לחיי קסם האנונימיות,
התרפעתי בניסוחים ספרותיים שלא הייתי מעלה על דל שפתי בסביבת חברים שחשוב לי מעמדי בעינם.
וכן, זה היה מפלט, פורקן, ודרך לשלושה ארבעה כמעט חתונות.
אבל הדיסוננס הזה, עם המציאות העדיין מקפיאה מתסכלת בי במבט מזוגג ומוציאה לי צהוב,
כן.
ואני התבגרתי מאז, ובוב דילן דוחק בי להשתגע אקטיבית.
ויש בזה קסם.
אז מה עם פסידונית חברה שלי בפייסבוק.
אלוהים, תרחם עלי.





