אז הנה התווסף עוד חג שגם אותו לא הצלחתי להרגיש,
על מי מנסים לעבוד? ה-שירה והריקודים מתחת למרפסת במניין חצרות לא היה "זה" וגם אם ניסו לשמח פה ושם זה היה ממוזיקה חולפת ממרחק שנשמעה והסתיימה מהר.
חשבתי שהמשיח ממש מעבר לפינה אבל לא קורה כלום עם זה כרגע,
והמצב פה כדי להישאר. מרגיש כאילו כל יום אליו מתעוררים נראה כמו היום הקודם לפניו.
אני בנאדם מאד רגיש ורגשי שמושפע מהמצברוח, אם אני לא מתאווררת או יוצאת להופעה, לקניון או סתם עושה דברים ונשארת יום אחרי יום בבית זה מאד מכבה. הפעילויות המותרות כמו לצאת לגינה או להליכה או לאוורור במסיכה זה ממש לא מספק לי את הצרכים שלי.
אני מעריצה נשים שהן כבר אמהות (אני עוד לא)
איך אתן קמות ופועלות על אוטומט? מביאות כוח ושמחה ועוצמות יש מאין? ולא מסתגרות ומתבאסות?
ולהגיד לי "אין ברירה"-זה לא מספיק
), ואז עשו הקפות נלהבות (ורעשניות...) סביב ארון הקודש וברחבי הסלון.
)