מה עושים?
אני יודעת שזה לא קשור לפורום הזה, אנסה את מזלי מכאן..
יש לי גיס, כעת בן 22, עם לקות למידה (והמון בעיות רגשיות / חברתיות)
עד לפני כשנה הוא למד בישיבה רגילה, בשנה האחרונה כבר לא רצה ללכת כי רוב החברים התחתנו או יצאו לעבוד ולא הרגיש בנוח להיות שם הבוגר היחיד (כמעט).
ולמה לא היה בבית ספר מותאם לצרכיו – אין לי תשובה. כמובן שהוא סבל המון בבית ספר. אבל המצב נשאר כמות שהוא.
מצד המשפחה, הילדים מזלזלים בו, כועסים עליו, מעליבים אותו ברמה האישית. לדוגמה: אח שלו בן 17 לא רוצה ללכת איתו ביחד ברחוב, למרות שהוא נרא מצוין, נקי מסודר וכו. אחים אחרים בני 8 ו 12 אומרים לו על כל דבר שהוא עושה / מדבר שהוא משוגע. אפילו חמי וחמותי לא סומכים עליו, ולא מסכימים לו לעשות דברים מסוימים כמו לבנות / לפרק את הסוכה ביחד עם כולם, אלא שולחים אותו לבית לשטוף ביחד עם הבנות. כמו למזוג שתייה לבד (כן, מוזר מאוד כמו שזה נשמע!!),.
לדוגמה אתמול, בזמן פירוק הסוכה, תלשנו ביחד כמה קישוטים, ואחד מהם נקרע (אני קרעתי אותו לגמרי בטעות), חמי כשראה את זה ממש כעס עליו, ואמרתי כזה בשקט לבעלי שאני זו שקרעתי את זה, ולא הוא. ושיעצור את זה מהר. בעלי ניסה להגיד שזה קרה לי, אבל חמי היה כלכך דלוק עליו שלא היה מסוגל לשמוע את מה שהוא אומר. ככה זה כל הזמן, כל הילדים, אפילו הקטנים למדו שהוא שק החבטות של המשפחה. ותמיד מאשימים אותו על דברים שהוא בכלל לא חשב (!) לעשות.
בנוסף, שתי אחיות כבר עקפו אותו – מבחינת חתונה. הוא מאוד רוצה להתחתן, אבל וואלה עם ההתנהגות שלו, אין מצב שזה יקרה בקרוב- התנהגות ילדותית, פוגעת, עושה בדווקא הפוך ממה שאומרים לו, לא ממש מבין עניין.
בשבת, אחרי שראיתי אותו ממש חופר ומפריע לאחיין שלי הקטן, שאלתי אותו בשיא הכנות, למה? למה הוא ככה מפריע לו? אם הילד רגוע ושמח, למה לשגע אותו?
תשובתו הייתה שגם לו מפריעים, וכמו שלילד זה לא נעים כך גם לו זה לא נעים.
האמת, לא היה לי מה להגיד לו. רק עניתי לו שאולי אם הוא יעצור את מעגל "ההתעללות", כך אולי גם יעצרו את זה איתו. למרות שאני יודעת שאין קשר בין הדברים.
חזרתי הביתה, כל הלילה הייתי מהורהרת, מרגיש לי לא תקין שכך זה ממשיך.
אבל אני יודעת שאין לי את האפשרות לעצור את זה. אין לי איך.
סיפרתי לבעלי כמה רע לי עם זה, הוא מסכים איתי שזה לא תקין.
אבל הקושי הזה הגיע למקום כלכך עמוק, עם כלכך הרבה פגיעות ואין לנו ממש מה לעשות.
סליחה שכתבתי כלכך ארוך, רציתי לפרוק, כי מממש רע לי, שגיסי נולד למשפחה כזו שלא מתייחסת אליו, לא מקבלת את המיוחדות שלו, למרות שהיא מאתגרת.
בעלי מבין שיש כאן משהו לא תקין, אבל ממש אין לו מה לעשות בנידון (גם עם גיסתי ניסיתי לדבר, אבל לאף אחד אין כח וזמן לזה. אז הילד ממשיך לסבול).
מה אני כן יכולה לעשות?
מציינת שהוא היה בעבר אצל פסיכולוג, אבל אחרי טיפול של כשנתיים ההורים הפסיקו את הטיפול גם מהבחינה הכלכלית וגם כי לא ממש היה שיפור..
אני יודעת שזה לא קשור לפורום הזה, אנסה את מזלי מכאן..
יש לי גיס, כעת בן 22, עם לקות למידה (והמון בעיות רגשיות / חברתיות)
עד לפני כשנה הוא למד בישיבה רגילה, בשנה האחרונה כבר לא רצה ללכת כי רוב החברים התחתנו או יצאו לעבוד ולא הרגיש בנוח להיות שם הבוגר היחיד (כמעט).
ולמה לא היה בבית ספר מותאם לצרכיו – אין לי תשובה. כמובן שהוא סבל המון בבית ספר. אבל המצב נשאר כמות שהוא.
מצד המשפחה, הילדים מזלזלים בו, כועסים עליו, מעליבים אותו ברמה האישית. לדוגמה: אח שלו בן 17 לא רוצה ללכת איתו ביחד ברחוב, למרות שהוא נרא מצוין, נקי מסודר וכו. אחים אחרים בני 8 ו 12 אומרים לו על כל דבר שהוא עושה / מדבר שהוא משוגע. אפילו חמי וחמותי לא סומכים עליו, ולא מסכימים לו לעשות דברים מסוימים כמו לבנות / לפרק את הסוכה ביחד עם כולם, אלא שולחים אותו לבית לשטוף ביחד עם הבנות. כמו למזוג שתייה לבד (כן, מוזר מאוד כמו שזה נשמע!!),.
לדוגמה אתמול, בזמן פירוק הסוכה, תלשנו ביחד כמה קישוטים, ואחד מהם נקרע (אני קרעתי אותו לגמרי בטעות), חמי כשראה את זה ממש כעס עליו, ואמרתי כזה בשקט לבעלי שאני זו שקרעתי את זה, ולא הוא. ושיעצור את זה מהר. בעלי ניסה להגיד שזה קרה לי, אבל חמי היה כלכך דלוק עליו שלא היה מסוגל לשמוע את מה שהוא אומר. ככה זה כל הזמן, כל הילדים, אפילו הקטנים למדו שהוא שק החבטות של המשפחה. ותמיד מאשימים אותו על דברים שהוא בכלל לא חשב (!) לעשות.
בנוסף, שתי אחיות כבר עקפו אותו – מבחינת חתונה. הוא מאוד רוצה להתחתן, אבל וואלה עם ההתנהגות שלו, אין מצב שזה יקרה בקרוב- התנהגות ילדותית, פוגעת, עושה בדווקא הפוך ממה שאומרים לו, לא ממש מבין עניין.
בשבת, אחרי שראיתי אותו ממש חופר ומפריע לאחיין שלי הקטן, שאלתי אותו בשיא הכנות, למה? למה הוא ככה מפריע לו? אם הילד רגוע ושמח, למה לשגע אותו?
תשובתו הייתה שגם לו מפריעים, וכמו שלילד זה לא נעים כך גם לו זה לא נעים.
האמת, לא היה לי מה להגיד לו. רק עניתי לו שאולי אם הוא יעצור את מעגל "ההתעללות", כך אולי גם יעצרו את זה איתו. למרות שאני יודעת שאין קשר בין הדברים.
חזרתי הביתה, כל הלילה הייתי מהורהרת, מרגיש לי לא תקין שכך זה ממשיך.
אבל אני יודעת שאין לי את האפשרות לעצור את זה. אין לי איך.
סיפרתי לבעלי כמה רע לי עם זה, הוא מסכים איתי שזה לא תקין.
אבל הקושי הזה הגיע למקום כלכך עמוק, עם כלכך הרבה פגיעות ואין לנו ממש מה לעשות.
סליחה שכתבתי כלכך ארוך, רציתי לפרוק, כי מממש רע לי, שגיסי נולד למשפחה כזו שלא מתייחסת אליו, לא מקבלת את המיוחדות שלו, למרות שהיא מאתגרת.
בעלי מבין שיש כאן משהו לא תקין, אבל ממש אין לו מה לעשות בנידון (גם עם גיסתי ניסיתי לדבר, אבל לאף אחד אין כח וזמן לזה. אז הילד ממשיך לסבול).
מה אני כן יכולה לעשות?
מציינת שהוא היה בעבר אצל פסיכולוג, אבל אחרי טיפול של כשנתיים ההורים הפסיקו את הטיפול גם מהבחינה הכלכלית וגם כי לא ממש היה שיפור..