מורכב לי,
כל מה שאני רוצה זה לעבוד את ד',
בשלימות,
כן, הכחשתי עד עכשיו, לא העליתי אפילו ולו הרמיזה הקטנה לכך על דל שפתיי,
ידעתי כי משקלן של המילים הללו יכול להיות כבד מנשוא, להפוך את השנה לה כה קיוויתי, ייחלתי, ציפיתי, התפללתי, השתוקקתי, כמה עבדתי על עילוי הרצון, על הגברת נהי'י'ה ללימוד תורה, לקדושה, לקרבה,
כמה תוכניות נכתבו,
וטאטא,
כן,
קצת הגיע הזמן, צריך להכיר ולהודות ואז להמשיך הלאה,
קשה לי עם הניסיון הזה,
הקורונה קשה לי,
אני צריך את הרב, אני צריך לחבק אותו,
מה אני כבר מבקש? להיות בישיבה?
פורים בישיבה? אבא, זה לא יפה לרצות את התפילות של העולם ולהכאיב לו בשביל זה, אבל מה אנו, מה חיינו, מול כבוד הודך,
תודה לך, תודה תודה תודה על הייסורים הנוראיים ונפלאים שאתה מביא לנו,
אנא, זכינו לקרבתך באמת,
כבר כלו דמעותיי,
אני צריך אותך,
{אני צריך חיבוק}
{אני רוצה להתחתן}
{אבא, אני מאושר}
{תודה,}
