(רק להגיד שמודה לי.)

(וגם להגיד שאני כל כך רוצה שאתה תגיע ואני קצת אעזור לך לשנות את העולם.
אתה הכי תצליח בזה,זה כל כך ברור.
אני רוצה לבכות מאהבה אליך..אתה מתוק כל כך.
רוצה נבנה את הבית שלנו ממש כאן?
יש כאן מליוני כוכבים..)

(ורק להגיד לך שאתה כל כך קסום והיכולת לדמיין הופכת לי את הלב לחדש וחסר שברים)

(והשם יתברך,
אבא,אבא כל כך התרגש.
כל כך.
כל יום הוא יותר ויותר מתרגש..וגם אני.
אני לומדת לאט לאט גם איך להסתדר איתו וזה פשוט פליאה בעיניי.
השם יתברך,מישהו זכר פעם להגיד לך שאתה מתוק?)

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת