איסור נידה בטעמים שונים - עולם קטן

אבל אם היית שואלת מבחינה הלכתית, כן היו לי.

אבל כתוב שהריחוק גורם לגעגוע עד כדי שכשמותרים אחד לשני מרגישים אהבה כמו בליל החתונה

ואגב, פעם חבר שלי נשוי אמר לי את זה לפי תומו שכך הוא מרגיש.

וכך כתוב בגמרא נדה לא עמוד ב'

"ר"מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה"

זאת אומרת שזה שומר על האהבה ומחדש אותה כל פעם מחדש

אבל יכול להיות שזה קשור לנושא של הבאת ילדים לעולם...

אולי שלא יתקיימו יחסים ללא תכלית וכו' (הסיבה זה מסברא אז לא לסמוך או משו כזה..)

למיעוט הבנתי, זו לא הדרך אליבא דרוב השיטות.

גבי הנושא באופן כללי, למען האמת אני מתכוון לגשת לבחינה הקרובה ברבנות בנושא, אבל לשאלה כזו זה פחות יעזור.

אני כן זוכר שלרב אלימלך בר-שאול יד איפשהו הסבר יפה על זה. כמובן שבאופן כללי, כמו בכל המצוות, אנו לא הולכים אחר הסיבה.

אם אתה לומד לבחינה, עיין בתורת השלמים בריש הלכות נדה (סי' קפג ס"ק ד).

הסתכלתי, יפה. תודה!

מחליש את האדם ומאבד מכוח החיים שלו, ולכן מלבד העמדת תולדות אין לכך מקום.(לא נכון מדעית ד"א)

אבל ברמה הבסיסית נפסק שאסור לאיש לישא אישה עקרה זקנה ושאינה ראויה לילד אלא אם כן קיים מצוות פריה ורבייה (יבמות סא ע"ב; רמב"ם, הל' אישות פט"ו ה"ז; שם, הל' איסורי ביאה פכ"א הכ"ו; טור ושו"ע, אבה"ע סי' א סעי' ח)

הסיבה שאין איסור לאישה להינשא לאדם שהוא עקר זה משום שאינה חייבת בפרו ורבו

יש לזה/בזה הרבה ענפים אבל זה ברמה העקרונית

אם את רוצה יש מאמר על זה של מכון התורה והארץ (חיפשתי שניה... בטח יש עוד)

נישואין עם בן זוג שאינו יכול ללדת | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

שהיום זה יכלו קצת לצרום לאוזן הPCית:

האשה, על ידי חטאה, הביאה מיתה לעולם. המיתה היא על ידי מלאך המוות, שהוא הנחש והוא היצר הרע והוא והוא השטן (ב"ב טז.). זאת ועוד, הנחש גם בא על חוה והטיל בה זוהמא (שבת קמו.). דם נדות הוא אות וסימן לאותה טומאת הנחש. הדם הוא גם סימן למוות, והוא גם מזכיר את עונש המיתה שנקנס עליה ועל זרעה. מה שמתקשר גם לדברי הכוזרי שטומאה היא בעקבות אבדן חיים - בין לפי הסיבה ההיסטורית, ובין לפי הסיבה הביולוגית.

לפי פנימיות הדברים, כל גלגולי העולם מאז הבריאה, האם רק כדי לתקן את חטא אדם הראשון שממנו הסתעפו על הקלקולים המוכרים לנו. לכן יש צורך לאיש לאשה, שהם בזעיר אנפין דוגמת אדם וחוה, להתרחק זה מזה בתקופה זו, ועל ידי כן להרחיק את עצמם מכעין גלגול חוזר של חטא אדם הראשון.

כמובן שבמשך הדורות נאמרו עוד פירושים לאיסור, וכן מצאו לאיסור זה גם רווחים מן הצד ותועלות אנושיות ונפשיות (אני חושב שלמרות היופי שבהן, התועלות הן אגביות, והם נועדו בעיקר לסבר את האוזן, שהרי אין כל חולק שהאיסור הוא מכביד, וזה כנראה חלק מהסבל שנקנס) כפי טבען של מצוות, שניתנו על ידי הקב"ה שהוא בד"כ רב תכליתי, ודבריו הם כפטיש יפוצץ סלע.

