כבר שנים שבלי סיבה
אני מוצאת עצמי מתגעגעת
מחפשת לי תשובה

תראה אותי תתן לי יד
אני אחת שמוכנה להשתנות
תבוא תאיר לי את ימיי
באור יפה גנוז כמעט מיליון דורות

ואז אני אהיה כמו שמש לעולם
אהיה כמו ציפור נודדת במרחב
אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם
מודה אני לך על דרך שנשבעת לי

ועכשיו כשיש קצת אור בחדר
ועכשיו כשיש אותך
אני פתאום בוכה ומתפללת
מפחדת שתשכח

תראה אותי תתן לי יד
אני אחת שמוכנה להשתנות
תבוא תאיר לי את ימיי
באור יפה גנוז כמעט מיליון דורות

ואז אני אהיה כמו שמש לעולם
אהיה כמו ציפור נודדת במרחב
אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם
מודה אני לך על דרך שנשבעת לי

קח את הזמן אני לא ממהרת
ונשארת לעמוד
ואנגן כאן על מפתן הדלת
עד שתצא אחר כבוד

ותקח אותי תתן לי יד
אתה אחד שמסוגל להתגלות
תבוא תאיר לי את ימיי
באור יפה גנוז כמעט מיליון דורות

ואז אני אהיה כמו שמש לעולם
אהיה כמו ציפור נודדת חופשייה
אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם
אהיה כמו ציפור נודדת חופשייה

אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם
מודה אני לך על דרך שנשבעת לי

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול