***
"כשאור החיים הקדוש, ר' חיים בן עטר, הגיע ארצה, אחד הדברים הראשונים שעשה הוא- לעלות לקבר הרשב"י. וכשהגיעו הרב ותלמידיו למורדות הר מירון, ירד הקדוש מסוסו. אמרו לו תלמידיו: מדוע זה ירדת? ענה ר' חיים בן עטר: לעלות לקבר של קדוש כזה, צריך לעלות בידיים וברגלים...
ובאמת, הרב עלה את כל הדרך על ארבע (!!!), ואתם בטח יודעים מה זה אומר לעלות את הר מירון..."
הרב עמאר גמר את סיפורו והתיישב. אחריו האיר הר' סלומון:"ממדבר מתנה, וממתנה נחליאל. מה פירוש הפסוק? שמי ששם עצמו כמדבר, שמדבר הוא פתוח ועניו וכל הרוצה יכול לבוא וליטול ולהשתמש בו, אזי הוא ראוי לקבל את המתנה- התורה. וכך היה האור החיים ששם עצמו כמדבר..."
כל הדברים האלו נאמרו באירוע שהתקיים השבוע באולמי 'שרת' לכבוד הוצאת הכרך השישי של פירושים על האור החיים, שהשבוע חל יום פטירתו.
האירוע היה מעין 'אירוע חד- פעמי', וחבל שכך.
יש לנו בעיה חמורה בציון ימי הפטירה של רבנים.
כשהרב אריאל, הנואם הראשון באירוע, עלה לדבר, הקהל היה עלוב ביותר והאולם היה כמעט ריק.
למה זה קורה לנו? כנראה שה'יארצייט' של הרבנים לא חדר מספיק לתודעת אנשי שלומינו.
בציבור החרדי וגם אצל החסידים כל יום זוכרים מי נפטר, ואיזה נס אירע באותו יום. גם אנחנו צריכים לזכור.
איך זוכרים?
קודם כל, במאה ה-21 אין בעיה להתעדכן בנושא. יש לוחות שנה 'מפוצצים' תאריכים של ימי פטירה.
נו, אז מצאתי שהיום נפטר הרב הזה. מה הלאה?
לומדים לעצמכם איזה ספר שכתב הרב, קוראים מאמרים וסיפורים על הצדיק, ולא חסר חומר, ואל תשכחו שאתם מ-ד-ר-י-כ-י-ם
; אז קודם כל לומדים על הרב טוב, ומכינים את החומר רציני. מביאים את החניכים לסניף, עושים קצת אוירה מסביב, ומספרים על הרב, ספריו, ומורשתו (אפשר להשליך לימינו...).אל תתנו לימים לעבור לכם!
יהי רצון שזכותם של הרבנים תגן עלינו,
בציפייה לבנין אריאל.
*נכתב ע"י YR