לפי הפסוקים זה נראה שיש עירוב של שני עניינים שונים - טומאה וטהרה ואיסור עריות. ולכן ישנם שני טעמים.

מבחינת טומאה וטהרה: הטומאה של הנידה/זבה/יולדת הוא דומה לנגיעה בנבלה וכו', והטעם הוא שימור על ה'קודש' והיבדלות ממנו (כלומר הרחקת המון העם), וכן שימור מסוים של התרבות האלילית עם מינוף שלה לעניינים שהתורה כיוונה אליהם.

מבחינת איסורי הערווה: איסור נוסף על עניין הטומאה הוא האיסור בקיום יחסים עם נידה (וכאן גם העונש דומה לאיסורי ערווה, במקום מה שכתוב בפסוקים שעוסקים בטומאה שרק מצריכים לטבול), הטעם באיסורי עריות אמנם שונה בין האיסורים אבל באופן כללי הם נקראים 'תועבה' (כלומר חריגה גסה מערכי הנורמה או מהמצופה) - ואני חושב שכאן הסיבה היא בדומה לחלק הראשון, כלומר שנידה נתפס כבר אז כדבר 'טמא' שראוי להתרחק ממנו ובפרט באופן הזה, ולכן הוסף גם העניין של הערווה (בדומה לאיסורי גילוי עריות, משכבי זכר ובהמה וכו').

זה הרובד הפשוט, מעבר לרובד הבסיסי הזה אפשר לתת הרבה טעמים נוספים.

ההרחקות של המגע הם כמו איסורי דרבנן אחרים (אם כי כאן יש סמך על התורה "לא תקרב"), שמטרתם להרחיק מאיסורי תורה.

ולגבי אנשים שלא מישראל - זה תלוי בתפקיד אותו ממלאים, אבל בגדול כן. כמו שלמשל רואים בכ"ג וכו'.

הכוונה שטומאה וטהרה, ומה נחשב לטמא ולטהור, היה דבר תרבותי.

יש הרבה מצוות שבאות כתגובה לעבודה זרה או לתרבות הרווחת בזמנם.

ויש הרבה מצוות שמאמצות את אותה תרבות, לפחות באופן חלקי.

למשל קרבנות - יש יציאה נגד קרבנות אדם, ואימוץ של קרבנות בהמה.

עבדות - יש יציאה נגד חלק מתופעות העבדות, ואימוץ (או אפשור) של חלק אחר.

התורה ניתנה בתקופה ובאזור מסוים, ולא הפכה את כל היוצרות על פיהן.

היה מקובל שנידה זה דבר טמא - והתורה קיבלה את זה, ולא 'התירה את השרץ'.

לגבי הקודש: הרמב''ם מסביר שעצם עניין הקודש (מקדש וקורבנות) הוא מהדברים שהתורה אימצה בהם מוטיב אלילי כי להמון היה קשה להתנתק ממנו והיה בו צורך לעבודה אלוהית, אבל הוא לא חיובי כשלעצמו גם אם נצרך ולכן הגבילה אותו ככל האפשר - וזו הסיבה לקיום דיני טומאה וטהרה - להרחיק מ'הקודש' (ולכן זה מוגבל לאנשים מסוימים - כהנים, ולזמנים מסוימים - בהם האדם 'טהור'. ויש הרבה דברים שמטמאים) כל זה כדי לצמצם את מושג הקודש.

להפך, עובדי האלילים לקחו את הקורבנות לאליל שלהם.  

אכן לפי הרמב''ם הדברים האלו מדאורייתא כי כך דרשו את הפסוק "לא תקרבו" (ולזה התייחסתי בסוגריים), אבל כמו שכתבתי בכותרת - באתי לפרש אליבא דפשט הפסוקים.

ובין אם האיסור מדוארייתא או מדרבנן - טעמו משום הרחקה "לא תקרבו" = להתרחק מהאיסור (ולא בהכרח שהוא ביהרג ואל יעבור כגילויי עריות עצמם).

.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה