עבר עריכה על ידי בקשה לשקט בתאריך כ"ז בתשרי תשפ"א 08:26
שלוש בלילה,התעוררתי לפני שעה וחצי אחרי שנרדמתי מוקדם יחסית, הייתי באינטרנט כדי לא להרגיש, חבל שלא המשכתי לישון, כי עכשיו מרגישה את הכאב, לחץ, חרדה, לא יודעת למה. ברוך ה' הסתיים הבידוד, עוד כמה שעות אצא לקניות, עם הילדה לגינה, ובכל זאת יש בי פחד לצאת, פחד להידבק פחות קיים, יש מצב גדול מאוד שכבר נדבקתי ועברתי את זה, פחד להדביק קיים בי, יותר מידיי מוסר, אני רואה אנשים סביבי שלא מתנהלים כך, בדיוק חושבת על כך שאיך אחזור לעבודה אם ימשיכו להתנהל שם בדיוק כמו שהיה לפני הסגר, הפעם זה חייב להיות שונה, חייבת להיות הבנה שזה מסוכן, שיש לנו אחריות כלפי הזולת, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לסכן מישהו, כי אין לדעת איך הוא יעבור את המחלה הזו ויותר מכך, תחשבו על שאר בני הבית, על הסבל שבבידוד, על הילדים שנאלצים להיעזב על ידי אחד מההורים או להיות חסרים מגע אב או אם, חישבו על בן זוגכם שנופלת עליו מעמסה גדולה ודאגה גדולה לכם, לילדים, לעצמם, להיות 24/7 עם הילדים לבד, אלו לא דברים של מה בכך.אם בן הזוג עובר תקופה קשה ללא קשר לקורונה? ואם הקורונה רק מחמירה את מצבו ועתה הוא חייב לתפקד כי אין ברירה והתיפקוד לקוי והילדים סובלים ובן הזוג בעצמו סובל כל כך מהכאב על ילדיו שנפגעים?
תחשבו, תחשבו לפני שאתם מפרים את ההנחיות, שימרו כמה שאפשר על עצמכם ואם בכל זאת נדבקתם ואולי חס ושלום גם הדבקתם, לפחות תוכלו לומר לעצמכם שעשיתם את כל ההשתדלות וזה רצון ה', מה שבטוח שאם נדבקתם בשל הפרת הנחיות זה לא רצון ה', בחרתם בחירה לא טובה ועכשיו תישאו בתוצאה ובצלקות הנפשיות שיישארו.
דברים אלו נכתבים בסוף בידוד כואב וקשה, דברים אלו נכתבים בשבילכם, כדי שתשמרו על עצמכם ועל כל היקרים לכם ובכלל על כל עם ישראל, כי אחים אנחנו ולא משנה דתי, חרדי, מסורתי ולא דתי, כולנו יהודים וחובה עלינו לאהוב ולדאוג לשני, זו חובה, לא בחירה, חובה!!!
בתקווה לימים טובים יותר ולבריאות הגוף והנפש לכל עם ישראל בארץ ובעולם.
