושך אותי שוב ושוב למטה וגורם לי לטענה כלפיה אז כן לומר משהו. מרחק הזמן יעשה טוב גם לך וגם לה. אם היא אמרה את המשפט הזה לא מזמן אולי היא עדיין באותו מקום ולא יכולה לראות מעבר לחור השחור שלה ולא תהיה מסוגלת להתנצל.

הדרך לסגור את הסיפור יפה (לדעתי האישית) כשאת במקום בשל וסולח לכך, זה לתת צדקה ולשאת תפילה שבזכות ההבלגה שלך והפעלת מידת הרחמים על פני מידת הדין, תבקשי מה' שיגמול לך בחזרה באותו מטבע (את יכולה לבקש על בקשות ספציפיות או כבקשה כללית)
להתרחק ממנה לגמרי לא רלוונטישומעים?
והיא במקום הקשה הזה כבר כמה שנים לדעתי, נגיד שנתיים ,לא משהו שהשתנה ממש בזמן האחרון .
לדבר עם רב זה רעיון, אבל די מפדח, לא?
לתת צדקה ולהתפלל זה רעיון טוב. תודה!

נראה לי שיותר משנפגעתי,
הפריע לי כאילו ה"צרות עין" (באמת מנסה לא לשפוט אותה, לא עלינו המצבהזה)
ובכלל נראה לי שכשהילד יגדל יהיה לי מאד קשה לשלוח אותו אליה , די יפחיד אותי אפילו.
כי הילדים הגדולים כן משחקים אצלם לפעמים...
מבינה מה אני אומרת? כאילו, שלא "תגנוב" לי אותו יום אחד
(ברור וברור שזה לא יקרה, אני סתם מנסה להעביר את התחושות דרך המקלדת איכשהוא)
התכוונתי לא לדבר איתה *על זה* כרגעאמאשוני
אלא אם לפתוח- אז ממרחק של יותר זמן.
וברור ברור לגמרי מה שאת אומרת.
בפן הפיזי ובפן הרוחני.
כרגע הוא תינוק פיצי בכל מקרה. מה יהיה כשהוא יגדל- אני לא חושבת שצריך לחשוב על זה עכשיו..
אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך..
אולי היא בעצמה תבוא יום אחד לומר סליחה?
אי אפשר לדעת.

אני חושבת שלדבר עם רב זה בכלל לא מפדח. להיפך ממש מחזק ומעצים.

את לא מביאה אותה לדין תורה אצלו אלא פורסת בפניו את הסיפור שיש לו השלכות רוחניות עלייך.
לא לכל אחת מתאים לערב רב בדברים רוחניים והנהגות אישיות, אבל מי שכן נוהג ללכת לרב על דברים כאילו בד"כ יוצא עם לב קל יותר.

לגבי זה שהיא שנתיים במצבה- את חושבת שבמשך כל השנתיים האלו היא הייתה יכולה לומר משפט כזה?
לי זה נשמע שהיא במצוקה שנתיים אבל במקרה באותו יום/ חודש/ תקופה עבר עליה איזה משהו שהעצים במיוחד את הקושי.

תראי מה השם בשימוש כבר כתבה, גם אצל מי שמצפה, זאת לחלוטין לא התנהגות נורמלית.

אם את חושבת שזה האופי שלה וככה היא ושום דבר לא ישתנה בזמן הקרוב אז אולי לקרר קצת יחסים.
לא להתנתק לחלוטין אבל לשמור על עצמך. אי אפשר להתנהל בשגרה לאורך זמן עם שכנה שמקנאה,
אבל אם זאת הייתה מעידה חד"פ בגלל איזה טריגר שגמר עליה נראה לי הייתי מנסה לעבור את הגל בשלום
ותודה ממש לכל העונות!!אשמח אם יש למישהי עוד משהו בענייןשומעים?
רק דבר אחדבת 30
אם את אומרת שממילא היא לא מאה,
אז האמירה הזאת חושפת שאולי היא גם לא 95...
כלומר, זה ברור שזו אמירה כ''כ משונה, שגם הרקע שלה לא ממש מצדיק אותה, אם יש לה כמה וכמה ילדים.
אולי אם תראי את זה באור כזה זה ישפר לך את ההרגשה.
היטבת להגדיר את מה שאני לא הצלחתי..השם בשימוש כבר
לגבי האופי שלה-שומעים?
היא אשה עם לב ענק,
עוזרת בלי גבול כשצריך (לטעמי לפעמים יותר מדי חופרת כשזה קורה),
טקט דווקא יש לה, היא מבינה עניין,
אבל לא תמיד משתמשת בו.
התגובות שלה הרבה פעמים מאד אגרסיביות וקולניות,
להתחיל איתה זה לא נעים ולא כדאי כי היא יכולה ללכלך על מישהו שמעצבן אותה עם כל העולם,
אבל ברגיל היא אישה מקסימה וחברה טובה שלחסד שלה אין גבול.

