אני אחת מוכרת פה אז מעדיפה את הרנוניצי..
חזררתי עכשיו מהגן משחקים עם הילד
ממש פגועה.
הייתי חולה בקורונה וכנראה ידעו את זה בסביבה שאני גרה בה..
ב"ה הבראנו וקיבלתי מכתב שחרור מהרופאה.
סופסוף אחרי הרבה זמן של בידוד יצאתי עם הילד לגן משחקים להתאורר.
ואז אני קולטת בצד כמה אנשים מתלחששים עלי
זה היה ברור והם גם לא דיברו כלכך בשקט ושמעתי חלק מהנאמר
בגדול- שאנחנו חולי קורונה וצריכים בידוד ולא שומעים להנחיות
ואנחנו ממש שומרים על ההנחיות
ותמיד עם מסכה
ולא יצאנו כל זמן הבידוד
וכלכך נפגעתי

התלבטתי אם לקום וללכת
בסוף נישארתי בשביל המתוק שלי שהיה ממש צריך את זה אחרי בידוד מוחלט הרבה זמן..
(אוף.. מתלבטת אם להוסיף משהו אבל ממש לא רוצה לגרור לוויכוח,
רק אגיד שאנחנו ממגזר שונה משאר התושבים בסביבה שלנו
וברור לי שהיה לזה משמעות במקרה הזה)
עכשיו יושבת עצובה בבית ולא מתחשק לי לצאת לעוד מלא זמן..
זקוקה לחיבוק ועידוד....

מה מה מה???
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)