אין לי מחברת עכשיו אז אין ברירה.
נשבר לי מהעולם הזה. נשבר. זהו.
שמישהו יקח אותי מכאן
שקר שקר די. די כבר נגמר לי הכוח. באלי לבכות ימים, להכנס לחדר ולא לצאת שנים. די. מותש כבר מידי.
למה? למה אתה עושה את זה ככה למה?!
למה לא.. תשבור אותנו, תרסק אותנו עד היסוד, תפלג אותנו עד שיקרה משהו קיצוני..
אחכ תביא משיח? את מי תגאל אה?
למה לך כל זה? רק תסביר לי
אם לי כואב עד ההכי עמוק שבלב אז לך על אחת כמה וכמה, אז איך?
(ולמה רק אני פה משתגעת? למה רק אני יוצאת מדעתי? למה לי כל כך כואב? למה רק אני רוצה להשתולל בגלל זה?
למה רק לי זה עושה חלאס?
מרגישה מפגרת.
ואני לא.)
כאילו בכוח, לעשות את זה הכי כואב שאפשר, לטלטל את הנשמה עד שהיא תחנק מערימות בלתי נתפסות של שקר שקר,
עד שנרגיש שנחנקת לנו הנשמה, עד שנרגיש את האש ששורפת את העולם הזה. עד ש.
עד שתגאל.
כל זה זה אתה, לא אנחנו.
כי אתה לא גואל. זאת הסיבה.
ולמה? למה אין לנו יראת שמיים? למה אנחנו ככ שקרנים?
למה אתה לא עושה עם זה משהו?? למה אתה נותן לנו לשרוף לעצמנו את הנשמה, לעבוד לעצמנו בעיניים, למה?
תראה לאיזה שפל הגענו.
רק תסתכל עלינו.
כואב לי בפנים. אתה מתיש.