שוב , מה שהפריע לי זה לכאורה ההשפעות השליליות מבחינה רוחנית שהיא עלולה להפיל עלי עם האמירות והקנאה שלה

אבל כולן פה כנראה אשכנזיות כאלה שלא מאמינות לזה אז אני אנסה להדבק בכן...
(נכתב בחיוך ובתקוה)
סליחה?(יד על המותן )כולן אשכנזיות?(כחכוח בגרון )השם בשימוש כבר
וואי סליחה אם פגעתי!!! 😆שומעים?
צחקתי...השם בשימוש כבראחרונה
אני יכולה להבין למה זה מציק לך מבחינה רוחנית.בת 30
מה הכוונה השפעות שליליות רוחניות? אני דווקא לא הבנתימקווה לטוב מאוד

חושב

בעיקר בקטע של עין הרעבת 30
או לחילופין- מישהו שמסתכל עליך ועל הברכה שלך בצרות עין או בהקפדה
אהה, מעניין אצלי השפעות שליליות רוחניות זה משהו אחרמקווה לטוב מאוד

אז לא ממש הבנתי. 

כן, משהו כזה...שומעים?
מבינה את התחושות שלךתהפוכות
מתחברת למה ש'השם בשימוש כבר' אמרה. האמירה שלה לא שפויה ולא במקום. הילד הזה שלך כי כך ה' החליט. אין שום קשר אליה ואם היא כן רואה קשר אז ה' ירחם...

תרחמי עליה. תנסי לתפוס מרחק אם את יכולה. אני יודעת שבאופן אישי מאנשים כאלה הייתי מנסה כמה שיותר להתרחק. ואם עדיין קשה לך לשחרר מזה ואת לא יכולה להתרחק ממנה תגידי לה פעם אחת בחצי צחוק חצי רצינות "תגידי למה אמרת לי כמה ילדים אני צריכה ושהילד שלך.. תתפללי בשבילי שיהיו לי כמה שיותר. כל המתפלל על חברו נענה תחילה וכו" או משהו בסגנון.

אני מאוד מבינה אותך כי גם לי מאוד קשה לשחרר מאמירות כאלה של אנשים אבל ה' שומר עלייך ועל הילד המדהים שלך והיא לא קשורה אליכם בשום צורה. תנתבי את התחושות האלה לתפילה מעומק הלב על שמירת הילדים שלך ועל הצלחתכם בכל
אוקי - קצת תגובה אחרת מכולם. השאלה אם את מוכנה לשמוע?מקווה לטוב מאוד

כי ממש לא בא לי לפגוע...

כן! תודה. ואגיב בהמשך לכמה שהגיבו פה.. תודהשומעים?
קצת מפחדת לענות, כי את זאת ששאלת כאן וביקשת תמיכה,מקווה לטוב מאוד

ואת זאת שמפחדת...

אז הרעיון האמיתי והנכון הוא באמת להרגיע אותך...

ובאמת אני רוצה להרגיע אותך, שברור שהתינוק שלך ואין סיכוי שהקב"ה מתחשב בכזה דבר שהיא אמרה.

 

אז אני רק יזכיר לך שבינך לבינה...

היא המסכנה ואת הלא. 

 

אני יודעת שמסכנות זה לא איזה אישור כדי לעשות דברים לא נעימים או לא בסדר...

אבל אל תשכחי את זה...

 

אני כמובן לא מכירה אותה ולא מעוניינת גם להפוך אותה למשהי חסרת דעת או משהו כזה (את אומרת שהיא כן, אז זה רק מבליט את המסכנות שלה)

ברור שזה משפט תמוה מאוד. אבל קשה לי אם זה שקצת הפכו פה את היוצרות, כאילו שאת המסכנה.  

והאמת שהיא שלך יש קושי קטן ונקודתי והיא כנראה עוברת קשיים גדולים שהיא כנראה לא מצליחה להכיל אותם. 

 

זהו, באמת מקווה שהובנתי נכון, ולא יטיחו בי עגבניות וכו'. 

 

בלי שום קשר @השם בשימוש כבר הייתי רוצה להכיר אותך, את נשמעת לי אישה נדירה (אם כי את התשובה שלך היה קשה לי לקרוא קצת) דווקא כי את עומדת בנסיון יותר קשה, אז לכאורה מותר לך לדון את ההיא לכף חובה. אבל זה לא בדיוק ככה...

אכן התחרטתי על המילים החריפות שבחרתי, וגם ערכתי,השם בשימוש כבר
חשוב לי להדגיש שכתבתי אינסטקטיבית, מונעת מתוך רגש הכעס על מה שקראתי, יצא לי חריף ואני מתנצלת. לאחר מחשבה כן התמלאתי עליה ברחמים,וחשבתי-מסכנה,למרות שבעצמי כתבתי לא לרחם עליה.
חשוב לי ממש להדגיש ואני חוזרת שוב-
כל הכתוב בתגובותיי לעיל מתאים רק אם היא אכן נורמלית לחלוטין,
ואם היא לא צחקה באומרה זאת.
ואם תגידי לי-איפה הרחמים והחמלה בליבך? מה עם להכיל את השונה והחריג והמסכן, או אנשים שהגיבו לא לעניין? אז אני שוב מקווה שזה היה בצחוק, ושאולי נפלט לה, ובאמת יש מקום לדון לכף זכות כל אדם כי לעולם לא נהיה במקומו,
אבל אני חושבת שיש מצבים שבהם מצווה לנער, לנער. לפעמים אנשים צריכים ניעור.
את נורמלית ש ז ה מה שיש להגיד לחברה שילדה עכשיו, כשלך יש ב"ה ילדים משלך בבית? את נורמלית להגיד לה
"מה את צריכה, לך יש" כ ש ל ך יש??
בעיניי זה כמו שבן אדם שיש לו 1,000,000 שקלים, הולך לחבר שיש לו 1,500,000 שקלים, במטרה לקחת לו קצת, כי" לו יש יותר" וזה" שלו".

בן אדם, קבלת ילד? - 10 פעמים ביום מזמור לתודה.
יש לך כמה? - תשתחווה אפיים בתפילת שמונה עשרה ואל תפסיק להודות.
הרי היום כולם חשופים כל כך לכל, אני מניחה שכל אשה כמעט חשופה לחברה או קרובת משפחה או מכרה מאותגרת פוריות ויש לה מושגים. אז קצת להעריך את מה שיש, קצת.
אני מרשה לעצמי לדבר ככה דווקא מהמקום שהוא הרבה הרבה יותר כואב מהמקום של החברה של הפותחת, שלה יש בה כמה ילדים ולי "רק" אחד. ( בינתיים)
וכמו שכבר כתבתי הרבה פעמים-אני לא מלאך ולא שרף.
אבל אנשים, דחילאק,
פרופורציות.
מחילה אם שוב כתבתי חריף, ומקווה שהובנתי, כי בד"כ בסערת רגשות אני כותבת בקצת אי סדר ובלבול...
אה, ואני לא נדירה, @מקווה לטוב מאוד🙂
וגם אני אשמח להכירך🙂
אני מעריכה אותך על המילים האילומקווה לטוב מאוד

עדיין אני מרגישה שהרגש שעבר בך כשקראת את הסיפור של הפותחת היה כעס ורצון לנער את השכנה וחמלה על הפותחת

והרגש שעבר בי היה חמלה על השכנה וסמפטיה על הפותחת. 

 

ולא כי אני יותר אוהבת אותה או אותה כמובן. 

 

את מוכנה לסלוח לה, אם היא לא 100. 

 

אבל האמת היא שכאב יכול להעביר אנשים לפעמים על דעתם גם לדקות ספורות ()

והכאב של השכנה הוא מאוד גדול אם היא הגיע לכזאת אמירה הזויה...

 

ואני דווקא מבינה אותך על הכעס שלך, כי את כל כך מיוחדת ונדירה. את לא מצליחה להבין איך נשים שקיבלו כבר כל כך הרבה מצליחות בכלל להיות כל כך מסכנות וכואבות. 

 

והייתי רוצה שבאמת תסבירי לי איך את מצליחה??

להיות כל כך שמחה ומודה על מה שיש לך?

אני מרגישה באמת עפר לרגלייך, לא בבדיחה 💗💗💗

בגללך אני לא מחלקת את בצק הפריקסה לכדורים!!השם בשימוש כבר

סתם סתם, אסיים את הכנתו ואכתוב לך, בסדר?
בגדול-אני לא תמיד מצליחה, יש לי בהחלט רגעי משבר. אבל אני ממש מעריכה את העובדה שאנחנו חיים ובריאים ועומדים על 2 רגליים ולא רק- יש לי משפחה וילד, חברות, אני עובדת, יש קורת גג מתחת לראש ורהיטים ומוצרי חשמל בבית, אוכל במקרר וכסף בחשבון הבנק (גם אם לא הרבה, וגם אם טרם יש דירה משלנו) ועוד מלא מלא מלא דברים טובים שאנחנו מסתכלים עליהם כמובנים מאליהם, אבל יש כ"כ הרבה אנשים שחסר להם... כשאת מסתכלת על זה ככה, הרבה יותר קל לך להרים עיניים לשמיים ולהגיד-הקב"ה, תודה לך. החיים שלי תותים ודובדבנים בקצפת.
תודה יקרה, אשמח לעוד חיזוק.מקווה לטוב מאוד

ומהר לסיים את הפריקסה... שכמובן אין לי שמץ מושג מה זה. 

קורת גג מתחת לראש? זה מעניין🤔אין לי הסבר
היא התכוונה שיש לה שכנים מתחתיה😂😂😂מקווה לטוב מאוד


🤣🤣🤣🤣🤣אין לי הסבר
חחח מובן שזו הייתה כוונת המשוררת!!
ופריקסה-
סנדוויץ' תוניסאי
בכדורים, אני מבינה, סנדוויץ בכדוריםמקווה לטוב מאוד

נשמע מעניין. 

עונה לך למרות שההודעה לא מופנית אלישומעים?
כמה דברים:

קודם כל חשוב להדגיש שזה לא עניין של *לסלוח* לה,
זה אמנם עצבן אותי אבל לסלוח לה כמובן אעשה זאת בלבשלם , גם בלי שתבקש
כי אני מבינה שהיא בכאב ועם האופי שלה- זה גם לא בהכרח קשור אלי האמירה הזאת.

לגבי כאלה שסובלות מאי פריון משני, וגם שיש להן כמה-
אני חושבת (ולא מניסיון ב"ה) שבשכל הן מבינות שקיבלו מתנות ענקיות וכו' וכו' ואיך אפשר להתלונן ...
אבל הרגש והרצון והכמיהה הזאת לילד באותו רגע- פשוט עולים על הכל!
כמו שילד ישבור את היד ויצרח שכואב לו,
לא נגיד לו "תגיד תודה שיש לך עוד יד, ובכלל שעד עכשיו היתה לך את היד הזאת!!"
כי עכשיו כואב לו והוא רק רוצה שיחבשו לו ויביאו לו משכך כאבים (אני לא בטוחה כמה הדוגמא הזאת טובה אבל מקוה שהבנתי)
כשיש קושי-הוא הדבר היחיד שנמצא לנגד עיני באותו רגע...

תודה "השם בשימוש כבר" (לא יודעת לתייג)
את כנראה באמת נדירה...


לגבי הכאב שיכול להעביר על הדעתשומעים?
היא באמת כזאת, אבל בקיצוניות

למשל לגבי זה ששתיהו חווינו אובדן (לא אפרט אבל שלי היה יותר נדיר וקשה לפי הטבע)
היא אמרה לי כשזה קרה לי "כן גם לי היה ככהוככה.." בטון כזה של אץכאילט היא מבינה לגמרי (וסליחה אבל אין מה להשוות בין המקרים)
אני בחיים לא הייתי מתבטאת בצורה כזאת (יצא לה כמה פעמים)
ולעולם לא אשווה כאב של אדם אחד לכאב של אחר,
וזה לא משנה מה הוא איבד ואיך ומתי,
כי כל אחד לוקח דברים שונה ,
יש יותר קשה ויש שפחות
והרגשתי שאז היא כאילו לקחה טרמפ על האירוע שלי כדי להיות במרכז קצת
(קטע שעכשיו אני נזכרת בזה)
כאילו, תשחררי אותי...
ובאמת יכול להיות שהיא לקחה את האובדן שלה יותר קשה, אבל זה לא קשור עכשיו!
לא כל העולם סובב סביבך...
אני מבינה שהקשר איתה קצת יותר סבוך ופתלתלמקווה לטוב מאוד

היא באמת לא נשמעת הכי חלקה ונוחה. 

 

יכול להיות שכל התגובה שלי הייתה ממקום של הזדהות עם הכאב שלה. 

 

לא שהבנתי או הסכמתי לתגובה המשונה, אבל הרגשתי מאוד מאוד את הכאב. 

 

עכשיו אני מבינה שזה פחות ברור. 

 

אז פשוט תסנני את מה שאמרתי

זה באישורי

את לא הבעיה פה, זה בסדר🙂שומעים?
היא נשמעת אחת שעושה הרבה השוואות עם הסביבהתהפוכות
ולא רק איתך. כולנו נופלים בזה אבל אדם שחסר מאוד מבפנים ולא טוב לו עושה את זה כל הזמן בכל דבר. בעיקר בדבר שהכי נוגע אליו באותו הרגע.
במקרה את 'נפלת' בסיטואציה כזו אבל זו יכלה להיות כל אחת אחרת שבאה אליה עם תינוק קטן ומתוק.

עם כמה שזה קשה תוציאי מהראש את המחשבה שהיא יכולה להשפיע עלייך באיזשהי דרך. הקב"ה שומר. תאמיני ותכניסי לעצמך לראש שזו לא את שהיא מסתכלת עליה באופן אישי. אלא כל אחת שיש לה תינוק. אז כל האמהות שעוברות בדרכה עכשיו יפגעו מעין הרע? ממש לא. אין אדם נוגע במוכן לחברו.. יש עלייך שמירה וברכה ותרבי בתפילות כדי להעצים את הברכה בבית שלך.

תראי את זה בתור ניסיון שה' שלח לך דווקא עכשיו. ממש לפני הלילה העצום הזה. אולי כדי לעורר אותך לתפילה, אולי כדי לחזק אותה באמונה בו. תנצלי את התחושות האלה לשיחה ותפילה עם ה' ותראי איך הכול אצלך נרגע
הלוואי... תודה רבה!!!!שומעים?
תודה לך,שומעים?
זה שהיא פה המסכנה ולא אניי,
זה ברור לי לגמרי.
אני לא מסכנה, אני הכי מקבלת שפע בעולם הזה, תודה לה' (וזה למרות הרבה כאפות שקיבלתי, גם על זה תודה אם כי מקוה כמובן לא לחטוף עוד)

לא באתי להשמע "קורבן",
באתי באמת לקבל עצה,
כי כמו שמישהי פה הגדירה יותר טוב ממה שהצלחתי,
הרגשתי רוחנית שזה פגע בי,
והרגשתי שכמו שאני יכולה לכעוס על מישהו וזה יעשה לה לא טוב בחיים (נו טוב, עין הרע קוראים לזה) , הרגשתי שככה היא עושה לי.
אני משתדלת לא להאמין לדברים האלה אבל בקטע הזה ממש מתקשה.
זה עשה לי רע על הלב, לכן שאלתי איך לפעול.
תודה על הרגישות!
זהו באמת פחדתי להגיבמקווה לטוב מאוד

ואת בסדר ורגישה ומקסימה. 

ובאמת זה לא סיפור שקל להעביר אותו מהראש. 

 

ורק שתגדלי אותו בשמחה ובנחת את המתוק מתוקי הזה

 

לא שייך בכלל מה שאמרה ליש. ז. ב.
לדעתי עדיף שתתרחקי.
בתור אחת שגם מנסה, פשוט מחייכת אומרת מזל טוב איזה חמוד ולא מתעכבת. בשביל מה להכאיב לעצמי. חוץ מזה שיהיה לך מזל טוב
וואו. איזה סיפור...דפני11
באמת מורכב.
האמת לא ככ יודעת מה נכון לעשות מולה..
רק לגבי העין הרע- פעם שמעתי בשם מקובל מאוד גדול, שמי שלא *עושה* עין הרע, עין הרע של אחרים לא שולטת בו... אז תבדקי את עצמך בעניין ותהיי רגועה.
בנוסף כמו שאמרו הייתי נותנת צדקה ומתפללת בכל לב שעין הרע לא תשלוט לא בו ולא באף אחד ממשפחתך.
וגם אני הייתי מדברת עם רב.... להתייעץ מה נכון ומה כדאי לעשות. וגם מבחינת העין הרע, לקבל ברכה וחיזוק...

חיבוק!! סיטואציה לא פשוטה אבל ב"ה את נשמעת אישה מדהימה ועדינה וה' שומר עליך בטוח..
פתאום כשאת כותבת את זה אני חושבתשומעים?
מה זה "מי שלא עושה עין הרע לאחרים?"
איך עושים עין הרע למישהו במודע?
או שלא במודע?
חחחח כבר הסתבכתי קשות עם העיניים האלה😅
הלחצת אותי😳 חלילה לי מלעשות משהו כזה למישהו .
כעס על מישהו נקרא לעשות עין הרע למשל?
לא נשמה...דפני11
אני ממש לא מבינה בדברים האלו,
אבל נראה לי שהכוונה לפשטות של הדברים.
אני מפרשת את זה שעין הרע זה לקנא מאוד במישהו ברמה שאת רוצה שלא יהיה לו מה שיש לו....
זה רמה מאוד חריפה.
לא סתם לכעוס או לקנא... זה ממש ברמה שמציק לך מה שיש לו..
נראה לי..
לפי הניסוח שלך ומה שאת נשמעת את ממש לא נשמעת כמו אחת שעושה עין רעה למישהו אחר...

הכל בסדר נשמה. תתפללי על זה, תתני צדקה.. ובשביל השקט הנפשי אישית הייתי מתייעצת עם רב שאני סומכת ומעריכה את שיקול דעתו...

חג שמח נשמה!!!
וכמובן סליחה..דפני11
ממש לא התכוונתי להלחיץ אותך!! להפך! רציתי להרגיע אותך שאת לא כזאת ולכן עין הרע לא תשלוט בך אף פעם בע"ה..
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##אחרונה
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולהאחרונה
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמת
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אז נתנו אנטביוטיקה דרך הפה?אמהלה
כןמתואמת
אמרו לבעלי שאם היינו מגיעים מאוחר יותר אז יכול להיות שהיה צורך באנטיביוטיקה דרך הווריד... אז ב"ה שהלכנו, למרות יום שישי ושבת (בעלי רק חזר מהקניות, וכבר היה צריך לנסוע איתה ואז לנסוע לקנות את האנטיוביוטיקה והתחבושות, הוא חזר ממש רבע שעה לפני זמן הדלקת נרות...)
רפו"ש! מזל שהלכתם!יעל מהדרום
ב"ה!!! טוב שהקשבתם ללב שלכם! הוא תמיד צודק!!!אמהלה

החלמה מהירה

הקשבנו לפורום🤭מתואמת

בעלי אמר שנראה לו שלא צריך להילחץ, אבל אמרתי לו שששאלתי בפורום ואמרו לי שכדאי ללכת, אז הוא הסכים🙈

אין כמו הפורום בעולם!

אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
חוץ מלפוצץ כדאי כנראה משחה אנטיביוטית. כדאי לבדוקחילזון 123

מה מתאים לכוויות

 

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

תודה!מתואמת
באמת טוב שלא פוצצנו את המוגלה, לפי מה שבעלי תיאר היה צריך יד מקצועית בשביל זה... שלא לדבר על לעמוד בצרחות שלה🙈
עוד סיבה טובה לשלוח את בעלך;)ממשיכה לחלוםאחרונה
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

יש איזו אשליה שכל הגברים עושים מחוות כל הזמןנעומית

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כשאניאנונימית בהו"ל

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

2 דבריםשלומית.אחרונה

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...

אולי יעניין אותך