ולמה אני מנסה לחיות חיים של מישהו אחר.
אבל אני מחפשת ולא מוצאת. והחיפוש כואב לי ככ.
ודי. זה מתיש.
רציתי להיות בשיא הכוחות שלי. עם אורות בעיניים. רציתי שמחה אמיתית.
תא רציתי להיות ככה. וכל פעם אותו המעגל. כמה פעמים אפשר לחזור על אותו טעות. כמה.
וממתי אני מרשה לעצמי להיות עצובה.
ועוד האופק כולו ערפל. ואין לי כוחות. והמחשבות האלה הורסות אותי מבפנים. ולמה אני לא יכולה להיות אני?
תמיד חשבתי שאני אוכל להיות מישהו אחר. לא רוצה להיות אני. אבל זה לא נכון. אני צריכה פשוט לאהוב את עצמי. ולמה זה ככ קשה. ורציתי לדבר איתו. רציתי שישמח אותי. רציתי.. לפחות רציתי. נמאס מהרצונות שלי. הם לא שווים כלום. כי גם ככה זה לא מה שיהיה.
אני לא יכולה להיות אנשים אחרים. מתי אני יבין את זה.
באלי אורות. באלי קדושה. באלי שמחה.
באלי אמת. למרות שבזמן האחרון האמת שלי ככ מגעילה. שזה מחרפן אותי. לפעמים צריך לדעת לשתוק או לשקר. או שלא יודעת כבר.