אזהרת צניעות.מור ולבונה
מדוע כשאישה בזמן נידה היא ובעלה אסורים?
הן מבחינת קיום יחסים והן מבחינת מגע אחר.. במידה ויש שוני.
מניח שיש תשובות בספרים הבאיםארץ השוקולד
1. איש ואשה של הרב קנוהל. (יש חוברת נספחת)
2. הספר של הרב מלמד בנושא. (לא יודע איך קוראים לו)
3. מקור חיים השלם של הרב חיים דוד הלוי.

אני יכול להציע ספקולציות אבל אני לא מספיק מבין בזה עדיין.
תודה מור ולבונה
אין לי את הספרים אבל אשמור לי את ההפניות לכשאמצא.
בשמחהארץ השוקולד
יש מצב שהספרים של הרב קנוהל והרב מלמד נמצאים באפליקציה חינמית וחופשית.
(הספר של הרב מלמד אולי נמצא באפליקציית פניני הלכה)

בהצלחה
קראתי. תודה.מור ולבונה
יש לי על זה מחשבות, אבל לא כאן המקום לפרט.
אני יכול לשער שאת לא שואלת מבחינה הלכתית, אלא מבחינה מחשבתיתdavid7031


אוקיי.. ואז? יש לך תשובה 😬מור ולבונה
לא.david7031

אבל אם היית שואלת מבחינה הלכתית, כן היו לי.

לא יודע אם זאת הסיבה העיקריתמבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך כ' בתשרי תשפ"א 21:34

אבל כתוב שהריחוק גורם לגעגוע עד כדי שכשמותרים אחד לשני מרגישים אהבה כמו בליל החתונה

ואגב, פעם חבר שלי נשוי אמר לי את זה לפי תומו שכך הוא מרגיש.

 

וכך כתוב בגמרא נדה לא עמוד ב'

"ר"מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה"

 

זאת אומרת שזה שומר על האהבה ומחדש אותה כל פעם מחדש

את הטעם הזה הכרתי, את הגמרא לא.מור ולבונה
תודה
לא זוכר איפה ראיתי את זהגאלאטס

אבל יכול להיות שזה קשור לנושא של הבאת ילדים לעולם...

 

 

 

 

אולי שלא יתקיימו יחסים ללא תכלית וכו' (הסיבה זה מסברא אז לא לסמוך או משו כזה..)

זו שיטת הרמב"ם שמתבסס על אריסטוחמדת66

למיעוט הבנתי, זו לא הדרך אליבא דרוב השיטות.

 

גבי הנושא באופן כללי, למען האמת אני מתכוון לגשת לבחינה הקרובה ברבנות בנושא, אבל לשאלה כזו זה פחות יעזור.

אני כן זוכר שלרב אלימלך בר-שאול יד איפשהו הסבר יפה על זה. כמובן שבאופן כללי, כמו בכל המצוות, אנו לא הולכים אחר הסיבה.

 

בהקשר לסוף דבריך,שום וחניכה
עבר עריכה על ידי שום וחניכה בתאריך כ' בתשרי תשפ"א 23:43

אם אתה לומד לבחינה, עיין בתורת השלמים בריש הלכות נדה (סי' קפג ס"ק ד).

מניח שהתכוונת לקפג סק"ד,חמדת66

הסתכלתי, יפה. תודה!

ולפי הגישה הזאת מה היחס לגבי עקרים?מור ולבונה
הם הבינו שזהחמדת66

מחליש את האדם ומאבד מכוח החיים שלו, ולכן מלבד העמדת תולדות אין לכך מקום.(לא נכון מדעית ד"א)

זה באמת סוגיאגאלאטס

אבל ברמה הבסיסית נפסק שאסור לאיש לישא אישה עקרה זקנה ושאינה ראויה לילד אלא אם כן קיים מצוות פריה ורבייה (יבמות סא ע"ב; רמב"ם, הל' אישות פט"ו ה"ז; שם, הל' איסורי ביאה פכ"א הכ"ו; טור ושו"ע, אבה"ע סי' א סעי' ח)

 

הסיבה שאין איסור לאישה להינשא לאדם שהוא עקר זה משום שאינה חייבת בפרו ורבו

 

יש לזה/בזה הרבה ענפים אבל זה ברמה העקרונית

 

אם את רוצה יש מאמר על זה של מכון התורה והארץ (חיפשתי שניה... בטח יש עוד)

 

 

נישואין עם בן זוג שאינו יכול ללדת | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

 

אענה לפי פנימיות הדברים, למרותשום וחניכה

שהיום זה יכלו קצת לצרום לאוזן הPCית:

 

האשה, על ידי חטאה, הביאה מיתה לעולם. המיתה היא על ידי מלאך המוות, שהוא הנחש והוא היצר הרע והוא והוא השטן (ב"ב טז.). זאת ועוד, הנחש גם בא על חוה והטיל בה זוהמא (שבת קמו.). דם נדות הוא אות וסימן לאותה טומאת הנחש. הדם הוא גם סימן למוות, והוא גם מזכיר את עונש המיתה שנקנס עליה ועל זרעה. מה שמתקשר גם לדברי הכוזרי שטומאה היא בעקבות אבדן חיים - בין לפי הסיבה ההיסטורית, ובין לפי הסיבה הביולוגית.

לפי פנימיות הדברים, כל גלגולי העולם מאז הבריאה, האם רק כדי לתקן את חטא אדם הראשון שממנו הסתעפו על הקלקולים המוכרים לנו. לכן יש צורך לאיש לאשה, שהם בזעיר אנפין דוגמת אדם וחוה, להתרחק זה מזה בתקופה זו, ועל ידי כן להרחיק את עצמם מכעין גלגול חוזר של חטא אדם הראשון.

 

כמובן שבמשך הדורות נאמרו עוד פירושים לאיסור, וכן מצאו לאיסור זה גם רווחים מן הצד ותועלות אנושיות ונפשיות (אני חושב שלמרות היופי שבהן, התועלות הן אגביות, והם נועדו בעיקר לסבר את האוזן, שהרי אין כל חולק שהאיסור הוא מכביד, וזה כנראה חלק מהסבל שנקנס) כפי טבען של מצוות, שניתנו על ידי הקב"ה שהוא בד"כ רב תכליתי, ודבריו הם כפטיש יפוצץ סלע.

מעניין. תודה מור ולבונה
אני רוצה להתמקד ברובד הפשטימ''ל

לפי הפסוקים זה נראה שיש עירוב של שני עניינים שונים - טומאה וטהרה ואיסור עריות. ולכן ישנם שני טעמים.

 

מבחינת טומאה וטהרה: הטומאה של הנידה/זבה/יולדת הוא דומה לנגיעה בנבלה וכו', והטעם הוא שימור על ה'קודש' והיבדלות ממנו (כלומר הרחקת המון העם), וכן שימור מסוים של התרבות האלילית עם מינוף שלה לעניינים שהתורה כיוונה אליהם.

 

מבחינת איסורי הערווה: איסור נוסף על עניין הטומאה הוא האיסור בקיום יחסים עם נידה (וכאן גם העונש דומה לאיסורי ערווה, במקום מה שכתוב בפסוקים שעוסקים בטומאה שרק מצריכים לטבול), הטעם באיסורי עריות אמנם שונה בין האיסורים אבל באופן כללי הם נקראים 'תועבה' (כלומר חריגה גסה מערכי הנורמה או מהמצופה) - ואני חושב שכאן הסיבה היא בדומה לחלק הראשון, כלומר שנידה נתפס כבר אז כדבר 'טמא' שראוי להתרחק ממנו ובפרט באופן הזה, ולכן הוסף גם העניין של הערווה (בדומה לאיסורי גילוי עריות, משכבי זכר ובהמה וכו').

 

זה הרובד הפשוט, מעבר לרובד הבסיסי הזה אפשר לתת הרבה טעמים נוספים.

 

ההרחקות של המגע הם כמו איסורי דרבנן אחרים (אם כי כאן יש סמך על התורה "לא תקרב"), שמטרתם להרחיק מאיסורי תורה.

😬מור ולבונה
מה הכוונה שימור מסויים של התרבות האלילית?

ועוד משהו
ביחס לדיני טומאה וטהרה, כתבת שזה נועד לשמור על הקודש (המון העם), ומה בנוגע לאנשים שהם לא ישראל?
עליהם יש חובה מוגברת מעבר למה שמוטל על המון העם? כמו שכהנים לא נכנסים לבתי עלמין..
זה דיון רחב בפנ"ע ולא כ"כ מוסכםחמדת66

ולגבי אנשים שלא מישראל - זה תלוי בתפקיד אותו ממלאים, אבל בגדול כן. כמו שלמשל רואים בכ"ג וכו'.

..ימ''ל

הכוונה שטומאה וטהרה, ומה נחשב לטמא ולטהור, היה דבר תרבותי.

 

יש הרבה מצוות שבאות כתגובה לעבודה זרה או לתרבות הרווחת בזמנם.

ויש הרבה מצוות שמאמצות את אותה תרבות, לפחות באופן חלקי.

למשל קרבנות - יש יציאה נגד קרבנות אדם, ואימוץ של קרבנות בהמה.

עבדות - יש יציאה נגד חלק מתופעות העבדות, ואימוץ (או אפשור) של חלק אחר.

 

התורה ניתנה בתקופה ובאזור מסוים, ולא הפכה את כל היוצרות על פיהן.

היה מקובל שנידה זה דבר טמא - והתורה קיבלה את זה, ולא 'התירה את השרץ'.

 

לגבי הקודש: הרמב''ם מסביר שעצם עניין הקודש (מקדש וקורבנות) הוא מהדברים שהתורה אימצה בהם מוטיב אלילי כי להמון היה קשה להתנתק ממנו והיה בו צורך לעבודה אלוהית, אבל הוא לא חיובי כשלעצמו גם אם נצרך ולכן הגבילה אותו ככל האפשר - וזו הסיבה לקיום דיני טומאה וטהרה - להרחיק מ'הקודש' (ולכן זה מוגבל לאנשים מסוימים - כהנים, ולזמנים מסוימים - בהם האדם 'טהור'. ויש הרבה דברים שמטמאים) כל זה כדי לצמצם את מושג הקודש.

לגבי קורבנות, הם היו מזמן אדם הראשון.מבקש אמונה

להפך, עובדי האלילים לקחו את הקורבנות לאליל שלהם.  

כמובן שיש דעות שונות מזו שהצגתיימ''ל


רגע, אתה לא רמב"מיסט?!ק"ש
לדעת הרמב"ם (וכמותו הלך השו"ע) שאר קרבות דאוריתא (וממילא בכלל יהרג ואל יעבור).
מה הקשר?ימ''ל
ברור שקורבנות זה דאורייתא (ולא יהרג ואל יעבור), איך זה קשור למה שכתבתי?
לא קרבנות - קרבותק"ש
כלומר מה שנדרש מ'לא תקרב' בנידה, או 'לא תקרבו' בעריות - הרמב"ם פוסק את הדרשה כפשוטה, שגם חיבוק ונישוק וכו' זה איסור דאורייתא, אביזריהו דעריות ולכן אסור מדאורייתא ככל איסורי עריות. הרמב"ן חולק שכל שאר קרבות, הם הרחקה דרבנן.

השו"ע פוסק כרמב"ם ולכן מחמיר מאוד ביכולת להקל אפילו כשהאישה חולה ואין מי שיעזור לה, הרמ"א פוסק כרמב"ן. בפועל, כשאין שום ברירה גם אחרוני הספרדים סומכים להקל.
אה, קראתי לא נכוןימ''ל

אכן לפי הרמב''ם הדברים האלו מדאורייתא כי כך דרשו את הפסוק "לא תקרבו" (ולזה התייחסתי בסוגריים), אבל כמו שכתבתי בכותרת - באתי לפרש אליבא דפשט הפסוקים.

 

ובין אם האיסור מדוארייתא או מדרבנן - טעמו משום הרחקה "לא תקרבו" = להתרחק מהאיסור (ולא בהכרח שהוא ביהרג ואל יעבור כגילויי עריות עצמם).

כך מקובל להסביר את דעת הרמב"םק"ש
ופסיקת השו"ע המחמירה לאסור לרופא לטפל באשתו.

אני מסכים ש:
*פשט הפסוקים - שמדובר דווקא על ביאה.
*פשט הדרשה שמובאת בכמה מקומות בחז"ל - כולל שאר קרבות (אפ' דברים בטלים).
מחלוקת הראשונים היא האם יש כאן דרשה גמורה או אסמכתא.
שזה מדאורייתא?ימ''ל
לא מכיר פירוש אחר.
כן. הרמב"ן חולק.ק"ש
חולק כן, כתבתי שאני לא מכיר הסבר אחר לדעת הרמב''םימ''ל
ומקובל שממילא להבנת הרמב"ם זה גם ביהרג ואל יעבורק"ש
בכלל עריות ובזה מוסבר המעשה של 'ימות ואל תספר עימו מאחורי הגדר'. (שהגמ' מבינה את המעשה אם היא א"א ותמהה רק על אם היא פנויה).
לא יודע,ימ''ל
הרמב"ם כותב לגבי בעילה ולא לגבי דברים אחרים.

לגבי מי שנתן עיניו באישה וכו' זה לא מדין יהרג ואל יעבור אלא גדר של חכמים שלא מעיקר הדין כדי שלא תרבה הפריצות.
מדין פריצות זה ההסבר של הגמרא על הצד שהיתה פנויהק"ש
ככה השו"ע פוסק ביו"ד סימן קצ"ה סע' ט"ז-י"ז ומדבריו בב"י נראה שלמד זאת מזה שלשיטת הרמב"ם נגיעת ערוה דאוריתא (אמנם בב"י משתמש בלשון 'אפשר') אע"פ שיש בו פיקו"נ, אפשר דאסור משום אביזרא דגילוי עריות וצ"ע"

כלומר אתה צודק שזה לא ממש מפורש ברמב"ם, אלא כל נראה לב"י ללמוד בדבריו. לכן למרות שהרמב"ן אסר לבעל לטפל בה, רק אם יש אחר, הוא להבנתו ברמב"ם אוסר אפילו כשאין מישהו אחר.
נכון, אבל עדיין אי אפשר להוכיח מכאן לדין יהרג ואל יעבורימ''ל


זאת הבנת השו"ע את הרמב"םק"ש
..עומק השטחיות

                   

                

.

 

 

רגע, לפני כל הדברים היפים שאמרו כאןק"ש
צריך לזכור על כל טעמי המצוות - קודם כל, אסור כי הקב"ה אסר. הקב"ה הדריך אותנו איך להתנהג, בין היתר באיסור זה.

יש מחלוקת גדולה (בחז"ל ו)בראשונים האם שייך, עד כמה והאם מומלץ לחפש את טעמי המצוות. על כולם מוסכם שהתשובה לשאלה "מדוע וכו'?" היא כי התורה אסרה. לשאלה "למה התורה אסרה?" יכולות להיות כל מיני תשובות.

לגבי הנקודה האחרונה - יש מחלוקת גדולה בראשונים, האם 'שאר קירבות' דאוריתא. - כלומר יש סוברים שמגע של חיבה וכד' אפילו שאינו כולל יחסים ממש, הוא איסור דאוריתא, רק שכמו 'חצי שיעור' לא חייבים עד שיש הכנסת עטרה. יש סוברים שחוץ מייחסים ממשיים - כל האיסורים הם הרחקה דרבנן שמא יגיעו לאיסור.
כי למישהו שםאנונימי (2)
היה משעמם.
מאודעומק השטחיותאחרונה


כיוון ש-"לא בשמים היא", אלא כל אחד לפי ההשקפהפ.א.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

אם אתה ציני אני אתך.סיעתא דשמייא1
אם הם רבותיך אז כןנקדימוןאחרונה
פורים שני
מה המקור למשפט "הרבה שלוחים למקום"?מתואמת

מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...

גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...

אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)

בחז"ל זה "הרבה הורגים למקום" תענית דף י"ח עמוד ב'הסטורי
אבל נכון שהרבה מקורות במפרשים שציטטו את זה, הביאו בנוסח של "הרבה שלוחים למקום" והמשמעות בהקשר שם, היא אותה משמעות.
תודה רבה!מתואמת
אז איך קרה שהציטוט השתנה לשלוחים?
אני לא יודעהסטורי
אבל כפי שכתבתי, במקור המשמעות היא שאם טריינוס לא יהרוג אותם, יש הרבה שליחים להרוג - דובים, אריות וכו'.

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

תודה רבה!מתואמת
הרבה פעמים ברשי (בכמה וריאציות)טיפות של אור
שמות טז לב, איוב לז ח, יומא פז עמוד א, שמות כג ז, דברים לב לה, שמות ד יג
אולי הוא שינה מלשון הגמרא בתענית שהזכירוטיפות של אור

בהשראת המכילתא

 

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

 

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

תודה רבה! עוזר לי מאוד.מתואמת
בשמחה 😊טיפות של אוראחרונה
שבועות!!אשר ברא
שתפו בהכנה שלכם לחג.. וגם אשמח למקורות מומלצים..
מבין שהתחלת הלילה את התיקוןזיויק
וברצינות: מהרל תפארת ישראלזיויק
ההכנה הכי גדולה:קעלעברימבאר

לספור את העומר 49 יום

לכן קוראים לחג שבועותקעלעברימבאראחרונה
הצעה לעל הניסים ליום ירושלים:קעלעברימבאר

עדיין גולמי אז יש הרבה מה לדייק.
 

 

בימי שובך את שבות עמך, כשעמדו על עמך ישראל צבאות ערב וביקשו להשמיד את עמך מנחלתך, ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם, וירשו את עירך ירושלים עיר דוד משיחך, ואת הר ציון משכן ביתך, ואת גבול קדשך הר זה קנתה ימינך, והבאתם ונטעתם בהר נחלתך מכון לשבתך, ההר הטוב הזה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. וקבעו יום ירושלים זה להודות ולהלל לשמך הגדול.

נשיאי העדה בפרשת השבוע....סיעתא דשמייא1

...ננחרו על ידי השם. הוא ידע שהם חוץ מנשיאי אפרים ויהודה יהיו המרגלים שבגללם דור המדבר לא יכנס לארץ ישראל.

האם יש כאן השגחה עליונה וחוסר בחירה חופשית? מדוע  נשיאי אפרים ויהודה הוחלפו ובמקומם מונו כלב בן יפונה ויהושע בן נון ?

מה?!?שלג דאשתקד

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

סליחה טעיתיסיעתא דשמייא1
(זה זמן טוב לכתוב -טיפות של אור
היכולת להגיד 'טעיתי' בלי להתחמק ממש מרשימה. וראיתי כמה פעמים שממש יש לך את הכנות הזאת. יישר כח)
תודהסיעתא דשמייא1אחרונה
לא מוצא זמן ללמודאבא פגום

אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.

אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.

אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה

שבת זה המאני טייםחתול זמני
בחן את עצמךשפויאחרונה

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

המלצות לספר בים דרכך וסדרת אש החסידותאבא פגום

אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?

תודה🙏

אש החסידות חזק מאודאחד אישאחרונה
בשפה פשוטה. זה חסידי ממש אם אתה בעניין אז זה מאוד טוב.  בים דרכך גם טוב זה עיבוד כזה של הרב מורגנשטרן
ליום ירושלים - מה הגדר של "עיר שברשות הגוים" לביןקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י' באייר תשפ"ו 20:31

(לבקשת הכותב)

 

"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
 

האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?


 

מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)


 

מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".


 

לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.


 

אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.


 

אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).

אז לאחר ניסיון כושל להסביר בשיחה אישית -אריאל יוסף

אני שם כאן את הסיפור הזה של חנן פורת זצ"ל על הרצי"ה (שיש לו עוד עדים רבים) ובזה בל"נ אעצור.
'המוותר ברמת שלמה יוכה בעיר העתיקה' | ערוץ 7

אולי יעניין אותך