ממ ואופ,באמת מחילה אבא.
אז תקרא לי שקרנית או לא יודעת..פשוט ממ,אני המ אוך.
רוצה עוד גמילה,היה לי טוב וזה ייצר לי את הלבד שאני מחפשת כל הזמן.
לנשוםלנשוםלנשום.
זה גאווה לחשוב שהכל בשליטתנו..פף אבל זה כל כך קשה לשחרר ולתת לזה להיות ולסמוך רק עליך..
ולא רוצה שזה ישפיע עלי..אני רוצה לב חזק.
ומחר עוד לימודים וזה קצת קשה לי על המוח לימודים..מותש לי ולא רוצה להיכנע לזה..זה מה שצריך לעשות עכשיו((????!))
אפשר לבכות לך?
אני רוצה שתזכה אותי בחיים עם משמעות וטוב...
מאותגר לי למרות שברוך השם אין כבר כל כך מימה..
ואני לא אוהבת לכתוב עם הרבה נקודות כי זה יוצא מאוד לא בטוח אבל האמת שאני רוצה להרגיש ככה עכשיו..
באלי להרגיש לא בטוחה ולהיזכר בך ולעלות לי את הבטחון חזרה דרכך..
(ובאיזה הקשר היא אמרה שאני צריכה להוציא ספר?כאילו,מאיפה את יודעת עלי כאלו דברים?
ונגיד ואיי פעם בעתיד המידי רחוק זה יקרה,למה שאתן לך לקרוא בו?)
(וגם המילים שלו היום עשו קצת חם על הלב והכניסו עוד קצת אהבה וטוב וכנראה שבאמת,רק כשאנשים מסתדרים עם עצמם,הם יכולים להסתדר עם כולם.)
וכל פעם אני עושה את הקצת טעות הזאת ו***** *** *****.
כאילו,הם מלאכים,באמת.
ומתוקים..כל כך מתוקים..פשוט המ
לא מסודר לי השכל היום וזהו
בע סיימתי לכתוב כאן אבא

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת