סקר לייט פטל.
עבר עריכה על ידי פטל. בתאריך כ' בתשרי תשפ"א 06:07
נתחיל בשאלה אקטואלית. אחר כך, שאלה מעוררת חשיבה. מיד אחרי זה, שאלה הנוגעת לשאלה אחרת. ולסיום, שאלה נדושה.

1. נסו להעריך (יהיו שיאמרו להמר) תוך כמה זמן נגיף קורונה יצא מחיינו.

2. הרבה אירועים כואבים קטנים או אירוע כואב אחד אבל גדול? (חס וחלילה ורק שמחות אבל נסו להשיב תיארוטית או על מקרים שכבר היו)

3. הרבה שמחות קטנות או משהו אחד גדול?

4. האם שיניתם את תשובתכם לשאלה מס' 2 בעקבות שאלה מס' 3?

5. מצב אידיאלי הוא: עם נעליים / סנדלים עם גרביים / סנדלים בלי גרביים / גרביים / יחף
גאד למה השכנה תולה כביסה בשעות כ'כ מדויקותמעונן

היא אפעם לא פספסה את השעה שש בבוקר.

 

1. 5 שנים

2. אירועים קטנים כואבים

3. משהו אחד גדול

4. מה

5. למה אין מצב של גרביים?? גרביים.

יש אנשים שחשוב להם סדר יום מוקפדפטל.
(אבל זה קצת לא קשור לשרשור, אז)

וואו, אוקי, 5 זה הרבה

ערכתי ערכתי, טוב שהזכרת
לך תביןמעונן

(סליחה)

 

זה במקרה הכי גרוע, במקרה הכי טוב זה 4

לפי החישובים שלי 

(טוב, הם של סבא שלי. הוא יותר חכם)

אני מבין 🤷🏿‍♂️🤭פטל.
(המ, על לא דבר זה לא חשוב)

זה מעניין
אני מקווה שהחישובים שלו ישתנו בהמשך כי אני רוצה לצאת מזההה
..אהבה.
1. משו כמו שנה
2.לא עלי תאורטית ברגע שקורה הרבה דברים קטנים זה מכניס ללופ רע, וכשיש לופ רע הכל נהיה רע וקשה לצאת.מזה, וזה גם מדכא ומייאש.
מצד שני גם משן אחד גדול עושה את זה אז לא יודעת.
3.הרבה דברים קטנים. אותה תשובה, זה מוביל ללופ טןב, ולופ טוב מוביל לעוד טוב.
4.יחף
אוקי, שנה זה פרק זמן סבירפטל.
אבל גם זה לא קצר מאוד😩

וואי, המ, |חושב על זה|
בוקרכיפת ברזל-סרוגה
1. נסו להעריך (יהיו שיאמרו להמר) תוך כמה זמן נגיף קורונה יצא מחיינו.
4-5 חודשים (אני אופטימי)

2. הרבה אירועים כואבים קטנים או אירוע כואב אחד אבל גדול? (חס וחלילה ורק שמחות אבל נסו להשיב תיארוטית או על מקרים שכבר היו)
הרבה אירועים קטנים

3. הרבה שמחות קטנות או משהו אחד גדול?
אחד גדול

4. האם שיניתם את תשובתכם לשאלה מס' 2 בעקבות שאלה מס' 3?
לא. להפך.

5. מצב אידיאלי הוא: עם נעליים / סנדלים עם גרביים / סנדלים בלי גרביים / גרביים / יחף
סנדלים בלי גרביים
אופטימיות זה מעולהפטל.
אני בעד


4. רוצה להסביר?

תשובות חותכות👌🏿
בעקבות התשובה של 2 בחרתי בתשובה של 3כיפת ברזל-סרוגה
מזיזנשחזזתצזע'קרובה
1. מממ סוף שנה אולי?

2. אחד גדול. הרבה קטנים זה מייאש ודיכאון עולם מהחיים.
אחד גדול זה קשה וצתסכל אבל בונה יותר.

3.הרבה קטנות.

4.לא.

5. יחפה.
..פטל.
הלועזית? |דוחף לאופטימיות|


2. השורה האחרונה, זה מעניין|חושב על זה|
לאקרובה
שנת הלימודים. זה תלוי בנו😌

5. למה אין אופציה של כפכפים? בחרתי ביחפה כי לפחות משתמע מזה אידיאל של רצפה נקיה
אה, אוקיפטל.אחרונה



המ, כן, שכחתי את זה
עונה😌Reminder
1.חצי שנה/שנה/שנה וחצי/10 שנים

2. לא עלינו חלילה וחס, אבל אעדיף כמה קטנים..
כלומר למשל- אם אקבל בכמה מבחנים ציון טיפה פחות טוב ממה שציפיתי לו זה אכן יבאס, אבל זה לא כמו שלא אעבור חלילה באיזהשהוא קורס..
מצד שני אז יהיו לי המון מועדי ב לעומת אחד, אז באמת מצב מורכב.
שאלה מענינת.

3. למה או או כשאפשר גם וגם?😏

4. שקלתי לשנות את 2 תוך כדי כתיבה, כי חשבתי שתכלס ממשהו אחד גדול עוצרים ומפיקים לקחים יותר טוב, אך בכל זאת.

5.סנדליים עם גרביים זאת אשכרה אופציה?😶
כמובן שנעליים.. או רק גרבי קרסול אם אני בבית.
וואו, אוקיפטל.
זה קצת כמו להמר שזה או אחת או שתיים או שלוש או ארבע או חמש בהגרלה של עד שבע
אבל תכל'ס פה אין הגבלה לצערינו


2. הסברת יפה, תודה על זה

3. כמובן שעדיף, בעז"ה שיהיה כך

4.
יהללוךצבע לחיים

1. נסו להעריך (יהיו שיאמרו להמר) תוך כמה זמן נגיף קורונה יצא מחיינו. כמה שיותר מהרר

2. הרבה אירועים כואבים קטנים או אירוע כואב אחד אבל גדול? (חס וחלילה ורק שמחות אבל נסו להשיב תיארוטית או על מקרים שכבר היו) אירוע אחד גדולל

3. הרבה שמחות קטנות או משהו אחד גדול? הרבה קטנות יאירו את ניצוץ הכוכבים

4. האם שיניתם את תשובתכם לשאלה מס' 2 בעקבות שאלה מס' 3? לאלאלא

5. מצב אידיאלי הוא: עם נעליים / סנדלים עם גרביים / סנדלים בלי גרביים / גרביים / יחף צאקו שורש

החלטי אתהפטל.
ובעז"ה, שייגמר כבר
..קיבוצניקית
1. נסו להעריך (יהיו שיאמרו להמר) תוך כמה זמן נגיף קורונה יצא מחיינו. מקווה שעד איזור שבט כבר לא יהיה סגרים וכאלה... מתח כבר לגמרי לא יהיה נגיף? מניחה שלפחות שנה, אבל מי יודע.

2. הרבה אירועים כואבים קטנים או אירוע כואב אחד אבל גדול? (חס וחלילה ורק שמחות אבל נסו להשיב תיארוטית או על מקרים שכבר היו) אירוע אחד.

3. הרבה שמחות קטנות או משהו אחד גדול? הרבה שמחות קטנות.

4. האם שיניתם את תשובתכם לשאלה מס' 2 בעקבות שאלה מס' 3? לא.

5. מצב אידיאלי הוא: עם נעליים / סנדלים עם גרביים / סנדלים בלי גרביים / גרביים / יחף. יחפה
..פטל.
עד שבט זה נשמע משהו הגיוני
כאילו בטוח יהיו מסכות וכאלה, אבל יותר משוחרר.
הלוואי.
ושלא יסתבך עם החורף
‏‎ליידי מאדם מיס

אני בעד

 

1. נסו להעריך תוך כמה זמן נגיף קורונה יצא מחיינו.

מחיינו ממש? כנראה לעולם לא בהתחשב בזה שאנשים אוהבים להדגיש עד כמה הדור הנוכחי מפונק וכשאנחנו היינו בתקופת הקורונה היה כך וכך...

לגבי ה"חיסון", בקרוב מאוד.

2. הרבה אירועים כואבים קטנים או אירוע כואב אחד אבל גדול? 

הרבה אירועים כואבים קטנים.

3. הרבה שמחות קטנות או משהו אחד גדול?

הרבה שמחות קטנות.

4. האם שיניתם את תשובתכם לשאלה מס' 2 בעקבות שאלה מס' 3?

לא.

5. מצב אידיאלי הוא: עם נעליים / סנדלים עם גרביים / סנדלים בלי גרביים / גרביים / יחף

ברור שנעליים.

הו, וואו, אסתטיקה וסדרפטל.
הערכתי נתונה
1. אוי כן. כל כך.



5. אני איתך (אבל לא רק)
התחשבות בקורא מעל הכל 😌 סתם כי זה יותר נוח 😁ליידי מאדם מיס

חן חן, על לא דבר

 

1. בסופו של דבר, תמיד לומדים משהו מהקודמים לנו 🤷‍♀️

 

 

 

 

5. 🥳🥳 (😏)

 

הו, מי צריך חוק נגישות באתרים ככהפטל.
אכן כך


(יש לי הסכמה פנומנלית)
ליידי מאדם מיס

.

 

 

(I SEE 🤭)

...רוח סערה
1.וואו, באמת מנסה להיות אופטימית.. אולי משהו כמו שנה?
(זה האופטימי שתבין 😩)

2.טוב ממ.. אני חושבת שמלא אירועים כואבים וקטנים פשוט יכולים להרוג את הבנאדם. לא חושבת שאני צריכה להסביר למה..
אבל די מנסיון(פפ איך שזה נשמע😅)... אירוע כואב וגדול זה משהו שמשפיע לכל החיים. אז...אין לי באמת תשובה.


3.הרבה קטנות. ללא ספק

4.נופ.


5.סנדלים בלי גרביים קלל
אני מביןפטל.



2.

3. זה מעניין שרובנו החלטיים לגבי השאלה הזו
...רוח סערה
3.אתה יודע למה?
כי מה שמחזיק אותנו עם רצון לחיות זה הדברים הקטנים האלו. ורק הם
לקח לי זמן להבין את זה
אפילו כתבתי לי רשימה ארוכה של דברים קטנים שלכאורה נראים חסרי חשיבות אבל הם כ"כ שווים.
והוספתי עכשיו כמה דברים לרשימה. הודות לסקררוח סערה
יאייפטל.
לגמרי, לגמריפטל.
נראה לי שאני ממש מסכים


זה כל כך חשוב לזכור את זה
...רוח סערה



נכון מאד.
אחחאלפאחורס.


1. נסו להעריך (יהיו שיאמרו להמר) תוך כמה זמן נגיף קורונה יצא מחיינו.

 

עוד חודשיים, ואם לא יצא אז החיים יקרו לנו עם הקורונה או בלעדיה. להכל מתרגלים בסוף.

2. הרבה אירועים כואבים קטנים או אירוע כואב אחד אבל גדול? (חס וחלילה ורק שמחות אבל נסו להשיב תיארוטית או על מקרים שכבר היו)

אחד גדול, בום וגמרנו, טראח.

אממ מצד שני, אם אני רוצה שתהיה לו השפעה עלי אז עדיף כמה קטנים

3. הרבה שמחות קטנות או משהו אחד גדול?

 

הרבה שמחות קטנות.

או משהו אחד גדול.

אממ חושב
4. האם שיניתם את תשובתכם לשאלה מס' 2 בעקבות שאלה מס' 3? האמת שהתחלתי לחשוב על לשנות ומיד חסמתי את המחשבה כדי שהתשובה פה תהיה לא ודאי. אז לא ודאי.

5. מצב אידיאלי הוא: עם נעליים / סנדלים עם גרביים / סנדלים בלי גרביים / גרביים / יחף

 

יחף כי זה המצב הטבעי והנוח

גרביים שלא יהיה קר

סנדלים שלא תיכנס זכוכית

ובנעליים אין שום תועלת.

 

 

ואתה פותח השרשור, שנים איתך.

..פטל.
חודשיים זה מעולה, אמן. ומעניין איך זה כשרגילים🤔 אבל שלא נדע.


השורה של "אם אני רוצה שתהיה לו השפעה עלי" |חושב על זה|

3. אוקי, אוקי
אני רואה שעולה מהשטח דרישה גם וגם
ככל שזה תלוי בי אני מאפשר זאת (שתראו כמה נדיבות😌)

4. 🤭

5. הו, סיכום נהדר


וואי, לגמרי שנים
אבל זה מרגיש כמו יום
...~אניגמה~

 

1.מתי שזה יקרה..

2.אחד

3.קטנות

4.לא

5.כפכפים(למרות שעכשיו הם לא בתפקוד..)

פטל.



כפכפים ונעלי בית אכן לא הובאו בחשבון🤔
פעם היה פההמפוזר מהכפר

הרבה יותר מעניין

איפה כולם???

..זית שמן ודבשאחרונה

הלכו

התבלבלתיאיגנוטוס פברל

כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית? 
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?

וואו זה מורכבשִׁירָהאחרונה
..זית שמן ודבש

כל הכבוד לה!

למרות שלא קראתי את זה.

עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה

היום יש תהיות.

תהיותשִׁירָה

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

 

תהיות נוספותשִׁירָה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

 

מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה

 

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

 

 

תהיות נוספות נוספותשִׁירָה

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

 

 

שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

 

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

משה

קוראים לזה מובחנות

ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

לא צריך "הכשרה"משה

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

 

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

 

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

 

 

ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

 

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

 

 

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

הנה אמרת לעצמך את האמתמשה

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

 

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

 

בסדר 

להבנתי את המציאותמשה

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

 

הדבר הכי חשוב.

 

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

 

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

 

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

 

 

 

אני חושב שאני מסכיםמשהאחרונה

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

 

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

 

 

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

 

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

 

 

 

את עובדת במקום של גברים דוסים?משה

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

 

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

 

..זית שמן ודבש

זה חרא

 

יש מתאםזית שמן ודבשאחרונה

אולי יעניין אותך